מעמדה של הזכות הקניינית אל מול שיקולים של תום לב ומניעות 

רע"א 8186/07, נאוה כרמל ואח' נ' ראול ינקוביצקי

כב' השופטת: ע' ארבל


01.01.2008

העובדות:
ענייננו בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה אשר דחה ערעור שהגישו המבקשים על פסק דינה של המפקחת על רישום המקרקעין בחיפה במסגרתו נדחתה תביעת המבקשים להורות על הריסת קירות שבנו המשיבים. בעליה הקודמים של דירת המשיבים, בנו קירות חיצוניים מסביב לדירתם באופן שיצר מתחם סגור הכולל שלוש יחידות משנה שהושכרו לשלושה גורמים שונים. באמצעות הבניה הורחב שטחה המקורי של דירת המשיבים, כפי שהוא מופיע בפנקס המקרקעין, על חשבון שטחים השייכים לרכוש המשותף של דיירי הבניין. בנוסף, נסגרו מרפסות בדירת המשיבים ונפרץ חלון מהדירה אל עבר חדר המדרגות של הבניין. כל זאת, מבלי שהתבקשה הסכמתם של המבקשים לכך. המפקחת קבעה כי משהרחבת דירת המשיבים וחלוקתה לשתי יחידות דיור נפרדות נעשו לפני שנים רבות, לא ניתן לייחס אותן למשיבים. בנוסף, לאור העובדה שהמבקשים ידעו על קיומן בפועל של שתי יחידות נפרדות בדירת הקרקע למן יום הקמתן, ואף קיבלו דמי ועד בהתאם, קבעה המפקחת כי הם הסכימו להרחבה ולחלוקה כאמור, ומשכך לא הורתה על הריסת הקירות. באשר לחלון שנפרץ, קבעה המפקחת כי מדובר בפרי מעשיהם של המשיבים וכי לא התקבלה לכך הסכמת המבקשים. המבקשים ערערו על פסק דינה של המפקחת לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט קיבל את טענת המבקשים לפיה לא הסכימו להצמדה שביצעו המשיבים. אף על פי כן, דחה בית המשפט את ערעורם של המבקשים, על בסיס ההלכה לפיה לבית המשפט שיקול-דעת אם להעניק סעד שהתבקש בגין בניה בלתי חוקית, מכוח כללי המניעות ודיני תום הלב וקבע כי במקרה הנוכחי ראוי להעדיף את עמדת המשיבים ולשלול מהמערערים את זכות הפינוי וההריסה. למסקנה זו הגיע בית המשפט לאור העובדה שבניית הקירות מסביב לדירת המשיבים נעשתה לפני כ- 30 שנה, עוד בטרם החזיקו אלה בדירה. בבקשה דנן טוענים המבקשים כי יש ליתן להם רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נוכח הצורך להכריע בשאלות המשפטיות המהותיות שהוא מעלה אשר טרם זכו להכרעה בבית משפט זה.

החלטה:
1. דין הבקשה להידחות. הסוגיה במובנה הרחב, קרי, מעמדה של הזכות הקניינית אל מול שיקולים של תום לב ומניעות, מעוררת שאלות משפטיות שונות, ובהן השאלות עליהן הצביעו המבקשים. אולם, ההכרעה במקרה אינה דורשת ליתן להן מענה.
2. בע"א רוקר נ' סלומון נידונה תביעתם של דיירים בבית משותף להורות על הריסת מחסן שנבנה על-ידי דיירים אחרים בשטחי הרכוש המשותף, מבלי שקיבלו את הסכמת שאר הדיירים. בדעת רוב נקבע כי בנסיבות המקרה אין לראות בתביעה כשימוש שלא בתום לב בזכות ובית המשפט הורה על הריסת המבנה. עם זאת ציינו השופטים - כל אחד על פי דרכו - כי לבית המשפט שיקול-דעת אם ליתן סעד מכוח הזכות הקניינית, כאשר ייתכנו מצבים בהם תידחה תביעה להריסת מבנה לא חוקי מכוח עקרונות תום לב ומניעות. השופטים נחלקו ביניהם בשאלת היקף שיקול-הדעת המצוי בידיו של בית המשפט, אולם גרעין ההלכה לפיו זכות הקניין אינה זכות מוחלטת הוסכם על הכול ואף קנה אחיזה איתנה בפסיקה.
3. הכרעה באשר להיקף שיקול-הדעת המצוי בידי בית המשפט בסוגיה זו אינה נדרשת בענייננו, נוכח קביעתו של בית המשפט קמא - אשר ביהמ"ש לא מצא טעם להתערב בה - לפיה הנסיבות במקרה שלפנינו מחייבות את שלילת הסעד מן המבקשים הן על-פי הגישה המרחיבה את שיקול-דעתו של בית המשפט, הן על פי זו הדוגלת בצמצומו.
4. בערעור שהגישו לבית המשפט המחוזי צמצמו המבקשים את טענותיהם לשאלת הריסת הקירות בלבד, ואין כל הצדקה לעורר מחדש את סוגיית זכותם של המשיבים להשתמש במתחם שנוצר כתוצאה מבניית הקירות. אף בחינת הדברים לעיצומם מלמדת כי שאלה זו אינה נדרשת להכרעה בענייננו, שכן הנימוקים שעמדו לנגד עיניו של בית המשפט קמא שעה שדחה את תביעתם של המבקשים להורות על הריסת הקירות החיצוניים, מובילים אף למסקנה לפיה אין לאסור על המשיבים להשתמש במתחם שנוצר כתוצאה מבניית קירות אלו. כל קביעה אחרת תאיין, הלכה למעשה, את קביעתו של בית המשפט קמא. אין בדבר כדי לשלול את זכותם של המבקשים, ככל שימצאו לנכון, לתבוע מהמשיבים דמי שימוש או פיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו להם, וזאת, מבלי להביע כל עמדה בסיכויי התביעה של אלו.
אשר לטענות בדבר הממצאים שנקבעו על-ידי בתי המשפט דמלטה. אלו אינן חורגות מדלת אמותיו של המקרה הספציפי המדובר, ואינן מעלות שאלה משפטית כבדת משקל החורגת מן העניין שיש לצדדים בהכרעת המחלוקת. משכך, אין בהן כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי.