תביעה לסילוק יד והעברת תשתית עירונית שהותקנה ברשות בחצרי התובעים.
ת"א 2502/03, ברהום נ' עיריית הוד השרון
כב' השופט א. מקובר
עו"ד מ. לוינטוב-גיל לתובעים; עו"ד הררי, טויסטר, י. ברוש לנתבעת
17.08.2006
העובדות:
1. עיריית הוד השרון (להלן: "הנתבעת") הניחה קו לניזוק מי גשמים של הרחוב בו מתגוררים התובעים, בתוך חצרם של התובעים, וזאת אף שהפקיעה שטח מיוחד מחצר ביתם של התובעים לצורך זה בדיוק. במהלך בניית הבית, ביקש מהנדס עיריית הוד השרון את הסכמת ורשות התובעים להניח את קו הביוב בחצר ולא בשטח שהופקע, והתובעים נתנו הסכמתם; התובעים טוענים כי הסכמתם להנחת קו הביוב בחצר הבית הייתה מוגבלת לשנה בלבד. הנתבעת טוענת מנגד כי לא דובר על מועד וההסכמה הייתה בלתי מוגבלת בזמן.
2. במהלך השנים סבלו התובעים מהצפות רבות עקב קו הניקוז שהונח בחצרם. הנתבעת ביצעה במקום פעולות שונות על מנת למנוע את ההצפות, ולבסוף סגרה נקודות ניקוז של מי גשמים בחצר התובעים ואטמה את פתח קליטת מי הגשמים.
3. התובעים תובעים את סילוק ידה של הנתבעת מחצרם ואת העברת תשתית הניקוז שהונחה במקום לשטח אשר הופקע למטרה זו. כמו כן, עותרים התובעים לחייב את הנתבעת בגין נזקים ודמי שימוש ראויים ולחילופין פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה להם. לטענתם, הנתבעת לא יכולה להיבנות מהסכמתם, אשר לא ניתנה בכתב, ואשר בכל מקרה מנוגדת לתב"ע ולהיתר הבנייה. כמו כן, גם אם מדובר בהרשאה אשר אינה קצובה בזמן, הרי שהם זכאים לבטל את רשות החינם שניתנה על ידם לנתבעת להנחת הצינור בחצרם, בשל הסבל שנגרם להם בעקבות כך.
התביעה התקבלה.
החלטה:
1. על פי ההלכה רשות חינם ניתנת לביטול בכל עת. רישיון הניתן חינם, ללא כל תמורה, איננו "הסכם" במובן החוקי של המילה. רישיון כזה מתפרנס מדי רגע ברגע מרצונו החופשי של המרשה והוא מתבטל כהרף עין עם גילוי דעתו של זה, כי אין ברצונו להמשיך בהענקת הרישיון.
2. התובעים נתנו את הסכמתם ורשותם להנחת צינור הניקוז בחצרם, אולם הרשות שניתנה הייתה לתקופה בלתי מוגדרת, שלא הוגבלה בזמן. כמו כן, אין חולק על כך שלא ניתנה לתובעים כל תמורה בגין הרשות להניח את הצינור בחצר. מדובר אם כן ברשות חינם אשר ניתנת לביטול על ידי הנתבעים, תוך מתן זמן סביר לנתבעת להוצאת הצינור מחצרם.
3. מדובר בפגיעה בזכות קניינם של התובעים בביתם ובחצרם, פגיעה בזכות יסוד שקיבלה מעמד בכורה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. התובעים הרשו אמנם את הפגיעה בקניינם כאשר הסכימו להנחת הצינור בחצרם, אולם ההרשאה לא הייתה לצמיתות והפגיעה לא הייתה אמורה להיות פגיעה של קבע. מה עוד שכשעשו כן הם לא ידעו את הצפוי להם בעקבות כך. בוודאי לא העלו בדעתם את מנת הסבל שנכונה להם בעקבות ההצפות שהיו בביתם מצינור הניקוז.
4. סירובה של הנתבעת להוציא את הצינור מחצרם של התובעים, מקום שהוא קניינם הבלעדי של התובעים ושלנתבעת אין כל זכויות בו, ולהעביר את הצינור לצד השני של החצר שהופקע על-ידי הנתבעת לשם כך במיוחד, רק בשל ההוצאות שיגרמו עקב כך לנתבעת, הינו סירוב בלתי מוצדק ואף בלתי נסבל. התעקשות הנתבעת יש בה טעם רב לפגם ואף התנהגות שבחוסר תום לב מצד רשות ציבורית אשר חייבת בחובת תום לב מוגברת כלפי תושביה.
5. התובעים זכאים לדמי שימוש ראויים מיום שביטלו את הרשות והחלו לדרוש דמי שימוש. מועד זה הינו יום כתיבת המכתב לנתבעת.
ת"א 2502/03, ברהום נ' עיריית הוד השרון
כב' השופט א. מקובר
עו"ד מ. לוינטוב-גיל לתובעים; עו"ד הררי, טויסטר, י. ברוש לנתבעת
17.08.2006
העובדות:
1. עיריית הוד השרון (להלן: "הנתבעת") הניחה קו לניזוק מי גשמים של הרחוב בו מתגוררים התובעים, בתוך חצרם של התובעים, וזאת אף שהפקיעה שטח מיוחד מחצר ביתם של התובעים לצורך זה בדיוק. במהלך בניית הבית, ביקש מהנדס עיריית הוד השרון את הסכמת ורשות התובעים להניח את קו הביוב בחצר ולא בשטח שהופקע, והתובעים נתנו הסכמתם; התובעים טוענים כי הסכמתם להנחת קו הביוב בחצר הבית הייתה מוגבלת לשנה בלבד. הנתבעת טוענת מנגד כי לא דובר על מועד וההסכמה הייתה בלתי מוגבלת בזמן.
2. במהלך השנים סבלו התובעים מהצפות רבות עקב קו הניקוז שהונח בחצרם. הנתבעת ביצעה במקום פעולות שונות על מנת למנוע את ההצפות, ולבסוף סגרה נקודות ניקוז של מי גשמים בחצר התובעים ואטמה את פתח קליטת מי הגשמים.
3. התובעים תובעים את סילוק ידה של הנתבעת מחצרם ואת העברת תשתית הניקוז שהונחה במקום לשטח אשר הופקע למטרה זו. כמו כן, עותרים התובעים לחייב את הנתבעת בגין נזקים ודמי שימוש ראויים ולחילופין פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה להם. לטענתם, הנתבעת לא יכולה להיבנות מהסכמתם, אשר לא ניתנה בכתב, ואשר בכל מקרה מנוגדת לתב"ע ולהיתר הבנייה. כמו כן, גם אם מדובר בהרשאה אשר אינה קצובה בזמן, הרי שהם זכאים לבטל את רשות החינם שניתנה על ידם לנתבעת להנחת הצינור בחצרם, בשל הסבל שנגרם להם בעקבות כך.
התביעה התקבלה.
החלטה:
1. על פי ההלכה רשות חינם ניתנת לביטול בכל עת. רישיון הניתן חינם, ללא כל תמורה, איננו "הסכם" במובן החוקי של המילה. רישיון כזה מתפרנס מדי רגע ברגע מרצונו החופשי של המרשה והוא מתבטל כהרף עין עם גילוי דעתו של זה, כי אין ברצונו להמשיך בהענקת הרישיון.
2. התובעים נתנו את הסכמתם ורשותם להנחת צינור הניקוז בחצרם, אולם הרשות שניתנה הייתה לתקופה בלתי מוגדרת, שלא הוגבלה בזמן. כמו כן, אין חולק על כך שלא ניתנה לתובעים כל תמורה בגין הרשות להניח את הצינור בחצר. מדובר אם כן ברשות חינם אשר ניתנת לביטול על ידי הנתבעים, תוך מתן זמן סביר לנתבעת להוצאת הצינור מחצרם.
3. מדובר בפגיעה בזכות קניינם של התובעים בביתם ובחצרם, פגיעה בזכות יסוד שקיבלה מעמד בכורה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. התובעים הרשו אמנם את הפגיעה בקניינם כאשר הסכימו להנחת הצינור בחצרם, אולם ההרשאה לא הייתה לצמיתות והפגיעה לא הייתה אמורה להיות פגיעה של קבע. מה עוד שכשעשו כן הם לא ידעו את הצפוי להם בעקבות כך. בוודאי לא העלו בדעתם את מנת הסבל שנכונה להם בעקבות ההצפות שהיו בביתם מצינור הניקוז.
4. סירובה של הנתבעת להוציא את הצינור מחצרם של התובעים, מקום שהוא קניינם הבלעדי של התובעים ושלנתבעת אין כל זכויות בו, ולהעביר את הצינור לצד השני של החצר שהופקע על-ידי הנתבעת לשם כך במיוחד, רק בשל ההוצאות שיגרמו עקב כך לנתבעת, הינו סירוב בלתי מוצדק ואף בלתי נסבל. התעקשות הנתבעת יש בה טעם רב לפגם ואף התנהגות שבחוסר תום לב מצד רשות ציבורית אשר חייבת בחובת תום לב מוגברת כלפי תושביה.
5. התובעים זכאים לדמי שימוש ראויים מיום שביטלו את הרשות והחלו לדרוש דמי שימוש. מועד זה הינו יום כתיבת המכתב לנתבעת.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
