ת"א 14848/94 , ד"ר גורביץ יורם ואח' נ' קופיץ יובל ואח'
השופט י' מילנוב
עו"ד ר' נתאי לתובעים; עו"ד ש' חביליו לנתבעים.
21.04.2004
העובדות:
א. התובעים רכשו מהנתבע בית מגורים במבשרת ציון. הנתבע 2 (להלן: "האב") ערב אישית לכל התחייבויותיו של הנתבע 1 (להלן: "הבן").
ב. האב רכש את הזכויות במגרש במנהל מקרקעי ישראל. באמצעות בנו, התקשרו הנתבעים עם התובעים בהסכם ונחזו כמי שמוסמכים לבנות ולהתקשר בעסקה נשוא ההסכם.
ג. הנתבעים בנו את הבית והתמורה בעדו שולמה במלואה ע"י התובעים.
ד. סמוך לחתימת ההסכם נמסרה החזקה בבית לתובעים שהיו הדיירים הראשונים בו.
ה. התובעים טוענים, כי בסמוך למסירת הדירה, פנו למומחה אשר יאמוד את הליקויים בה. האחרון מצא ליקויים והתובעים פנו אל האב על מנת שיתקן אותם כפי שנקבע בהסכם המכר. התובעים הזמינו עבודת תיקון, אולם זו לא פתרה את הבעיה.
ו. התובעים הגישו תביעה לפיצוי בגין ירידת ערך הדירה, סבל ועוגמת נפש. וכן, בגין עלות דיור חלופי בעת ביצוע התיקונים.
ז. לטענת הנתבעים, לא חל במקרה הנדון חוק המכר (דירות), תשל"ג - 1973, מאחר והם אינם קבלני בניין והבית נמכר כ "דירת יד שנייה". כמו כן, סוכם בחוזה המכר כי תינתן אחריות של 6 חודשים לליקויים בבניה משום שהבית היה חדש, אולם האחריות מצומצמת לליקויים ופגמים אשר לא היה ניתן לראות בעת עריכת ההסכם.
החלטה:
א. חוק המכר (דירות) מטיל חובת זהירות על בונה בית. לפיכך, קיימת חובת זהירות מושגית של הנתבעים, בוני הבית כלפי התובעים, רוכשיו.
ב. לעניין חובת הזהירות הקונקרטית, נקבע כי קבלן סביר צריך ויכול לצפות כי יגרמו נזקים מסוג הנזקים נשוא התביעה דנן. אולם גם לאחר שהוכחה חובת הזהירות הקונקרטית, על בית המשפט לבחון את קיומו של קשר סיבתי בין הנזק לבין ההתרשלות.
ג. הטלת אחריות חוזית מלאה על המוכר תמריץ אותו להשקיע מאמץ אופטימאלי במניעה מראש של הסיכון להיווצרותם של פגמים הנובעים מתכנון, עבודה או חומרים לקויים.
ד. חוק המכר מטיל אחריות גם על בונה בית שאינו קבלן. המטרה בכלל היא מניעת עקיפה של הוראות חוק המכר ע"י שימוש בצדדים שלישיים, שיהוו כיסוי לחברת הבנייה. אולם, כאשר מדובר במוכר פרטי, אין הוא נהנה בהכרח מעדיפות משמעותית על-פני הקונה מבחינת המידע על הדירה, מבחינת המומחיות הדרושה לעריכת החוזה, או מבחינת כוח המיקוח היחסי שלו.
ה. כיוון שהוכח שהבית נבנה לשימוש עצמי של הנתבעים ומאחר ויחסי הכוחות שבין הצדדים שקולים ואין מדובר ביתרון המוקנה לנתבעים על התובעים, הרי שאין הצדקה להרחיב את תחולת חוק המכר(דירות) על העסקה נשוא התובענה דנן.
ו. יש לייחס חשיבות מיוחדת לעובדה כי התובעים לא קנו את הבית "על הנייר", אלא לאחר שביקרו בו ונוכחו לדעת שהוא כבר עומד על תילו, אף שלא היה עדיין מוכן למסירה.
ז. כאשר הקונה יודע מראש על הפגם, החוזה מגשים את רצונו האמיתי, אין הוא סובל מבעיית-מידע כלשהי וניתן להניח שהמחיר נקבע בהתחשב בפגם. עם זאת, יש להתחשב רק בידיעה האקטואלית, הממשית, של הקונה, ולא במה שהוא יכול או צריך היה לדעת כאדם סביר.
התביעה נדחתה.
השופט י' מילנוב
עו"ד ר' נתאי לתובעים; עו"ד ש' חביליו לנתבעים.
21.04.2004
העובדות:
א. התובעים רכשו מהנתבע בית מגורים במבשרת ציון. הנתבע 2 (להלן: "האב") ערב אישית לכל התחייבויותיו של הנתבע 1 (להלן: "הבן").
ב. האב רכש את הזכויות במגרש במנהל מקרקעי ישראל. באמצעות בנו, התקשרו הנתבעים עם התובעים בהסכם ונחזו כמי שמוסמכים לבנות ולהתקשר בעסקה נשוא ההסכם.
ג. הנתבעים בנו את הבית והתמורה בעדו שולמה במלואה ע"י התובעים.
ד. סמוך לחתימת ההסכם נמסרה החזקה בבית לתובעים שהיו הדיירים הראשונים בו.
ה. התובעים טוענים, כי בסמוך למסירת הדירה, פנו למומחה אשר יאמוד את הליקויים בה. האחרון מצא ליקויים והתובעים פנו אל האב על מנת שיתקן אותם כפי שנקבע בהסכם המכר. התובעים הזמינו עבודת תיקון, אולם זו לא פתרה את הבעיה.
ו. התובעים הגישו תביעה לפיצוי בגין ירידת ערך הדירה, סבל ועוגמת נפש. וכן, בגין עלות דיור חלופי בעת ביצוע התיקונים.
ז. לטענת הנתבעים, לא חל במקרה הנדון חוק המכר (דירות), תשל"ג - 1973, מאחר והם אינם קבלני בניין והבית נמכר כ "דירת יד שנייה". כמו כן, סוכם בחוזה המכר כי תינתן אחריות של 6 חודשים לליקויים בבניה משום שהבית היה חדש, אולם האחריות מצומצמת לליקויים ופגמים אשר לא היה ניתן לראות בעת עריכת ההסכם.
החלטה:
א. חוק המכר (דירות) מטיל חובת זהירות על בונה בית. לפיכך, קיימת חובת זהירות מושגית של הנתבעים, בוני הבית כלפי התובעים, רוכשיו.
ב. לעניין חובת הזהירות הקונקרטית, נקבע כי קבלן סביר צריך ויכול לצפות כי יגרמו נזקים מסוג הנזקים נשוא התביעה דנן. אולם גם לאחר שהוכחה חובת הזהירות הקונקרטית, על בית המשפט לבחון את קיומו של קשר סיבתי בין הנזק לבין ההתרשלות.
ג. הטלת אחריות חוזית מלאה על המוכר תמריץ אותו להשקיע מאמץ אופטימאלי במניעה מראש של הסיכון להיווצרותם של פגמים הנובעים מתכנון, עבודה או חומרים לקויים.
ד. חוק המכר מטיל אחריות גם על בונה בית שאינו קבלן. המטרה בכלל היא מניעת עקיפה של הוראות חוק המכר ע"י שימוש בצדדים שלישיים, שיהוו כיסוי לחברת הבנייה. אולם, כאשר מדובר במוכר פרטי, אין הוא נהנה בהכרח מעדיפות משמעותית על-פני הקונה מבחינת המידע על הדירה, מבחינת המומחיות הדרושה לעריכת החוזה, או מבחינת כוח המיקוח היחסי שלו.
ה. כיוון שהוכח שהבית נבנה לשימוש עצמי של הנתבעים ומאחר ויחסי הכוחות שבין הצדדים שקולים ואין מדובר ביתרון המוקנה לנתבעים על התובעים, הרי שאין הצדקה להרחיב את תחולת חוק המכר(דירות) על העסקה נשוא התובענה דנן.
ו. יש לייחס חשיבות מיוחדת לעובדה כי התובעים לא קנו את הבית "על הנייר", אלא לאחר שביקרו בו ונוכחו לדעת שהוא כבר עומד על תילו, אף שלא היה עדיין מוכן למסירה.
ז. כאשר הקונה יודע מראש על הפגם, החוזה מגשים את רצונו האמיתי, אין הוא סובל מבעיית-מידע כלשהי וניתן להניח שהמחיר נקבע בהתחשב בפגם. עם זאת, יש להתחשב רק בידיעה האקטואלית, הממשית, של הקונה, ולא במה שהוא יכול או צריך היה לדעת כאדם סביר.
התביעה נדחתה.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
