תמ"ש 17570/06, ח.ל. נ' ר.פ.
כב' השופטת א' מירז
עו"ד אבי סגל לתובעת; עו"ד שרין סולן לנתבע
13.04.2008
העובדות:
לטענת התובעת, היא והנתבע היו ידועים בציבור וחיו כבעל ואשה בתקופה שנמשכה 11 שנים (פרט להפסקה של חודשים בודדים). היחסים בין הצדדים החלו בשנת 1994כאשר בחודש יולי 1995 הצדדים החלו להתגורר יחד. עוד טענה התובעת, כי על אף שהנתבע היה מצוי בהליכי גרושין עד לחודש מאי 1999, תיפקדו הצדדים ביחסי שיתוף כלכלי וניהלו משק בית משותף, תוך חלוקת הוצאות וצרכי הבית והכלכלה המשותפים למעט חשבונות בנק. ביום 11.8.03 חתמו הצדדים על הסכם לפיו לתובעת אין זכויות בדירה שרכשו במשותף, על תכולתה וויתור כל טענותיהם הדדית. לטענתה של התובעת, ההסכם נחתם לאור טענות הנתבע כי עליו להוכיח במס הכנסה השקעות כספים בדירה. במסגרת התובענה דנן עתרה התובעת ליתן פסק דין הצהרתי לפיו חלק מרכוש הנתבע שייך לה מכוח חזקת השיתוף, לרבות מחצית הזכויות בדירה הנ"ל.
החלטה:
א. הפסיקה העמידה שני תנאי סף לקיומה של מערכת יחסים של ידועים בציבור - חיי משפחה וניהול משק בית משותף. נקבע כי שאלת קיומם של תנאים אלה נבחנת במשקפיים סוביקטיביות, דהיינו כיצד ראו בני הזוג עצמם את מערכת היחסים ביניהם. נקבע בפסיקה כי יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו, מתוך ראיה כוללת של העובדות ומתוך סקירת מערכת היחסים לפי מרכיביה השונים. אשר לתנאי של קיום חיי משפחה, תנאי זה מורכב מחיים אינטימיים, כמו בין בעל ואישה המושתתים על אותו יחס של חיבה ואהבה מסירות ונאמנות המראה שהם קשרו את גורלם זה בזו. הפסיקה לא קבעה תקופת מינימום של חיים משותפים לצורך הכרה בבני זוג כידועים בציבור, אם כי קיימת גישה הסוברת שיש צורך בתקופה מינימלית של 3 שנים.
ב. על בני זוג ידועים בציבור, חלה הלכת השיתוף. עם זאת, בעוד אצל בני זוג נשואים, בהעדר ראיה לסתור, די בהתקיימות התנאים להקמתה של חזקת השיתוף, כדי להחיל דין שיתוף ביחס לכל נכסיהם, הרי שאצל בני זוג ידועים בציבור, הקמתה של חזקת שיתוף, שלא הובאו ראיות לסתירתה, עשויה להעיד רק על שיתוף בנכסים המשמשים את בני הזוג בחיים היום יומיים או בכאלה שנרכשו על ידיהם במשותף. להחלת דין שיתוף על נכסים אחרים כולל אלו שנצברו בתקופת החיים המשותפת, תידרש ראיה נוספת כלשהי, שתעיד על כוונת שיתוף. נטל השכנוע המוטל על הטוען לשיתוף בנכסים, הרובץ על ידוע בציבור, כבד יותר מזה הרובץ בנסיבות דומות על בני זוג נשואים, במיוחד כאשר אין מדובר בנכס משפחתי מובהק. הפסיקה אינה שוללת החלת שיתוף בין ידועים בציבור על נכסים עסקיים או נכסים שכבר היו בידי בן הזוג לפני קיומם של יחסי ידועים בציבור, אם כי נדרשת הוכחה כבדת משקל, כגון אם יוכח קיומו של הסכם מפורש או משתמע, ביחס לשיתוף בנכסים אלה והיות הטוען לשיתוף בעל "זיקה כלכלית " לנכס.
ג. על בסיס ראיות שהונחו לפניו קבע בית המשפט, כי ההסכם בין הצדדים הסדיר את יחסיהם הכספיים ואין להידרש לחזקת השיתוף בענייננם. הסכם זה מסדיר את יחסיהם הכלכליים של הצדדים ולפיו הצדדים מבקשים להפרד ולהסדיר את מערכת היחסים הממוניים ביניהם כאשר הדירה מועברת לידי הנתבע תמורת שחרור התובעת מתשלומי המשכנתא. הנתבע סילק את מלוא חובות התובעת המפורטים בהסכם. סעיף 5 להסכם קובע כי בכפוף למילוי חלקו כל אחד מהצדדים מצהירים כי אין להם תביעות וטענות האחד כלפי משנהו וכי האמור בהסכם זה ממצה את כל טענותיהם, דרישותיהם ותביעות זה מזו ולהפך. בית המשפט אף דחה את הטענה, כי נפל פגם של "עושק" בהסכם.
התביעה נדחתה
כב' השופטת א' מירז
עו"ד אבי סגל לתובעת; עו"ד שרין סולן לנתבע
13.04.2008
העובדות:
לטענת התובעת, היא והנתבע היו ידועים בציבור וחיו כבעל ואשה בתקופה שנמשכה 11 שנים (פרט להפסקה של חודשים בודדים). היחסים בין הצדדים החלו בשנת 1994כאשר בחודש יולי 1995 הצדדים החלו להתגורר יחד. עוד טענה התובעת, כי על אף שהנתבע היה מצוי בהליכי גרושין עד לחודש מאי 1999, תיפקדו הצדדים ביחסי שיתוף כלכלי וניהלו משק בית משותף, תוך חלוקת הוצאות וצרכי הבית והכלכלה המשותפים למעט חשבונות בנק. ביום 11.8.03 חתמו הצדדים על הסכם לפיו לתובעת אין זכויות בדירה שרכשו במשותף, על תכולתה וויתור כל טענותיהם הדדית. לטענתה של התובעת, ההסכם נחתם לאור טענות הנתבע כי עליו להוכיח במס הכנסה השקעות כספים בדירה. במסגרת התובענה דנן עתרה התובעת ליתן פסק דין הצהרתי לפיו חלק מרכוש הנתבע שייך לה מכוח חזקת השיתוף, לרבות מחצית הזכויות בדירה הנ"ל.
החלטה:
א. הפסיקה העמידה שני תנאי סף לקיומה של מערכת יחסים של ידועים בציבור - חיי משפחה וניהול משק בית משותף. נקבע כי שאלת קיומם של תנאים אלה נבחנת במשקפיים סוביקטיביות, דהיינו כיצד ראו בני הזוג עצמם את מערכת היחסים ביניהם. נקבע בפסיקה כי יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו, מתוך ראיה כוללת של העובדות ומתוך סקירת מערכת היחסים לפי מרכיביה השונים. אשר לתנאי של קיום חיי משפחה, תנאי זה מורכב מחיים אינטימיים, כמו בין בעל ואישה המושתתים על אותו יחס של חיבה ואהבה מסירות ונאמנות המראה שהם קשרו את גורלם זה בזו. הפסיקה לא קבעה תקופת מינימום של חיים משותפים לצורך הכרה בבני זוג כידועים בציבור, אם כי קיימת גישה הסוברת שיש צורך בתקופה מינימלית של 3 שנים.
ב. על בני זוג ידועים בציבור, חלה הלכת השיתוף. עם זאת, בעוד אצל בני זוג נשואים, בהעדר ראיה לסתור, די בהתקיימות התנאים להקמתה של חזקת השיתוף, כדי להחיל דין שיתוף ביחס לכל נכסיהם, הרי שאצל בני זוג ידועים בציבור, הקמתה של חזקת שיתוף, שלא הובאו ראיות לסתירתה, עשויה להעיד רק על שיתוף בנכסים המשמשים את בני הזוג בחיים היום יומיים או בכאלה שנרכשו על ידיהם במשותף. להחלת דין שיתוף על נכסים אחרים כולל אלו שנצברו בתקופת החיים המשותפת, תידרש ראיה נוספת כלשהי, שתעיד על כוונת שיתוף. נטל השכנוע המוטל על הטוען לשיתוף בנכסים, הרובץ על ידוע בציבור, כבד יותר מזה הרובץ בנסיבות דומות על בני זוג נשואים, במיוחד כאשר אין מדובר בנכס משפחתי מובהק. הפסיקה אינה שוללת החלת שיתוף בין ידועים בציבור על נכסים עסקיים או נכסים שכבר היו בידי בן הזוג לפני קיומם של יחסי ידועים בציבור, אם כי נדרשת הוכחה כבדת משקל, כגון אם יוכח קיומו של הסכם מפורש או משתמע, ביחס לשיתוף בנכסים אלה והיות הטוען לשיתוף בעל "זיקה כלכלית " לנכס.
ג. על בסיס ראיות שהונחו לפניו קבע בית המשפט, כי ההסכם בין הצדדים הסדיר את יחסיהם הכספיים ואין להידרש לחזקת השיתוף בענייננם. הסכם זה מסדיר את יחסיהם הכלכליים של הצדדים ולפיו הצדדים מבקשים להפרד ולהסדיר את מערכת היחסים הממוניים ביניהם כאשר הדירה מועברת לידי הנתבע תמורת שחרור התובעת מתשלומי המשכנתא. הנתבע סילק את מלוא חובות התובעת המפורטים בהסכם. סעיף 5 להסכם קובע כי בכפוף למילוי חלקו כל אחד מהצדדים מצהירים כי אין להם תביעות וטענות האחד כלפי משנהו וכי האמור בהסכם זה ממצה את כל טענותיהם, דרישותיהם ותביעות זה מזו ולהפך. בית המשפט אף דחה את הטענה, כי נפל פגם של "עושק" בהסכם.
התביעה נדחתה
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
