לא ניתן להגביל בזמן פטור מארנונה הניתן לנכס לא ראוי לשימוש 

עמ"נ 226/05, גרדנר אסטבלישמנט אינטרנשיונל נ' מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב

כב' השופטת גדות שרה

עו"ד אנגלסמן מלכה למערערת, עו"ד הרניב שירה למשיב

31.12.2007

העובדות:
1. לפניינו ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עירית תל אביב יפו (להלן: "הוועדה").
2. המערערת הינה תאגיד, והיא חוכרת (לדורות) מאת עיריית תל אביב יפו נכס המצוי בתל-אביב (להלן: "הנכס"). הנכס הינו בנין בן 5 קומות בייעוד "תעשיה", הוא היה מושכר, ופונה במהלך שנת 2002 ומאז עמד סגור וריק. אשר על כן, ניתן למערערת פטור בגין נכס ריק מיום 1.7.03 ועד 31.12.03.
3. בתחילת שנת 2003 התגלה לב"כ המערערת בארץ, כי הנכס נפרץ ע"י אלמונים, וכי נבזזו ונעקרו ממנו עשרות חלונות, דלתות ומזגנים. לפיכך פנתה המערערת למשיב בתאריך 02.07.03, בבקשה לפטור את 4 הקומות העליונות בנכס מתשלום ארנונה, בטענה שהנכס נפרץ ולא ניתן לעשות בו שימוש. ביום 9.9.03 פנתה המערערת פעם נוספת בתזכורת למשיב.
4. במענה להשגות המערערת השיב המשיב, בין היתר, כי הנכס אינו עומד בקריטריון של נכס לא ראוי לשימוש לפי סעיף 330 לפקודת העיריות (להלן: "סעיף 330").
5. המערערת הגישה ערר, ובוועדת הערר הוחלט להעניק פטור לעוררת לפי סעיף 330 למשך חצי שנה בלבד, החל מיום 31.12.03 (בו נסתיים הפטור בגין נכס ריק). הוועדה סמכה החלטתה על כך שמחזיק אינו רשאי להזניח נכס כתכנון מס לגיטימי, שהעוררת התרשלה מקום שלא טרחה להציב שמירה לבנין או לבטחו, שמעטפת הבניין החיצונית נראית שלמה, ואמנם יש הרס של תשתית קווית אך הערכות העוררת באשר לעלות השמשה אינן סבירות. עוד טענה הוועדה, כי נראה שהעוררת מחכה לדייר מתאים מכיוון שאין היא מעוניינת להשקיע במעטפת שלא תתאים לשוכר בכוח.
6. המערערת הגישה ערעור על החלטת הוועדה, הוא הערעור נשוא פסק דין זה.
הערעור נתקבל.

החלטה:
1. מלשון סעיף 330 עולה כי על מנת ליהנות מהפטור אותו הוא מקנה, נדרשים להתמלא התנאים הבאים: הנכס נהרס או ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, אכן לא יושבים בנכס, ונמסרה הודעה על כך.
2. ביהמ"ש מקבל את טענת המערערת לפיה הענקת הפטור מכוח סעיף 330 לפקודת העיריות, גם אם לשישה חודשים, משמעותה, למעשה, קביעה של הוועדה כי מתקיימים תנאי סעיף 330, לרבות התנאי לפיו הנכס נהרס או ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו. לפיכך מיותר הדיון בשאלה אם עמדה המערערת בתנאים שנקבעו בסעיף 330 שכן, כאמור, החלטת הוועדה משמעותה כי סעיף 330 חל על הנכס.
3. הוועדה הגבילה את מתן הפטור למשך חצי שנה בלבד. ביהמ"ש מקבל גם את טענת המערערת לפיה בקביעתה זו חרגה הוועדה מסמכותה.
4. מפסיקות של הערכאות השונות, עולה כי סעיף 330 קובע מתן פטור בהתקיים תנאיו, ואינו מקים בסיס חוקי להגבלת הפטור מכוחו, מבחינת משך הזמן בו ניתן הפטור. נקבע כי העיריה אינה רשאית להוסיף על תנאיו של סעיף 330 לרבות תנאי שעניינו משך הפטור, שיקום הנכס או הריסתו או חיוב בעל הנכס לפעול לשינוי מצבו.
5. נוסף על כך ולמעלה מן הצורך, מקבל ביהמ"ש את טענת המערערת לפיה חרגה הוועדה מסמכותה כאשר הגבילה את משך הפטור מכוח סעיף 330, אף שלא נטען בפניה כי יש לעשות כן. בתשובתו לערר טען המשיב כי "אין המדובר בנכס שאינו בר שימוש", אולם הוא לא טען כי היה ויוכר הנכס כנכס שאינו בר שימוש, אזי יש להגביל את תקופת היותו של הנכס מוכר ככזה.
6. ביהמ"ש קובע כי על אף שהמטרה בגינה הוגבלה תקופת הפטור היא לגיטימית, הדבר נוגד את העיקרון לפיו אין מטילים מס אלא מכוח הוראה מפורשת.
7. המשיב טען בסיכומיו כי מאחר וחיובי ארנונה נקבעים מדי שנה עם משלוח הודעת השומה בראשית שנת המס, אזי הפטור לפי סעיף 330 הינו זמני, ורלוונטי רק לאותה שנת מס. ביהמ"ש קובע כי טענה זו של המשיב לא הועלתה בתגובתו לערעור, ולפיכך היא מהווה הרחבת חזית. נוסף על כך, לאור לשונו של סעיף 330, ביהמ"ש מציין שלא שוכנע בטענה זו של המשיב, גם לגופו של עניין.
8. אשר על כן הערעור נתקבל. הפטור שניתן למערערת ע"י הוועדה לפי סעיף 330 אינו מוגבל בזמן. מאחר והמערערת הודיעה למשיב על הרס הנכס ביום 2.7.03, ומאחר וניתן למערערת פטור בגין נכס ריק מיום 1.7.03 ועד 31.12.03, כי אז צדקה הוועדה בקביעתה כי הפטור ייכנס לתוקף מיום 31.12.03.