פס"ד העוסק בתביעה לתשלום דמי שימוש ראויים בגין שימוש בבמושכר לאחר תום תקופת השכירות
חוזים,מקרקעין
ת"א 1691/07, יעקב (ג'ק) קאופמן בע"מ נ' שללו בע"מ
כב' השופט נחום שטרנליכט
03.07.2008
העובדות:
1. הנתבעת שכרה חנות (להלן:"המושכר") בשטח 140 מ"ר (ברוטו) בקניון הידוע בשם "קניון סירקין" (להלן:"הקניון"), המצוי בבעלות התובעת.
2. לפי הסכם השכירות, תמה תקופת השכירות ביום 31.12.05. הנתבעת המשיכה להחזיק במושכר לאחר תום תקופת השכירות.
3. התובעת נאלצה להגיש לבימ"ש השלום תביעה לפינוי הנתבעת מהמושכר. ביהמ"ש הורה על פינוי המושכר ע"י הנתבעת עד ליום 31.12.06.
4. בעקבות צו הפינוי הסכימו הצדדים על הארכת תקופת השכירות מיום 1.10.06 ועד ליום 30.6.07. עוד הוסכם, כי בגין תקופה זו תשלם הנתבעת דמי שכירות גבוהים יותר בסך בש"ח השווה ל-15.5$ בצירוף מע"מ למ"ר, וכן דמי ניהול בסך בש"ח השווה ל-13$ בצירוף מע"מ למ"ר.
5. עתה עותרת התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום דמי שימוש ודמי ניהול ראויים בגין התקופה שמיום 1.1.06 ועד ליום 30.9.06, תקופה בה החזיקה הנתבעת במושכר שלא כדין, לטענת התובעת.
6. המחלוקת, אם כן, היא בשאלה האם נכרת הסכם שכירות בין הצדדים בנוגע לשנת 2006, ואם לא, מהם דמי השימוש הראויים בגין התקופה שמיום 1.1.06 ועד ליום 30.9.06?
התביעה נדחתה.
החלטה:
1. לטענת הנתבעת מדובר בהסכם שנעשה בע"פ בין התובעת, באמצעות אלברט עמית, ובין הנתבעת, באמצעות אלי אביב. על כך העיד מנהל הנתבעת, אלי אביב. טענה זו על הנתבעת להוכיח. אלברט עמית בעדותו דוחה את הדברים.
2. אביב טען בעדותו, כי לאורך כל הדרך עד לחודש ינואר 2006 היה עמית האדם היחיד מטעם התובעת שעמד מול הנתבעת, כאשר כל ההסכמות לאורך כל שנות השכירות נעשו רק עימו. חיזוק לטענה זו ניתן למצוא בעדותו של עמית, אשר נשאל בחקירתו הנגדית, האם היה נוכח לפני דצמבר 2005 בפגישה כלשהי בנוכחות נציג הנתבעת ונציג בנק דיסקונט, שמטעמו פעל רו"ח סער. עמית השיב, כי איננו זוכר בוודאות. לפיכך מקבל ביהמ"ש את טענת הנתבעת, כי אכן עמית היה האדם היחיד שפעל מול הנתבעת מטעמה של התובעת עד לתום שנת 2005.
3. האם אכן הוכיחה הנתבעת טענתה, כי במהלך חודש דצמבר 2005 נכרת בין הצדדים הסכם בעל פה להארכת השכירות עד ליום 31.12.06?
4. אביב אישר בחקירתו הנגדית, כי בחודש ינואר 2006 נפגש עם רו"ח סער במשרדו של רו"ח סער, ושם נדונה שאלת גובה דמי השכירות. אם אכן נכרת כבר בחודש דצמבר 2005 הסכם בע"פ בין הצדדים להארכת השכירות לשנת 2006, לרבות סיכום בנוגע לדמי השכירות באותה שנה, מדוע הסכים אביב לדון עם רו"ח סער בינואר 2006 על גובה דמי השכירות באותה שנה?
5. אם אכן נכרת הסכם בנוגע לשנת 2006, מדוע הסכים אביב לחתום בשמה של הנתבעת על הסכם שכירות חדש, אשר צורף כנספח ג לתצהירו של רו"ח סער, ולפיו נקבעו דמי שכירות גבוהים יותר לתקופה שמיום 1.10.06 ועד ליום 30.6.07?
7. מידת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי היא כזו, שבעל דין הנושא בנטל השכנוע לגבי עובדה הנטענת על ידו והשנויה במחלוקת בין הצדדים, ואשר הוכחתה מהווה תנאי לקבלת אותה טענה עובדתית, חייב להטות את מאזן ההסתברויות לזכותו, ואין די בשקילות בין גרסאות שני הצדדים.
8. בענייננו קיימת שקילות שכזו, והנתבעת לא הצליחה להטות את מאזן ההסתברויות לזכותה בכל הנוגע לשאלת כריתתו של הסכם בע"פ בנוגע לכל שנת 2006.
9. מכך עולה, כי בתקופה שמיום 1.1.06 ועד ליום 30.9.06 החזיקה הנתבעת במושכר מבלי שנכרת בין הצדדים הסכם כלשהו, ועליה לשלם לתובעת עבור תקופה זו דמי שימוש ראויים.
10. מה גובהם של דמי שימוש ראויים אלו? דבר זה היה על התובעת להוכיח, ובנטל זה לא עמדה.
11. בגין התקופה 1.1.06-28.2.06 שולמו ע"י הנתבעת דמי השכירות בהתאם לשיעורם עד לסוף שנת 2005. תשלום זה התקבל על ידי התובעת ללא מחאה כלשהי. גם אם נכיר בכך ככריתת חוזה חדש בדרך של התנהגות, עדין יכול הדבר ללמד על גובה דמי השימוש הראויים באותה עת, גם בעיני התובעת.
12. זאת ועוד, התובעת טוענת, כי את גובה דמי השימוש הראויים יש להסיק מדמי השכירות עליהם הסכימו הצדדים בהסכם השכירות החדש בגין התקופה שמיום 1.10.06. טענה זו לא הוכחה על ידי התובעת כנדרש. באותה מידה ניתן לומר, שאת גובה שמי השימוש הראויים יש להסיק מגובה דמי השכירות המוסכמים בגין התקופה שעד ליום 31.12.05.
13. משלא הוכיחה התובעת את גובה דמי השימוש הראויים, ומשקיימת הסכמה בין הצדדים, כי דמי השכירות ששילמה הנתבעת בגין התקופה שבמחלוקת תואמים את גובה דמי השכירות המוסכמים עד ליום 31.12.05, דין התביעה להידחות.
חוזים,מקרקעין
ת"א 1691/07, יעקב (ג'ק) קאופמן בע"מ נ' שללו בע"מ
כב' השופט נחום שטרנליכט
03.07.2008
העובדות:
1. הנתבעת שכרה חנות (להלן:"המושכר") בשטח 140 מ"ר (ברוטו) בקניון הידוע בשם "קניון סירקין" (להלן:"הקניון"), המצוי בבעלות התובעת.
2. לפי הסכם השכירות, תמה תקופת השכירות ביום 31.12.05. הנתבעת המשיכה להחזיק במושכר לאחר תום תקופת השכירות.
3. התובעת נאלצה להגיש לבימ"ש השלום תביעה לפינוי הנתבעת מהמושכר. ביהמ"ש הורה על פינוי המושכר ע"י הנתבעת עד ליום 31.12.06.
4. בעקבות צו הפינוי הסכימו הצדדים על הארכת תקופת השכירות מיום 1.10.06 ועד ליום 30.6.07. עוד הוסכם, כי בגין תקופה זו תשלם הנתבעת דמי שכירות גבוהים יותר בסך בש"ח השווה ל-15.5$ בצירוף מע"מ למ"ר, וכן דמי ניהול בסך בש"ח השווה ל-13$ בצירוף מע"מ למ"ר.
5. עתה עותרת התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום דמי שימוש ודמי ניהול ראויים בגין התקופה שמיום 1.1.06 ועד ליום 30.9.06, תקופה בה החזיקה הנתבעת במושכר שלא כדין, לטענת התובעת.
6. המחלוקת, אם כן, היא בשאלה האם נכרת הסכם שכירות בין הצדדים בנוגע לשנת 2006, ואם לא, מהם דמי השימוש הראויים בגין התקופה שמיום 1.1.06 ועד ליום 30.9.06?
התביעה נדחתה.
החלטה:
1. לטענת הנתבעת מדובר בהסכם שנעשה בע"פ בין התובעת, באמצעות אלברט עמית, ובין הנתבעת, באמצעות אלי אביב. על כך העיד מנהל הנתבעת, אלי אביב. טענה זו על הנתבעת להוכיח. אלברט עמית בעדותו דוחה את הדברים.
2. אביב טען בעדותו, כי לאורך כל הדרך עד לחודש ינואר 2006 היה עמית האדם היחיד מטעם התובעת שעמד מול הנתבעת, כאשר כל ההסכמות לאורך כל שנות השכירות נעשו רק עימו. חיזוק לטענה זו ניתן למצוא בעדותו של עמית, אשר נשאל בחקירתו הנגדית, האם היה נוכח לפני דצמבר 2005 בפגישה כלשהי בנוכחות נציג הנתבעת ונציג בנק דיסקונט, שמטעמו פעל רו"ח סער. עמית השיב, כי איננו זוכר בוודאות. לפיכך מקבל ביהמ"ש את טענת הנתבעת, כי אכן עמית היה האדם היחיד שפעל מול הנתבעת מטעמה של התובעת עד לתום שנת 2005.
3. האם אכן הוכיחה הנתבעת טענתה, כי במהלך חודש דצמבר 2005 נכרת בין הצדדים הסכם בעל פה להארכת השכירות עד ליום 31.12.06?
4. אביב אישר בחקירתו הנגדית, כי בחודש ינואר 2006 נפגש עם רו"ח סער במשרדו של רו"ח סער, ושם נדונה שאלת גובה דמי השכירות. אם אכן נכרת כבר בחודש דצמבר 2005 הסכם בע"פ בין הצדדים להארכת השכירות לשנת 2006, לרבות סיכום בנוגע לדמי השכירות באותה שנה, מדוע הסכים אביב לדון עם רו"ח סער בינואר 2006 על גובה דמי השכירות באותה שנה?
5. אם אכן נכרת הסכם בנוגע לשנת 2006, מדוע הסכים אביב לחתום בשמה של הנתבעת על הסכם שכירות חדש, אשר צורף כנספח ג לתצהירו של רו"ח סער, ולפיו נקבעו דמי שכירות גבוהים יותר לתקופה שמיום 1.10.06 ועד ליום 30.6.07?
7. מידת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי היא כזו, שבעל דין הנושא בנטל השכנוע לגבי עובדה הנטענת על ידו והשנויה במחלוקת בין הצדדים, ואשר הוכחתה מהווה תנאי לקבלת אותה טענה עובדתית, חייב להטות את מאזן ההסתברויות לזכותו, ואין די בשקילות בין גרסאות שני הצדדים.
8. בענייננו קיימת שקילות שכזו, והנתבעת לא הצליחה להטות את מאזן ההסתברויות לזכותה בכל הנוגע לשאלת כריתתו של הסכם בע"פ בנוגע לכל שנת 2006.
9. מכך עולה, כי בתקופה שמיום 1.1.06 ועד ליום 30.9.06 החזיקה הנתבעת במושכר מבלי שנכרת בין הצדדים הסכם כלשהו, ועליה לשלם לתובעת עבור תקופה זו דמי שימוש ראויים.
10. מה גובהם של דמי שימוש ראויים אלו? דבר זה היה על התובעת להוכיח, ובנטל זה לא עמדה.
11. בגין התקופה 1.1.06-28.2.06 שולמו ע"י הנתבעת דמי השכירות בהתאם לשיעורם עד לסוף שנת 2005. תשלום זה התקבל על ידי התובעת ללא מחאה כלשהי. גם אם נכיר בכך ככריתת חוזה חדש בדרך של התנהגות, עדין יכול הדבר ללמד על גובה דמי השימוש הראויים באותה עת, גם בעיני התובעת.
12. זאת ועוד, התובעת טוענת, כי את גובה דמי השימוש הראויים יש להסיק מדמי השכירות עליהם הסכימו הצדדים בהסכם השכירות החדש בגין התקופה שמיום 1.10.06. טענה זו לא הוכחה על ידי התובעת כנדרש. באותה מידה ניתן לומר, שאת גובה שמי השימוש הראויים יש להסיק מגובה דמי השכירות המוסכמים בגין התקופה שעד ליום 31.12.05.
13. משלא הוכיחה התובעת את גובה דמי השימוש הראויים, ומשקיימת הסכמה בין הצדדים, כי דמי השכירות ששילמה הנתבעת בגין התקופה שבמחלוקת תואמים את גובה דמי השכירות המוסכמים עד ליום 31.12.05, דין התביעה להידחות.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
