חיוב קבלן לשלם לרוכש דירה עבור ליקויים בדירה ולא לאפשר לקבלן לתקן את הליקויים
ע"א 8939/01, חיים אביצור ועוד 21 אח' נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ
ד' דורנר, ד' בייניש, ס' ג'ובראן
עו"ד א' גל למערערים; עו"ד פ' רימר למשיבה.
02.09.2003
העובדות:
המערערים הם בעלי דירות שנרכשו מהמשיבה בירושלים. הם הגישו תביעה נגד המשיבה בגין ליקויים רבים שנתגלו בדירות ואי-התאמות. המערערים כולם ציינו כי פנו לעובדי המשיבה בקשר לליקויים ולאי-ההתאמות מספר פעמים בעל-פה ובכתב, אך התיקונים המבוקשים לא בוצעו או בוצעו שלא כהלכה. ביהמ"ש קבע כי על רוכשי דירות להודיע בכתב לקבלן, תוך זמן סביר, על ליקויים ופגמים בדירות, כדי לאפשר לו לתקנם קודם שהרוכש יבצע את התיקונים בעצמו או יתבע את הקבלן לפיצוי כספי בגין ליקויי הבניה. ביהמ"ש קבע מועדים למשיבה לתקן את הליקויים. ביהמ"ש לא החיל את החובה לתת הזדמנות למשיבה לבצע את התיקונים על אותם בעלי דירות אשר לגביהם מצא, כי הודיעו למשיבה בכתב ובמועד על הליקויים. לכל אחד מאלה פסק ביהמ"ש את עלות התיקונים שקבע מומחה ביהמ"ש לגביו, בתוספת מע"מ ו- 50% רווח קבלן, בצירוף ריבית והצמדה למדד יוקר הבניה מיום מתן חוות הדעת, 12.2.98, ועד יום התשלום בפועל. עוד קבע ביהמ"ש פיצויים לגבי אותם ליקויים שאינם בני תיקון.
החלטה:
א. אין לקבל את ההבחנה שהבחין ביהמ"ש בין רוכשים אשר הוכיחו כי נתנו הודעה בכתב, לבין התובעים אשר לא הוכיחו כי מסרו הודעה שכזו. חוק המכר (דירות) קובע כי "הקונה יהיה זכאי להסתמך על אי-התאמה... אם הודיע עליה למוכר תוך שנה מאותו מועד...". בהיעדר מקור חיוב בחוק, המטיל על הקונה להודיע לקבלן על אי-התאמה באופן מסויים, יכול הקונה להודיע בכל דרך הולמת לפי נסיבות העניין; בכלל זאת, גם הודעה טלפונית. המשיבה טוענת כי בהתאם להוראות חוזה הרכישה על הרוכש לפנות לחברה בכתב תוך זמן סביר לאחר גילוי הליקוי. אין לקבל טענה זו. ראשית, הסעיף שבו מדובר יוצר חובה על החברה לפעול במקרה של מכתב רשום שנשלח על ידי הרוכש בדבר הליקויים בדירתו. הסעיף אינו קובע כי רק במקרה של הודעה במכתב רשום תפעל המשיבה לתיקון הליקויים; שנית, גם לו היתה תנייה חוזית זו מחייבת רוכש להודיע על אי-התאמה במכתב רשום, אין זה בטוח שהיא היתה עומדת, לאור האמור בסעיף 7א לחוק המכר, הקובע כי לא ניתן להתנות על הוראות החוק, אלא לטובת הקונה. תנייה חוזית כאמור, אין ספק שאינה "לטובת הרוכש", לא בתכליתה ולא ביישומה.
ב. הודעה בכתב, ובמכתב רשום בפרט, טומנת בחובה יתרון חשוב לתובע, כיוון שעל התובע נטל ההוכחה להראות, כי מסר למוכר הודעה על אי-ההתאמה. אך הוכחה שאינה נופלת בכוחה ובאיכותה, כי אכן פעל הרוכש בהתאם לאמור לעיל, היא בנסיונות המוכר לתקן את הליקויים בממכר. המערערים כולם הצהירו, כי היו בקשר עם המשיבה לעניין ליקויים שנתגלו בדירותיהם. תיקונים כאלה ואחרים נעשו בדירות המערערים על ידי המשיבה, והתיקונים לא הביאו לפתרון הבעיות שהתגלו. נסיונות המשיבה לבצע תיקונים בדירות המערערים, משמיטים את הקרקע מתחת לטיעון המשיבה כי לא קיבלה כל הודעה על קיום הליקויים, ולא ניתנה לה הזדמנות לתקנם. למערערים עומדת, איפוא, זכות לקבלת הסעד הכספי אותו ביקשו, ואין לכפות עליהם כי יבוצעו בדירותיהם תיקונים נוספים על ידי המשיבה. לעניין יתר חלקי פסק הדין, בדגש על הממצאים העובדתיים בהם הכריע ביהמ"ש קמא. ממצאים אלה מעוגנים דיים בחומר הראיות ואין טעם מיוחד לחרוג מן הכלל השולל התערבותה של ערכאת ערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי ביהמ"ש בערכאה ראשונה.
ע"א 8939/01, חיים אביצור ועוד 21 אח' נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ
ד' דורנר, ד' בייניש, ס' ג'ובראן
עו"ד א' גל למערערים; עו"ד פ' רימר למשיבה.
02.09.2003
העובדות:
המערערים הם בעלי דירות שנרכשו מהמשיבה בירושלים. הם הגישו תביעה נגד המשיבה בגין ליקויים רבים שנתגלו בדירות ואי-התאמות. המערערים כולם ציינו כי פנו לעובדי המשיבה בקשר לליקויים ולאי-ההתאמות מספר פעמים בעל-פה ובכתב, אך התיקונים המבוקשים לא בוצעו או בוצעו שלא כהלכה. ביהמ"ש קבע כי על רוכשי דירות להודיע בכתב לקבלן, תוך זמן סביר, על ליקויים ופגמים בדירות, כדי לאפשר לו לתקנם קודם שהרוכש יבצע את התיקונים בעצמו או יתבע את הקבלן לפיצוי כספי בגין ליקויי הבניה. ביהמ"ש קבע מועדים למשיבה לתקן את הליקויים. ביהמ"ש לא החיל את החובה לתת הזדמנות למשיבה לבצע את התיקונים על אותם בעלי דירות אשר לגביהם מצא, כי הודיעו למשיבה בכתב ובמועד על הליקויים. לכל אחד מאלה פסק ביהמ"ש את עלות התיקונים שקבע מומחה ביהמ"ש לגביו, בתוספת מע"מ ו- 50% רווח קבלן, בצירוף ריבית והצמדה למדד יוקר הבניה מיום מתן חוות הדעת, 12.2.98, ועד יום התשלום בפועל. עוד קבע ביהמ"ש פיצויים לגבי אותם ליקויים שאינם בני תיקון.
החלטה:
א. אין לקבל את ההבחנה שהבחין ביהמ"ש בין רוכשים אשר הוכיחו כי נתנו הודעה בכתב, לבין התובעים אשר לא הוכיחו כי מסרו הודעה שכזו. חוק המכר (דירות) קובע כי "הקונה יהיה זכאי להסתמך על אי-התאמה... אם הודיע עליה למוכר תוך שנה מאותו מועד...". בהיעדר מקור חיוב בחוק, המטיל על הקונה להודיע לקבלן על אי-התאמה באופן מסויים, יכול הקונה להודיע בכל דרך הולמת לפי נסיבות העניין; בכלל זאת, גם הודעה טלפונית. המשיבה טוענת כי בהתאם להוראות חוזה הרכישה על הרוכש לפנות לחברה בכתב תוך זמן סביר לאחר גילוי הליקוי. אין לקבל טענה זו. ראשית, הסעיף שבו מדובר יוצר חובה על החברה לפעול במקרה של מכתב רשום שנשלח על ידי הרוכש בדבר הליקויים בדירתו. הסעיף אינו קובע כי רק במקרה של הודעה במכתב רשום תפעל המשיבה לתיקון הליקויים; שנית, גם לו היתה תנייה חוזית זו מחייבת רוכש להודיע על אי-התאמה במכתב רשום, אין זה בטוח שהיא היתה עומדת, לאור האמור בסעיף 7א לחוק המכר, הקובע כי לא ניתן להתנות על הוראות החוק, אלא לטובת הקונה. תנייה חוזית כאמור, אין ספק שאינה "לטובת הרוכש", לא בתכליתה ולא ביישומה.
ב. הודעה בכתב, ובמכתב רשום בפרט, טומנת בחובה יתרון חשוב לתובע, כיוון שעל התובע נטל ההוכחה להראות, כי מסר למוכר הודעה על אי-ההתאמה. אך הוכחה שאינה נופלת בכוחה ובאיכותה, כי אכן פעל הרוכש בהתאם לאמור לעיל, היא בנסיונות המוכר לתקן את הליקויים בממכר. המערערים כולם הצהירו, כי היו בקשר עם המשיבה לעניין ליקויים שנתגלו בדירותיהם. תיקונים כאלה ואחרים נעשו בדירות המערערים על ידי המשיבה, והתיקונים לא הביאו לפתרון הבעיות שהתגלו. נסיונות המשיבה לבצע תיקונים בדירות המערערים, משמיטים את הקרקע מתחת לטיעון המשיבה כי לא קיבלה כל הודעה על קיום הליקויים, ולא ניתנה לה הזדמנות לתקנם. למערערים עומדת, איפוא, זכות לקבלת הסעד הכספי אותו ביקשו, ואין לכפות עליהם כי יבוצעו בדירותיהם תיקונים נוספים על ידי המשיבה. לעניין יתר חלקי פסק הדין, בדגש על הממצאים העובדתיים בהם הכריע ביהמ"ש קמא. ממצאים אלה מעוגנים דיים בחומר הראיות ואין טעם מיוחד לחרוג מן הכלל השולל התערבותה של ערכאת ערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי ביהמ"ש בערכאה ראשונה.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
