הסגרה 

מ 8523/04 , היועמ"ש נ' אבהרם זפרני

השופט י' מילנוב

עו"ד י' ששון למבקש; עו"ד א' בוקטמן למשיב.

03.05.2004

העובדות:
ארה"ב מבקשת את מעצרו של המשיב למטרת הסגרה משום שהמשיב מבוקש ודרוש לעמוד לדין בגין עבירה של קשירת קשר להפצת סם מסוכן, שהיא עבירה לפי החוק הפדרלי של ארה"ב והוצא נגדו צו מעצר ע"י שופט מביהמ"ש המחוזי. על פעולתו של המשיב למדו השלטונות מחקירתם שכללה בין היתר, גם פלטי שיחות, האזנות סתר, פעולות עיקוב וסמים שנתפסו ברשותו. לטענתם מתמלאים תנאי סעיף 11 לאמנת הסגרה בין ממשלת מדינת ישראל ובין ממשלת ארה"ב (להלן: "האמנה"). באם ייעצר, ארה"ב התחייבה כי יסופקו המסמכים הנדרשים לפי האמנה לשם בקשת הסגרה פורמלית. היועמ"ש מבקש להורות על מעצרו של המשיב למשך עשרים ימים על מנת לאפשר לרשויות ארה"ב להגיש את בקשת ההסגרה של המשיב לפי סעיף 7 לחוק ההסגרה. המשיב טוען כי אין עילה להסגירו בשל חוסר ראיות וכי בעניין זה יש לפנות הוראות חוק המעצרים ולא לחוק ההסגרה.

החלטה:
א. סדרי הדין והתנאים להוצאת צו מעצר זמני נקבעו בחוק ההסגרה ובאמנה ולא בחוק המעצרים. זאת משום שלפי סעיפים 1(א) ו-(ג) לחסד"פ (סמכויות אכיפה - מעצרים) הוראות חוק המעצרים יחולו רק אם לא קיימות הוראות ספציפיות בחוק אחר.
ב. הוראות סעיפים 6, 5, 7, 15, 21(2) לחוק ההסגרה מהוות מערכת נורמטיבית מיוחדת שבו מוסדר נושא מעצרו של אדם בישראל לשם הסגרתו למדינה אחרת. במידה ויש סטייה מן הנורמות המסדירות את המעצר הרגיל בהליכים פליליים לצורכי עשיית הדין בישראל, ידו של חוק ההסגרה על העליונה. אין הן קוראות להשלמה באמצעות חוק המעצרים.
ג. במקרה דנן נפתחו נגד המשיב הליכים פליליים בארה"ב ואף הוצא נגדו צו מעצר ע"י שופט פדרלי. אכן לא מצוי בפני ביהמ"ש העתק צו המעצר, העתק כתב האישום ואף לא ראיות לכאורה, שעל בסיסן נפתחו ההליכים כנגד המשיב, אולם בכך טמונה הבעייתיות והמיוחדות שבבסיס האבחנה בין הליכי מעצר, שלפני הגשת עתירה להסגרה, לבין מעצר שאחרי הגשת עתירה, לבין הליכי מעצר שלאחר הגשת כתב אישום בהליך פנים מדינתי.
ד. בקשת ההסגרה מחייבת העברה בדרכים די מסובכות ומחייבת גם היא יצירת דרך דחופה, פשוטה וישירה להבטיח את ביצוע ההסגרה. דרך זו הוסכמה ע"י ממשלות ארה"ב וישראל בסעיף 11 לאמנה לפיו ניתן במקרה של דחיפות לבקש מעצר זמני עד הגשת בקשת הסגרה דיפלומטית. בקשה כזו תכיל את תיאורו של המבוקש, הודעה על הכוונה לבקש את הסגרת המבוקש ועל קיומו של צו מעצר או פסק דין מרשיע וכל פרטים נוספים אם ישנם שהיו דרושים כדי להצדיק הוצאת צו מעצר אילו נעברה העבירה, או אילו הורשע המבוקש בשטח ארצו של הצד המתבקש.
ה. בחינת הבקשה מראה כי היא כוללת את הפרטים הנדרשים בסעיף 11 לאמנה. אילו הייתה כוונת המחוקק, בחוק ההסגרה או בחוק המעצרים, שנחקק שנים רבות לאחר חוק ההסגרה והאמנה, לקבוע הסדר שונה, חזקה עליו כי היה נותן לכך ביטוי ברור.
ו. בהסגרה בנוסף לשיקולי המעצר הרגילים יש לשקול את המחויבות שיש לישראל כלפי המדינה המבקשת, מחויבות המעוגנת באמנה בינלאומית והנסמכת על חוק ההסגרה. שיקול זה הוא שיקול מכריע במובן זה לעיתים יהיה מקום לעצור מבוקש, גם אם ע"פ דיני המעצר הכלליים היה מקום לשחררו.
ז. במקרה זה אין חולק כי העבירות נשוא האישומים הן ברות הסגרה, כלומר עבירות שאילו נעברו בישראל דינן מאסר שנה או חמור מכך והנסיבות מבססות חשד סביר שהמשיב עבר העבירה או למצער, הוא קשור לעבירה וכי גם ע"פ מבחני חוק המעצרים יש בסיס להורות על מעצרו כדי לאפשר הצגת הראיות נגדו, במסגרת הבקשה להכרזתו כבר הסגרה, שהיא בקשה מקבילה לפי הדין הפנימי שלנו לבקשת מעצר עד תום ההליכים בעקבות הגשת כתב אישום.
ח. שיקול מכריע בהחלטה האם קיים חשש להמלטות מן הדין הוא המחויבות שיש לישראל כלפי המדינה המבקשת הסגרה והרצון לאפשר הבאה למשפט במדינה המבקשת. בנוסף שיקולים הנובעים מעצם טיבם ומהותם של הליכי ההסגרה עושים את השחרור בערובה לחריג ונדיר. במקרה זה לא מתקיימות במשיב נסיבות מיוחדות יוצאות דופן כמו: מצב רפואי חמור, זיקנה מפליגה, עבירות "קלות", ניצול שואה.

הבקשה נתקבלה.