עע"ם 9963/03, זוהר נ' עיריית ת"א
כב' השופטים א. ברק - נשיא, מ. נאור, ע. ארבל
עו"ד ש. גבסין, ע. יעקב למערער; עו"ד א. אחרק למשיבה
01.08.2006
העובדות:
1. המגרש נשוא הערעור מצוי בבעלות עיריית תל אביב (להלן: "העירייה"), אשר בשנת 2002 החליטה לסגור חניונים אשר בניהולו של המערער, ובהם החניון המופעל על המגרש. העירייה פינתה את המערער מהמגרש ופתחה במקום חניון בהנהלת חברת "אחוזת החוף".
2. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את עתירתו של המערער לנהל מגרש חניה פרטי על המגרש, בהתאם לסעיף 6(א) לחוק הרשויות המקומיות (שימוש ארעי במגרשים ריקים), התשמ"ז-1987 (להלן: "החוק").
3. המערער טוען כי הוא "מחזיק" כמשמעות המונח בחוק. לטענתו, הורי רעייתו החזיקו במגרש עוד לפני קום המדינה, ולאחר נישואיו עבר המגרש מידיהם להחזקתו. לטענת המערער, הוא בעל הזיקה הקרובה ביותר למגרש והוא מחויב בתשלום מיסים בגינו למשיבה. לטענתו, לא ננקטו כל הליכי פינוי כלפיו מהמגרש ומעולם לא נקבע כי הוא פולש אליו. כמו כן, אין ליצור הבחנה בין מגרש שבעליו הוא העירייה לבין מגרש בבעלות פרטית. המערער מוסיף כי תכלית החוק הינה הקטנת מצוקת החניה, ולפיכך, אין מקום לאפשר במסגרתו פיתרון לבעיות כלכליות המתעוררות בין המחזיק בפועל לבין הבעלים הרשומים.
4. העירייה טוענת כי המערער אינו "בעל מגרש" כמשמעותו בחוק, ואינו מחזיק במגרש. לדבריה, אין חולק כי היא לא השכירה את המגרש למערער ואף לא נתנה לו את הזכות לקבל הכנסות מהמגרש. משכך, אין המערער עומד בהגדרה הנדרשת לצורך החוק, שכן יש לפרש את המונח "מחזיק" בהקשרו של החוק כמחזיק כדין.
הערעור נדחה.
החלטה:
1. החוק מאפשר לרשות מקומית להשתמש במגרשים ריקים, גם כאשר הם אינם בבעלותה או בהחזקתה, לשני צרכים מוגדרים - האחד, לנקוט פעולות לגינון זמני של המגרש, והשני - להפוך את המגרש למגרש חניה לציבור, ללא תשלום.
2. מטרתו של החוק כפולה: שמירה על איכות הסביבה והקטנת מצוקת החנייה. עם זאת, ניתן ללמוד מדברי ההסבר על מטרה נוספת שעמדה בפני המחוקק שהינה פתרון לבעיות שונות העולות מקיומם של מגרשים ריקים, ובהן הצטברות אשפה במגרשים מסוג זה, פלישות ובניה בלתי חוקית.
3. לצורכי גביית ארנונה עירונית נפסק כי בהינתן קיומם של מספר מחזיקים מקטגוריות שונות, ההלכה היא שחובת התשלום תחול על בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס, שכן לא יתכן שאדם משתמש בנכס באופן לא חוקי ונהנה משירותי העירייה, ובשל אי החוקיות יהיה פטור מלשלם עבור שירותים אלו. עם זאת, פירוש המונח "מחזיק" לצורך החוק צריך להיעשות בהתאם לתכליתו של החוק, ואין הכרח כי פירוש המונח יהיה זהה, למרות ששני החיקוקים משתמשים באותה הגדרה.
4. מתכלית החוק ניתן להסיק בבירור כי על המונח "מחזיק", בהקשרו של החוק, להתפרש כמחזיק כדין. לא יהא זה סביר שהוראות חוק, שאחת ממטרותיו היא למנוע פלישה למגרשים ריקים, תכשרנה את החזקתם של הפולשים כמחזיקים לצורך החוק. כמו כן, ישנו אינטרס ציבורי לאי הכרה במחזיק שלא כדין לצורך החוק, שכן מחזיק על פי החוק רשאי לבקש להקים מגרש חניה פרטי בתשלום על המגרש הריק, בעוד שאם לא מתבקשת הקמתו של מגרש פרטי, החניה שתופעל על ידי העירייה תינתן בחינם.
כב' השופטים א. ברק - נשיא, מ. נאור, ע. ארבל
עו"ד ש. גבסין, ע. יעקב למערער; עו"ד א. אחרק למשיבה
01.08.2006
העובדות:
1. המגרש נשוא הערעור מצוי בבעלות עיריית תל אביב (להלן: "העירייה"), אשר בשנת 2002 החליטה לסגור חניונים אשר בניהולו של המערער, ובהם החניון המופעל על המגרש. העירייה פינתה את המערער מהמגרש ופתחה במקום חניון בהנהלת חברת "אחוזת החוף".
2. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את עתירתו של המערער לנהל מגרש חניה פרטי על המגרש, בהתאם לסעיף 6(א) לחוק הרשויות המקומיות (שימוש ארעי במגרשים ריקים), התשמ"ז-1987 (להלן: "החוק").
3. המערער טוען כי הוא "מחזיק" כמשמעות המונח בחוק. לטענתו, הורי רעייתו החזיקו במגרש עוד לפני קום המדינה, ולאחר נישואיו עבר המגרש מידיהם להחזקתו. לטענת המערער, הוא בעל הזיקה הקרובה ביותר למגרש והוא מחויב בתשלום מיסים בגינו למשיבה. לטענתו, לא ננקטו כל הליכי פינוי כלפיו מהמגרש ומעולם לא נקבע כי הוא פולש אליו. כמו כן, אין ליצור הבחנה בין מגרש שבעליו הוא העירייה לבין מגרש בבעלות פרטית. המערער מוסיף כי תכלית החוק הינה הקטנת מצוקת החניה, ולפיכך, אין מקום לאפשר במסגרתו פיתרון לבעיות כלכליות המתעוררות בין המחזיק בפועל לבין הבעלים הרשומים.
4. העירייה טוענת כי המערער אינו "בעל מגרש" כמשמעותו בחוק, ואינו מחזיק במגרש. לדבריה, אין חולק כי היא לא השכירה את המגרש למערער ואף לא נתנה לו את הזכות לקבל הכנסות מהמגרש. משכך, אין המערער עומד בהגדרה הנדרשת לצורך החוק, שכן יש לפרש את המונח "מחזיק" בהקשרו של החוק כמחזיק כדין.
הערעור נדחה.
החלטה:
1. החוק מאפשר לרשות מקומית להשתמש במגרשים ריקים, גם כאשר הם אינם בבעלותה או בהחזקתה, לשני צרכים מוגדרים - האחד, לנקוט פעולות לגינון זמני של המגרש, והשני - להפוך את המגרש למגרש חניה לציבור, ללא תשלום.
2. מטרתו של החוק כפולה: שמירה על איכות הסביבה והקטנת מצוקת החנייה. עם זאת, ניתן ללמוד מדברי ההסבר על מטרה נוספת שעמדה בפני המחוקק שהינה פתרון לבעיות שונות העולות מקיומם של מגרשים ריקים, ובהן הצטברות אשפה במגרשים מסוג זה, פלישות ובניה בלתי חוקית.
3. לצורכי גביית ארנונה עירונית נפסק כי בהינתן קיומם של מספר מחזיקים מקטגוריות שונות, ההלכה היא שחובת התשלום תחול על בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס, שכן לא יתכן שאדם משתמש בנכס באופן לא חוקי ונהנה משירותי העירייה, ובשל אי החוקיות יהיה פטור מלשלם עבור שירותים אלו. עם זאת, פירוש המונח "מחזיק" לצורך החוק צריך להיעשות בהתאם לתכליתו של החוק, ואין הכרח כי פירוש המונח יהיה זהה, למרות ששני החיקוקים משתמשים באותה הגדרה.
4. מתכלית החוק ניתן להסיק בבירור כי על המונח "מחזיק", בהקשרו של החוק, להתפרש כמחזיק כדין. לא יהא זה סביר שהוראות חוק, שאחת ממטרותיו היא למנוע פלישה למגרשים ריקים, תכשרנה את החזקתם של הפולשים כמחזיקים לצורך החוק. כמו כן, ישנו אינטרס ציבורי לאי הכרה במחזיק שלא כדין לצורך החוק, שכן מחזיק על פי החוק רשאי לבקש להקים מגרש חניה פרטי בתשלום על המגרש הריק, בעוד שאם לא מתבקשת הקמתו של מגרש פרטי, החניה שתופעל על ידי העירייה תינתן בחינם.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
