ת"פ 3486/05, מדינת ישראל נ' סקר חליל
כב' השופט דניאל פיש
עו"ד גב' אלפורד למאשימה, עו"ד מנסור לנאשם
07.02.2008
העובדות:
1. הנאשם נאשם בעבירות של פגיעה בגן לאומי בניגוד לסעיפים 30(ד) ו-57(א) לחוק גנים לאומים, שמורות טבע, אתרים לאומים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998 (להלן: "החוק").
2. נטען, כי ביום 21.11.04, הכשיר הנאשם שטח בגודל 1.5 דונם בגן הלאומי הר כרמל באמצעות מחפרון לצורך נטיעת עצי זית. נטען כי במעשיו פגע בגן הלאומי, וכי לא היה היתר לפעולותיו.הנאשם כפר באישום.
3. מטעם המאשימה העיד אלון לוי, העובד משנת 2000 ברשות לשמירת הטבע, ומונה לפקח אזורי ב-2003. הוא העיד כי הגיע לאזור בבוקר וזיהה מחפרון צהוב המבצע פעילות שלא הייתה מוכרת לו מיומיים לפני כן כאשר היה במקום. הוא ניגש לטרקטוריסט ושאל אותו אם יש בידיו היתר ומי בעל הקרקע. נמסרו לו שם בעל הקרקע ומספר הטלפון. הפקח ביקש שיחדל מהעבודה. הנאשם הגיע למקום לאחר שיחת טלפון עם הפקח, ומסר עדות, לפיה הוא מיישר את השטח לצורך נטיעת עצי זית. לטענתו לא ידע מהו גן לאומי בכלל. הוא אישר שהחלקה בעיבוד שייכת לו. הפקח תיעד את האירוע בתמונות. לאחר מכן הוצא על ידו נסח רישום על בסיס הנתונים. בעדותו הוא אישר שחלקה 50 היא בגודל 50 דונם ויש שם מספר בעלים.
5. הנאשם העיד כי גודל השטח שלו הינו 1.5 דונם מתוך החלקה, ואישר כי הזמין את המחפרון בכדי לנקות את השטח מאבנים ולנטוע עצי זית, פעולה שבוצעה בעת ביקור הפקח. הוא אישר כי קיבל רישיון מים, ולא ביקש היתר מהרשות לשמירת טבע וגנים לאומיים לפעולותיו, כי מדובר באדמה חקלאית ואין קשר לגן לאומי.
6. טענתו המרכזית של הנאשם הינה כי מדובר באדמה חקלאית ואין דרוש היתר לביצוע עבודות חקלאיות רגילות. מעבר לכך, לטענתו פגיעה לפי סעיף 30(ד) לחוק הגנים הלאומים אינה כוללת נטיעת עצים בכלל, שכן נטיעת עצי זית אינה מהווה פגיעה בשמורת טבע או בגן לאומי.
החלטה:
1. ביהמ"ש מוצא את עדותו של העד מטעם המאשימה מהימנה. אמנם נכון כי אין צורך בהיתר בניה לעבודות חקלאיות בשטח עליו חל חוק התכנון והבניה והתקנות לפיו בלבד. אולם, מדובר במצב מורכב יותר, וחלה על אותו שטח מערכת כללים מדיני התכנון ובמקביל מערכת כללים נוספת מדיני שמירת הטבע. התוצאה מהחפיפה היא הצורך באישורים מצטברים, בהתאם לשתי מערכות הדינים. תכליות החוקים אינן זהות, ולא קיים כפל ביניהם. לכן, כאשר לא היה בידי הנאשם האישורים וההיתרים הדרושים לפי חוק גנים לאומיים, ביהמ"ש מרשיע אותו.
2. ב"כ המאשימה טענה כי הייתה לנאשם אפשרות לבקש היתר להכשרת השטח, וככל הנראה לקבלו בקלות יחסית, אך הוא בחר שלא לעשות כן. היא פנתה לביהמ"ש בבקשה לגזור קנס והתחייבות משמעותיים, שיהיו בהם גם אלמנט ההרתעה.
3. ב"כ הנאשם טען כי הנאשם לא שיער כי נטיעת עצי הזית מהווה עבירה פלילית, וכי הוא כבר הוענש בכך שהוגשו נגדו 3 תיקי אישום, לרבות תיק זה, בגין אותה הקרקע. עוד צוין כי לנאשם אין הרשעות קודמות, והוא אדם נורמטיבי. מדובר בנטיעת עצי זית בקרקע שהוכרזה אמנם פארק לאומי, אך לפי תכנית מתאר החלה עליה היא מותרת בעיבוד חקלאי. לאור כל האמור, ביקש ב"כ הנאשם להסתפק בקנס כספי סמלי.
4. ביהמ"ש מודה כי קשה לו להטיל עונש על נטיעת עצים, ובפרט עצים מוגנים. עם זאת, לא ניתן לקיים את הסדר הנורמטיבי המוכתב ע"י חוק גנים לאומיים ללא הקפדה על שמירה על הנעשה בשטח ע"י הגורמים המופקדים על כך.
5. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, ובהתחשב בעובדה כי מדובר בשטח יחסית קטן של 1.5 דונם בלבד, ותוך הדגשה כי העונש מתייחס אך ורק לנטיעת העצים עצמם, ולא לפעולות נוספות הנעשות בשטח שייתכן והינן יותר משמעותיות מבחינת שינויו, ואשר בגינן תלוי ועומד נגד הנאשם הליך אחר, ביהמ"ש מסתפק בהטלת קנס בסך 2,500 ש"ח או 30 ימי מאסר, שישא בנוסף לכל עונש מאסר אחר שהוטל עליו.
6. הנאשם היה חוסך לעצמו את התשלום האמור אילו היה מתאם את פעולות עם נציגי הרשות הנמצאים באזור באופן קבוע.
7. בנוסף, הנאשם יחתום על התחייבות בסך 7,500 ש"ח למשך שלוש שנים להימנע מלעבור עבירה לפי החוק.
כב' השופט דניאל פיש
עו"ד גב' אלפורד למאשימה, עו"ד מנסור לנאשם
07.02.2008
העובדות:
1. הנאשם נאשם בעבירות של פגיעה בגן לאומי בניגוד לסעיפים 30(ד) ו-57(א) לחוק גנים לאומים, שמורות טבע, אתרים לאומים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998 (להלן: "החוק").
2. נטען, כי ביום 21.11.04, הכשיר הנאשם שטח בגודל 1.5 דונם בגן הלאומי הר כרמל באמצעות מחפרון לצורך נטיעת עצי זית. נטען כי במעשיו פגע בגן הלאומי, וכי לא היה היתר לפעולותיו.הנאשם כפר באישום.
3. מטעם המאשימה העיד אלון לוי, העובד משנת 2000 ברשות לשמירת הטבע, ומונה לפקח אזורי ב-2003. הוא העיד כי הגיע לאזור בבוקר וזיהה מחפרון צהוב המבצע פעילות שלא הייתה מוכרת לו מיומיים לפני כן כאשר היה במקום. הוא ניגש לטרקטוריסט ושאל אותו אם יש בידיו היתר ומי בעל הקרקע. נמסרו לו שם בעל הקרקע ומספר הטלפון. הפקח ביקש שיחדל מהעבודה. הנאשם הגיע למקום לאחר שיחת טלפון עם הפקח, ומסר עדות, לפיה הוא מיישר את השטח לצורך נטיעת עצי זית. לטענתו לא ידע מהו גן לאומי בכלל. הוא אישר שהחלקה בעיבוד שייכת לו. הפקח תיעד את האירוע בתמונות. לאחר מכן הוצא על ידו נסח רישום על בסיס הנתונים. בעדותו הוא אישר שחלקה 50 היא בגודל 50 דונם ויש שם מספר בעלים.
5. הנאשם העיד כי גודל השטח שלו הינו 1.5 דונם מתוך החלקה, ואישר כי הזמין את המחפרון בכדי לנקות את השטח מאבנים ולנטוע עצי זית, פעולה שבוצעה בעת ביקור הפקח. הוא אישר כי קיבל רישיון מים, ולא ביקש היתר מהרשות לשמירת טבע וגנים לאומיים לפעולותיו, כי מדובר באדמה חקלאית ואין קשר לגן לאומי.
6. טענתו המרכזית של הנאשם הינה כי מדובר באדמה חקלאית ואין דרוש היתר לביצוע עבודות חקלאיות רגילות. מעבר לכך, לטענתו פגיעה לפי סעיף 30(ד) לחוק הגנים הלאומים אינה כוללת נטיעת עצים בכלל, שכן נטיעת עצי זית אינה מהווה פגיעה בשמורת טבע או בגן לאומי.
החלטה:
1. ביהמ"ש מוצא את עדותו של העד מטעם המאשימה מהימנה. אמנם נכון כי אין צורך בהיתר בניה לעבודות חקלאיות בשטח עליו חל חוק התכנון והבניה והתקנות לפיו בלבד. אולם, מדובר במצב מורכב יותר, וחלה על אותו שטח מערכת כללים מדיני התכנון ובמקביל מערכת כללים נוספת מדיני שמירת הטבע. התוצאה מהחפיפה היא הצורך באישורים מצטברים, בהתאם לשתי מערכות הדינים. תכליות החוקים אינן זהות, ולא קיים כפל ביניהם. לכן, כאשר לא היה בידי הנאשם האישורים וההיתרים הדרושים לפי חוק גנים לאומיים, ביהמ"ש מרשיע אותו.
2. ב"כ המאשימה טענה כי הייתה לנאשם אפשרות לבקש היתר להכשרת השטח, וככל הנראה לקבלו בקלות יחסית, אך הוא בחר שלא לעשות כן. היא פנתה לביהמ"ש בבקשה לגזור קנס והתחייבות משמעותיים, שיהיו בהם גם אלמנט ההרתעה.
3. ב"כ הנאשם טען כי הנאשם לא שיער כי נטיעת עצי הזית מהווה עבירה פלילית, וכי הוא כבר הוענש בכך שהוגשו נגדו 3 תיקי אישום, לרבות תיק זה, בגין אותה הקרקע. עוד צוין כי לנאשם אין הרשעות קודמות, והוא אדם נורמטיבי. מדובר בנטיעת עצי זית בקרקע שהוכרזה אמנם פארק לאומי, אך לפי תכנית מתאר החלה עליה היא מותרת בעיבוד חקלאי. לאור כל האמור, ביקש ב"כ הנאשם להסתפק בקנס כספי סמלי.
4. ביהמ"ש מודה כי קשה לו להטיל עונש על נטיעת עצים, ובפרט עצים מוגנים. עם זאת, לא ניתן לקיים את הסדר הנורמטיבי המוכתב ע"י חוק גנים לאומיים ללא הקפדה על שמירה על הנעשה בשטח ע"י הגורמים המופקדים על כך.
5. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, ובהתחשב בעובדה כי מדובר בשטח יחסית קטן של 1.5 דונם בלבד, ותוך הדגשה כי העונש מתייחס אך ורק לנטיעת העצים עצמם, ולא לפעולות נוספות הנעשות בשטח שייתכן והינן יותר משמעותיות מבחינת שינויו, ואשר בגינן תלוי ועומד נגד הנאשם הליך אחר, ביהמ"ש מסתפק בהטלת קנס בסך 2,500 ש"ח או 30 ימי מאסר, שישא בנוסף לכל עונש מאסר אחר שהוטל עליו.
6. הנאשם היה חוסך לעצמו את התשלום האמור אילו היה מתאם את פעולות עם נציגי הרשות הנמצאים באזור באופן קבוע.
7. בנוסף, הנאשם יחתום על התחייבות בסך 7,500 ש"ח למשך שלוש שנים להימנע מלעבור עבירה לפי החוק.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
