ת"פ 1558/04, עיריית ת"א-יפו נ' בט ואח'
כב' השופט ע. בנימיני
עו"ד ע. גולדברגר, י. גבר למבקשות
17.04.2006
העובדות:
1. עיריית תל אביב והוועדה המקומית לתכנון ובניה (להלן: "המבקשות") מבקשות להורות למשיבים למסור חזקה בשטח, אשר מוחזק בידי המשיבים מתוקף הסכם פשרה הקובע כי חוזה החכירה החקלאי עליו יוארך מדי 3 שנים. השטח הופקע מן המבקשים בתכנית מתאר מקומית, אשר על פי סעיף 7 בה, נקבע כי היא תבוצע תוך 3 שנים מיום אישורה.
2. ב"כ המבקשות טוען כי המשיבים אינם מחזיקים כיום בקרקע כדין. לטענתו מתקיימים במקרה זה כל התנאים הדרושים לקבלת צו למסירת חזקה לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: "הפקודה"). עצם הפרסום ברשומות של ההודעות לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודה הוא אקט קונסטיטוטיבי שבעקבותיו קמה זכות הרשות המפקיעה לקנות את החזקה במקרקעין. מתן צו לפי סעיף 8 לפקודה הינו "דבר מובן מאליו", אשר נחוץ רק משום שהרשות המפקיעה אינה נוטלת חזקה בכוח, וזאת כדי לא לסכן את שלום הציבור.
3. ב"כ המבקשות מוסיף כי בית המשפט אינו נדרש, במסגרת הדיון בבקשה למתן הצו, לדון בשאלת הפיצויים ושיעורם, שכן הזכות לקבלת החזקה אינה מותנית בתשלום פיצויים. במידה והוכיחה הרשות המפקיעה את זכותה לקבלת החזקה, אין לבית המשפט שיקול דעת לסרב למתן הצו.
4. המשיבים טוענים מנגד כי התכנית אשר מכוחה נעשית ההפקעה, אינה בתוקף, שכן אושרה בשנת 1974 לביצוע תוך 3 שנים. מועד זה חלף וגם כל מועד סביר אחר לביצוע חלף. על כן, פגה התוכנית והתבטלה, וכך גם ההפקעה שבמסגרתה. כמו כן, לא קיבלו המשיבים מעולם הודעה על הפקדת התכנית, אלא רק הודעות בדבר ההפקעות, וזאת 30 שנה לאחר אישור התכנית. על כן לא התנגדו לה.
הבקשה נדחתה.
החלטה:
1. ביצוע הפקעה על פי פרק ח' לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1995, במסגרת תכנית מפורטת שהגישה הוועדה המקומית, ואשר אושרה על ידי הוועדה המחוזית, נעשית על פי הפקודה, כאמור בסעיף 190 לחוק התכנון והבניה, כאשר סמכויות היועמ"ש ושר האוצר נתונות לוועדה המקומית.
2. הוראת סעיף 8 לפקודה, נועדה ליתן בידי בעל סמכות ההפקעה דרך מהירה ומקוצרת לתפוס חזקה בקרקע שהופקעה, ללא קושי או סיבוכים מיותרים, שכן הליך זה מהווה מעין הוצאה לפועל. לאחר פרסום ההודעות בדבר ההפקעה והכוונה לרכוש חזקה בקרקע, לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודה, תם מעשה ההפקעה, וכל שייעשה לאחר מכן, ייסד עצמו על הנחה שמקרקעין מסוימים הופקעו. על יסוד הנחה זו, רשאי הגורם המפקיע לדרוש מבעל הזכויות בקרקע לפנותם, ובעל הזכויות זכאי לדרוש פיצוי בגין ההפקעה.
3. על הגורם המפקיע להוכיח ארבעה תנאים המעידים על זכותו לתפוס חזקה במקרקעין המופקעים, ולזכות בצו לפי סעיף 8 לפקודה: כי פורסמה ברשומות הודעה על הכוונה להפקיע את המקרקעין לפי סעיף 5 לפקודה; כי פורסמה ברשומות הודעה למסירת החזקה במקרקעין לפי סעיף 7(1) לפקודה; כי הגיע המועד שנקבע בהודעה שניתנה לפי סעיף 7(1) לפקודה לתפיסת החזקה; וכי הבעלים או המחזיקים מסרבים להרשות לרשות המפקיעה לתפוס את החזקה.
4. הטענה בדבר העדר צורך בהפקעה, כמו גם הטענה שהיא נוגדת את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אינן ראויות להתברר ב"תקיפה עקיפה" במסגרת הליך לפי סעיף 8 לפקודה. כך גם לגבי הטענה כי התכנית המפקיעה שונתה על ידי תכנית מאוחרת יותר. כמו כן, אין להעלות, בהליך לפי סעיף 8 לפקודה, טענות בעניין היקף הפיצוי הכספי המגיע בגין ההפקעה. מאידך, ניתן להעלות פגמים שורשיים ובסיסיים בהפקעה במסגרת הליך לפי סעיף 8 לפקודה, וזאת על אף היותו הליך מהיר ומקוצר, ולמרות שבעלי הזכויות בקרקע היו יכולים להעלות את טענותיהם בתקיפה ישירה, בערכאה המוסמכת.
5. המועד הנקבע בתכנית לביצועה, על פי סעיף 84 לחוק התכנון והבניה, הינו מועד משוער ומנחה בלבד, ובכל מקרה הוא מתייחס לתחילת ביצועה של התכנית ולא לסיומה. התכנית איננה חדלה מלהתקיים עם חלוף המועד שנקבע בה, כל עוד לא הוחלפה על ידי תכנית אחרת. גם אם חלף המועד שנקבע בתכנית המפקיעה לביצוע ההפקעה, עדיין יכולה הועדה המחוזית לאשר את ביצוע ההפקעה במועד מאוחר יותר. סמכות זו נתונה לוועדה המחוזית על פי סעיף 189 לחוק התכנון והבניה, אשר מאפשר לוועדה המחוזית לאשר לוועדה המקומית, בכל עת, להפקיע מקרקעין שבתחום תכנית מתאר מקומית או מפורטת למטרה ציבורית שלה נועדו בתכנית האמורה, גם כאשר המקרקעין לא נועדו להפקעה בתכנית.
6. במקרה דנן, לא קיימת עדיין תכנית לסלילת הדרך אשר לשם ביצועה נדרשת הפקעה הקרקע באופן דחוף. על כן, לא ברור האם קיים צורך דחוף במסירת החזקה, והאם יהיה צורך להפקיע את כל השטח לצורך סלילת הדרך. משכך, נדחית הבקשה.
כב' השופט ע. בנימיני
עו"ד ע. גולדברגר, י. גבר למבקשות
17.04.2006
העובדות:
1. עיריית תל אביב והוועדה המקומית לתכנון ובניה (להלן: "המבקשות") מבקשות להורות למשיבים למסור חזקה בשטח, אשר מוחזק בידי המשיבים מתוקף הסכם פשרה הקובע כי חוזה החכירה החקלאי עליו יוארך מדי 3 שנים. השטח הופקע מן המבקשים בתכנית מתאר מקומית, אשר על פי סעיף 7 בה, נקבע כי היא תבוצע תוך 3 שנים מיום אישורה.
2. ב"כ המבקשות טוען כי המשיבים אינם מחזיקים כיום בקרקע כדין. לטענתו מתקיימים במקרה זה כל התנאים הדרושים לקבלת צו למסירת חזקה לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: "הפקודה"). עצם הפרסום ברשומות של ההודעות לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודה הוא אקט קונסטיטוטיבי שבעקבותיו קמה זכות הרשות המפקיעה לקנות את החזקה במקרקעין. מתן צו לפי סעיף 8 לפקודה הינו "דבר מובן מאליו", אשר נחוץ רק משום שהרשות המפקיעה אינה נוטלת חזקה בכוח, וזאת כדי לא לסכן את שלום הציבור.
3. ב"כ המבקשות מוסיף כי בית המשפט אינו נדרש, במסגרת הדיון בבקשה למתן הצו, לדון בשאלת הפיצויים ושיעורם, שכן הזכות לקבלת החזקה אינה מותנית בתשלום פיצויים. במידה והוכיחה הרשות המפקיעה את זכותה לקבלת החזקה, אין לבית המשפט שיקול דעת לסרב למתן הצו.
4. המשיבים טוענים מנגד כי התכנית אשר מכוחה נעשית ההפקעה, אינה בתוקף, שכן אושרה בשנת 1974 לביצוע תוך 3 שנים. מועד זה חלף וגם כל מועד סביר אחר לביצוע חלף. על כן, פגה התוכנית והתבטלה, וכך גם ההפקעה שבמסגרתה. כמו כן, לא קיבלו המשיבים מעולם הודעה על הפקדת התכנית, אלא רק הודעות בדבר ההפקעות, וזאת 30 שנה לאחר אישור התכנית. על כן לא התנגדו לה.
הבקשה נדחתה.
החלטה:
1. ביצוע הפקעה על פי פרק ח' לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1995, במסגרת תכנית מפורטת שהגישה הוועדה המקומית, ואשר אושרה על ידי הוועדה המחוזית, נעשית על פי הפקודה, כאמור בסעיף 190 לחוק התכנון והבניה, כאשר סמכויות היועמ"ש ושר האוצר נתונות לוועדה המקומית.
2. הוראת סעיף 8 לפקודה, נועדה ליתן בידי בעל סמכות ההפקעה דרך מהירה ומקוצרת לתפוס חזקה בקרקע שהופקעה, ללא קושי או סיבוכים מיותרים, שכן הליך זה מהווה מעין הוצאה לפועל. לאחר פרסום ההודעות בדבר ההפקעה והכוונה לרכוש חזקה בקרקע, לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודה, תם מעשה ההפקעה, וכל שייעשה לאחר מכן, ייסד עצמו על הנחה שמקרקעין מסוימים הופקעו. על יסוד הנחה זו, רשאי הגורם המפקיע לדרוש מבעל הזכויות בקרקע לפנותם, ובעל הזכויות זכאי לדרוש פיצוי בגין ההפקעה.
3. על הגורם המפקיע להוכיח ארבעה תנאים המעידים על זכותו לתפוס חזקה במקרקעין המופקעים, ולזכות בצו לפי סעיף 8 לפקודה: כי פורסמה ברשומות הודעה על הכוונה להפקיע את המקרקעין לפי סעיף 5 לפקודה; כי פורסמה ברשומות הודעה למסירת החזקה במקרקעין לפי סעיף 7(1) לפקודה; כי הגיע המועד שנקבע בהודעה שניתנה לפי סעיף 7(1) לפקודה לתפיסת החזקה; וכי הבעלים או המחזיקים מסרבים להרשות לרשות המפקיעה לתפוס את החזקה.
4. הטענה בדבר העדר צורך בהפקעה, כמו גם הטענה שהיא נוגדת את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אינן ראויות להתברר ב"תקיפה עקיפה" במסגרת הליך לפי סעיף 8 לפקודה. כך גם לגבי הטענה כי התכנית המפקיעה שונתה על ידי תכנית מאוחרת יותר. כמו כן, אין להעלות, בהליך לפי סעיף 8 לפקודה, טענות בעניין היקף הפיצוי הכספי המגיע בגין ההפקעה. מאידך, ניתן להעלות פגמים שורשיים ובסיסיים בהפקעה במסגרת הליך לפי סעיף 8 לפקודה, וזאת על אף היותו הליך מהיר ומקוצר, ולמרות שבעלי הזכויות בקרקע היו יכולים להעלות את טענותיהם בתקיפה ישירה, בערכאה המוסמכת.
5. המועד הנקבע בתכנית לביצועה, על פי סעיף 84 לחוק התכנון והבניה, הינו מועד משוער ומנחה בלבד, ובכל מקרה הוא מתייחס לתחילת ביצועה של התכנית ולא לסיומה. התכנית איננה חדלה מלהתקיים עם חלוף המועד שנקבע בה, כל עוד לא הוחלפה על ידי תכנית אחרת. גם אם חלף המועד שנקבע בתכנית המפקיעה לביצוע ההפקעה, עדיין יכולה הועדה המחוזית לאשר את ביצוע ההפקעה במועד מאוחר יותר. סמכות זו נתונה לוועדה המחוזית על פי סעיף 189 לחוק התכנון והבניה, אשר מאפשר לוועדה המחוזית לאשר לוועדה המקומית, בכל עת, להפקיע מקרקעין שבתחום תכנית מתאר מקומית או מפורטת למטרה ציבורית שלה נועדו בתכנית האמורה, גם כאשר המקרקעין לא נועדו להפקעה בתכנית.
6. במקרה דנן, לא קיימת עדיין תכנית לסלילת הדרך אשר לשם ביצועה נדרשת הפקעה הקרקע באופן דחוף. על כן, לא ברור האם קיים צורך דחוף במסירת החזקה, והאם יהיה צורך להפקיע את כל השטח לצורך סלילת הדרך. משכך, נדחית הבקשה.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
