ת"א 6190/06, מינהל מקרקעי ישראל נ' החקלאי מטולה - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ
כב' השופט אשר קולה
24.03.2008
העובדות:
1. הנתבעת מחזיקה שטח מקרקעין בשטח כולל של 2,261.80 דונם המחולקים ל - 120 נחלות (להלן: "המקרקעין"). החל מיום 1.9.92 לא שולמו על ידי הנתבעת ו/או חבריה דמי חכירה בגין המקרקעין, למעט סכום לא משמעותי.
2. במהלך השנים נחתמו בין התובעת, באמצעות המינהל, לבין הנתבעת "הסכמי משבצת". הסכמי המשבצת נחתמים כדבר שבשגרה לשלוש שנים, ומתחדשים בדרך כלל, לתקופות נוספות. הסכם המשבצת האחרון הסתיים ביום 1.10.96, ומאז לא נחתם הסכם משבצת כלשהו. בהסכמי המשבצת נקבע שיעורם של דמי החכירה, השנתיים.
החלטה:
1. משנקבע, כי על הנתבעת, כמו גם על אגודות אחרות באזור קו העימות לשלם דמי חכירה, הרי שעד שהדבר לא ישונה על ידי מועצת מקרקעי ישראל, או על ידי בית הדין הגבוה לצדק, הרי, שהחלטות אלו בתוקף.
2. לטענת הנתבעת, החל מחודש אוקטובר 1996, אין בינה לבין התובעת חוזה חכירה מחייב. בסעיף 13(ב) לחוזה החכירה האחרון שנחתם בין הצדדים נאמר במפורש, כי אי חתימה על חוזה חדש "יגרור אחריו תשלום דמי שימוש ראויים בגובה דמי השכירות בשלמותם כפי שאלו היו מגיעים למשכיר עבור אותה שנה אילו נחתם חוזה חדש בין הצדדים ...". אי חידוש החוזה לכשעצמו, מחיל באופן אוטומטי על הצדדים את הוראות החוזה הקודם לו, לפחות בכל הקשור לתשלום דמי החכירה. אין זה ראוי, או סביר, שהנתבעת תעשה שימוש במקרקעי התובעת, ללא שתשלם תשלום ראוי בגין כך.
3. עיקר טענתה של הנתבעת, אותה כינתה היא כטעם החוקתי וכטעם הפרוצדוראלי, הינה בגין אפלייתה הפסולה, כך לטענתה, לאור החלטה 817 של מועצת מקרקעי ישראל. בהחלטה 817 אשר התקבלה ביום 10.2.98(!) נקבע, כי ינתן פטור מלא מדמי חכירה לישובי קו העימות בגזרת לבנון בשלושה תנאים מצטברים וכדלהלן: א. בקרקע המיועדת למגורים, לתעשיה ומלאכה, למסחר, או לתיירות. ב. בקרקע שהוקצתה בהקצאה חדשה על ידי המינהל ולא במקרקעין שהוקצו לפני מועד ההחלטה. ג. בקרקע שהוקצתה שלא בדרך של מכרז פומבי.
4. לטענת הנתבעת, החלטה זו נגועה באפלייה פסולה, הן משום שהיא מפלה שלא כדין בין קרקע המוקצית לחקלאות לקרקע המוקצית למטרות אחרות והן בכך, שהיא מפלה בין רוכשי זכויות לפני המועד הקובע, כהגדרתו בהחלטה 817 לבין אלו שרכשו זכויות לאחר המועד הקובע. המצב החוקתי, הינו נכון למועד זה, שהחלטה מס' 817 עומדת בתוקפה ולפיה, אין להקנות פטור לחוכר חקלאי ואין להקנות פטור לחוכר שזכויותיו הוקצו לו, לפני המועד הקובע.
5. מינהל מקרקעי ישראל, במאובחן ממועצת מקרקעי ישראל, הינו גוף ביצועי שתפקידו לניהול מקרקעי ישראל, בהתאם למדיניות הקרקעית המותווית על ידי מועצת מקרקעי ישראל. משכך, לא המינהל הוא ה"כתובת" לטענת הנתבעת בגין אפלייתה, כביכול.
6. אין ספק שחקלאי הנתבעת שומרים על גבולה הצפוני של מדינת ישראל ואין ספק שלהם זכויות הסטוריות רבות בשל כך. אולם, במסגרת הדין, לא ניתן להתחשב בשיקול מעין זה, מדובר בשיקול שהוא לפנים משורת הדין, ואין בית משפט זה, מוסמך לשקול שיקולים אלו.
כב' השופט אשר קולה
24.03.2008
העובדות:
1. הנתבעת מחזיקה שטח מקרקעין בשטח כולל של 2,261.80 דונם המחולקים ל - 120 נחלות (להלן: "המקרקעין"). החל מיום 1.9.92 לא שולמו על ידי הנתבעת ו/או חבריה דמי חכירה בגין המקרקעין, למעט סכום לא משמעותי.
2. במהלך השנים נחתמו בין התובעת, באמצעות המינהל, לבין הנתבעת "הסכמי משבצת". הסכמי המשבצת נחתמים כדבר שבשגרה לשלוש שנים, ומתחדשים בדרך כלל, לתקופות נוספות. הסכם המשבצת האחרון הסתיים ביום 1.10.96, ומאז לא נחתם הסכם משבצת כלשהו. בהסכמי המשבצת נקבע שיעורם של דמי החכירה, השנתיים.
החלטה:
1. משנקבע, כי על הנתבעת, כמו גם על אגודות אחרות באזור קו העימות לשלם דמי חכירה, הרי שעד שהדבר לא ישונה על ידי מועצת מקרקעי ישראל, או על ידי בית הדין הגבוה לצדק, הרי, שהחלטות אלו בתוקף.
2. לטענת הנתבעת, החל מחודש אוקטובר 1996, אין בינה לבין התובעת חוזה חכירה מחייב. בסעיף 13(ב) לחוזה החכירה האחרון שנחתם בין הצדדים נאמר במפורש, כי אי חתימה על חוזה חדש "יגרור אחריו תשלום דמי שימוש ראויים בגובה דמי השכירות בשלמותם כפי שאלו היו מגיעים למשכיר עבור אותה שנה אילו נחתם חוזה חדש בין הצדדים ...". אי חידוש החוזה לכשעצמו, מחיל באופן אוטומטי על הצדדים את הוראות החוזה הקודם לו, לפחות בכל הקשור לתשלום דמי החכירה. אין זה ראוי, או סביר, שהנתבעת תעשה שימוש במקרקעי התובעת, ללא שתשלם תשלום ראוי בגין כך.
3. עיקר טענתה של הנתבעת, אותה כינתה היא כטעם החוקתי וכטעם הפרוצדוראלי, הינה בגין אפלייתה הפסולה, כך לטענתה, לאור החלטה 817 של מועצת מקרקעי ישראל. בהחלטה 817 אשר התקבלה ביום 10.2.98(!) נקבע, כי ינתן פטור מלא מדמי חכירה לישובי קו העימות בגזרת לבנון בשלושה תנאים מצטברים וכדלהלן: א. בקרקע המיועדת למגורים, לתעשיה ומלאכה, למסחר, או לתיירות. ב. בקרקע שהוקצתה בהקצאה חדשה על ידי המינהל ולא במקרקעין שהוקצו לפני מועד ההחלטה. ג. בקרקע שהוקצתה שלא בדרך של מכרז פומבי.
4. לטענת הנתבעת, החלטה זו נגועה באפלייה פסולה, הן משום שהיא מפלה שלא כדין בין קרקע המוקצית לחקלאות לקרקע המוקצית למטרות אחרות והן בכך, שהיא מפלה בין רוכשי זכויות לפני המועד הקובע, כהגדרתו בהחלטה 817 לבין אלו שרכשו זכויות לאחר המועד הקובע. המצב החוקתי, הינו נכון למועד זה, שהחלטה מס' 817 עומדת בתוקפה ולפיה, אין להקנות פטור לחוכר חקלאי ואין להקנות פטור לחוכר שזכויותיו הוקצו לו, לפני המועד הקובע.
5. מינהל מקרקעי ישראל, במאובחן ממועצת מקרקעי ישראל, הינו גוף ביצועי שתפקידו לניהול מקרקעי ישראל, בהתאם למדיניות הקרקעית המותווית על ידי מועצת מקרקעי ישראל. משכך, לא המינהל הוא ה"כתובת" לטענת הנתבעת בגין אפלייתה, כביכול.
6. אין ספק שחקלאי הנתבעת שומרים על גבולה הצפוני של מדינת ישראל ואין ספק שלהם זכויות הסטוריות רבות בשל כך. אולם, במסגרת הדין, לא ניתן להתחשב בשיקול מעין זה, מדובר בשיקול שהוא לפנים משורת הדין, ואין בית משפט זה, מוסמך לשקול שיקולים אלו.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
