תמ"ש 4040/07, י.ס.מ נ' א.א.מ.
כב' השופטת ש' גליק
עו"ד ריאד אבו פול למבקש; עו"ד נצר סמארה למשיבה
21.11.2007
העובדות:
המבקש והמשיבה נשואים מזה כ- 20 שנה, ומנישואיהם נולדה הקטינה ב- 21.3.96. בפברואר 2007 עזבה המשיבה את בית המבקש ועברה להתגורר בבית הוריה. לטענת המבקש מאז פרידת הצדדים התגוררה הקטינה בעיקר אצל אביה. לקראת סוף אוגוסט הסתבר למבקש, כי המשיבה פנתה אל מנהל מחלקת החינוך ואמרה כי היא בהליכי גירושין וביקשה ממנו מכתב הסכמה לשחרר את הקטינה ממסגרת הלימודים בבית ספרה כיוון שהיא עברה לגור אצל הוריה ואכן, ניתן לה מכתב כזה. לאחר שהמבקש, לטענתו, העמיד אותו על טעותו הוציא מנהל מחלקת החינוך מכתב ביטול של מכתבו הקודם. לפיכך נתבקש על ידי האב סעד זמני לפיו תוחזר הקטינה למשמורתו.
החלטה:
א. אשר לסמכותו של ביהמ"ש לענייני משפחה, מאז חקיקתו של סעיף 13 (ב' 1) לחוק בית משפט לענייני משפחה תשנ"ה - 1995, חדל עניין משמורת קטינים, בכל הנוגע לעדה המוסלמית מלהיות בסמכותו היחודית של בית הדין השרעי, והסמכות לדון בעניין זה הוקנתה גם לבית המשפט לענייני משפחה, היינו לשתי הערכאות סמכות מקבילה. הדיון בענייני משמורת בבית הדין השרעי מותנה בהסכמת הצדדים. כלומר: משעה שאחד הצדדים אינו מסכים להקנות לבית הדין השרעי סמכות או שהוא חוזר בו מהסכמתו להתדיין בבית הדין אין יותר לצדדים הסכמה משותפת, ובהעדרה של זו ספק אם יש סמכות לבית הדין להוסיף ולדון.
ב. לגופו של עניין עמד בית המשפט על כך, שהשיקול הבלעדי המנחה את בית המשפט בדונו בסוגיית משמורת הילדים הינו עיקרון טובת הקטין. הפסיקה הנחתה כי בבוא בית המשפט להידרש לסוגיית משמורת הקטינים עליו לשקול בכל מקרה את טובתו הקונקרטית של הקטין שעניינו נכון בפניו.
ג. במקרה דנן לא הוגשה חוות דעת מקצועית בנידון ובאי הכוח אף לא חקרו את תצהירי הצדדים. בנסיבות אלה קבע בית המשפט, כי מוטב שלא לגרום לקטינה טלטלה נוספת והעברתה, שוב, לבית אביה. על כן, לעת עתה, הוחלט על הותרת המצב על כנו ודחיית בקשתו של האב לקבוע כי הקטינה תהא במשמורתו.
הבקשה נדחתה
כב' השופטת ש' גליק
עו"ד ריאד אבו פול למבקש; עו"ד נצר סמארה למשיבה
21.11.2007
העובדות:
המבקש והמשיבה נשואים מזה כ- 20 שנה, ומנישואיהם נולדה הקטינה ב- 21.3.96. בפברואר 2007 עזבה המשיבה את בית המבקש ועברה להתגורר בבית הוריה. לטענת המבקש מאז פרידת הצדדים התגוררה הקטינה בעיקר אצל אביה. לקראת סוף אוגוסט הסתבר למבקש, כי המשיבה פנתה אל מנהל מחלקת החינוך ואמרה כי היא בהליכי גירושין וביקשה ממנו מכתב הסכמה לשחרר את הקטינה ממסגרת הלימודים בבית ספרה כיוון שהיא עברה לגור אצל הוריה ואכן, ניתן לה מכתב כזה. לאחר שהמבקש, לטענתו, העמיד אותו על טעותו הוציא מנהל מחלקת החינוך מכתב ביטול של מכתבו הקודם. לפיכך נתבקש על ידי האב סעד זמני לפיו תוחזר הקטינה למשמורתו.
החלטה:
א. אשר לסמכותו של ביהמ"ש לענייני משפחה, מאז חקיקתו של סעיף 13 (ב' 1) לחוק בית משפט לענייני משפחה תשנ"ה - 1995, חדל עניין משמורת קטינים, בכל הנוגע לעדה המוסלמית מלהיות בסמכותו היחודית של בית הדין השרעי, והסמכות לדון בעניין זה הוקנתה גם לבית המשפט לענייני משפחה, היינו לשתי הערכאות סמכות מקבילה. הדיון בענייני משמורת בבית הדין השרעי מותנה בהסכמת הצדדים. כלומר: משעה שאחד הצדדים אינו מסכים להקנות לבית הדין השרעי סמכות או שהוא חוזר בו מהסכמתו להתדיין בבית הדין אין יותר לצדדים הסכמה משותפת, ובהעדרה של זו ספק אם יש סמכות לבית הדין להוסיף ולדון.
ב. לגופו של עניין עמד בית המשפט על כך, שהשיקול הבלעדי המנחה את בית המשפט בדונו בסוגיית משמורת הילדים הינו עיקרון טובת הקטין. הפסיקה הנחתה כי בבוא בית המשפט להידרש לסוגיית משמורת הקטינים עליו לשקול בכל מקרה את טובתו הקונקרטית של הקטין שעניינו נכון בפניו.
ג. במקרה דנן לא הוגשה חוות דעת מקצועית בנידון ובאי הכוח אף לא חקרו את תצהירי הצדדים. בנסיבות אלה קבע בית המשפט, כי מוטב שלא לגרום לקטינה טלטלה נוספת והעברתה, שוב, לבית אביה. על כן, לעת עתה, הוחלט על הותרת המצב על כנו ודחיית בקשתו של האב לקבוע כי הקטינה תהא במשמורתו.
הבקשה נדחתה
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
