עז' 1390/04 , פלונית נ' פלוני
כב' השופט דניאל טפרברג
עו"ד אפרת אסף לתובעת; עו"ד נ' חסון
10.09.2007
העובדות:
א.מ. המנוח הלך לבית עולמו והותיר אחריו צוואה מיום 22.5.02, המבטלת את צוואתו הקודמת מיום 30.5.99. הצדדים לתובענה זו הנם אחים, ילדיו של המנוח. בצוואה הראשונה נקבע, כי המשיב הוא הנהנה היחיד מכספי המנוח. לעומת זאת, בצוואה השנייה נקבע, כי כל הזכויות בדירתו יחולקו בין המשיבים 1 ו-2 בחלקים שווים וכן בוטלה צוואתו הראשונה. ביום 29/12/03 ניתן צו קיום לצוואה השנייה. לטענת המבקשת, לא ידע המנוח בעת עריכת הצוואה להבחין בטיבה של צוואה וכי בזו נפלו פגמים צורניים ומהותיים. על כן, כאמור, עתרה המבקשת לביטול הצוואה.
החלטה:
א. אחת מהדרכים לעשיית צוואה היא צוואה בפני רשות כאמור בסעיף 22 לחוק הירושה. רשות לעניין זה, גם נוטריון. תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים קובעת, כי לא "ייתן נוטריון אישור על עשיית פעולה בפניו אם המבקש לבצע את הפעולה מאושפז בבית חולים או מרותק למיטתו, כל עוד לא הוצגה בפניו תעודה רפואית לפי טופס שבתוספת הראשונה שהוצאה ביום עשיית הפעולה; התעודה הרפואית תצורף לעותק האישור שישמר בידי הנוטריון." מטרתה של התקנה לברר את יסוד גמירות הדעת של המצווה, ולהבטיח את חופש רצונו. מטרה זו גם מחייבת לתת פרשנות מרחיבה למונח "מאושפז בבית חולים", שבהוראת החוק.
ב. בהעדר תעודה רפואית במקרים הנ"ל, כמו במקרה דנן, נופל פגם באישור הנוטריוני של הצוואה, ופגם זה מעביר את הנטל על המבקש לקיים הצוואה, ועליו להוכיח את גמירות דעתו של המנוח בעת שחתם על הצוואה. אשר על כן נקבע, כי על המשיב מוטל נטל ההוכחה להוכיח את גמירות דעתו של המנוח.
ג. אשר לשאלת גמירות הדעת של המצווה, זו תוכרע על פי יום עשיית הצוואה. פסילת הצוואה תעשה רק כאשר אפשר לקבוע בבירור, כי לא רצונו החופשי של המצווה הוא שהכתיב את דברו האחרון. בית המשפט קבע, כי מכל המסמכים המונחים בפניו ומתוך קריאת העדויות מצטיירת תמונה עגומה, של אדם זקן, חולה מאוד, מרותק למיטתו וביתו מרבית שעות היממה, משך ימים וחודשים ארוכים, מבולבל ותלוי תלות מוחלטת באחרים. המשיב, אשר עליו נטל הראיה להוכיח גמירות דעתו של המנוח, לא טרח והביא בפני בית המשפט את סיכום מחלתו ו/או אישפוזו של המנוח לאחר ששוחרר מבית החולים. מתוך המסמך ניתן היה ללמוד, ולו מעט, על מצבו הפיזי והמנטלי של המנוח. העדר התייחסותו של המשיב לעניין אשפוזו של המנוח אשר היה סמוך מאוד ליום עריכת הצוואה והעדר כל מסמך רפואי שיוכיח אחרת, מותיר את "החזקה" כי המנוח, לאחר מחלה ממושכת, נפילה, בלבול ואשפוז בן 10 ימים, לא היה בעל יכולת וכשרות לעסוק בענייני צוואה ולהבין את טיבה של הצוואה עליה חתם.
הבקשה נתקבלה וצו הקיום בוטל
כב' השופט דניאל טפרברג
עו"ד אפרת אסף לתובעת; עו"ד נ' חסון
10.09.2007
העובדות:
א.מ. המנוח הלך לבית עולמו והותיר אחריו צוואה מיום 22.5.02, המבטלת את צוואתו הקודמת מיום 30.5.99. הצדדים לתובענה זו הנם אחים, ילדיו של המנוח. בצוואה הראשונה נקבע, כי המשיב הוא הנהנה היחיד מכספי המנוח. לעומת זאת, בצוואה השנייה נקבע, כי כל הזכויות בדירתו יחולקו בין המשיבים 1 ו-2 בחלקים שווים וכן בוטלה צוואתו הראשונה. ביום 29/12/03 ניתן צו קיום לצוואה השנייה. לטענת המבקשת, לא ידע המנוח בעת עריכת הצוואה להבחין בטיבה של צוואה וכי בזו נפלו פגמים צורניים ומהותיים. על כן, כאמור, עתרה המבקשת לביטול הצוואה.
החלטה:
א. אחת מהדרכים לעשיית צוואה היא צוואה בפני רשות כאמור בסעיף 22 לחוק הירושה. רשות לעניין זה, גם נוטריון. תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים קובעת, כי לא "ייתן נוטריון אישור על עשיית פעולה בפניו אם המבקש לבצע את הפעולה מאושפז בבית חולים או מרותק למיטתו, כל עוד לא הוצגה בפניו תעודה רפואית לפי טופס שבתוספת הראשונה שהוצאה ביום עשיית הפעולה; התעודה הרפואית תצורף לעותק האישור שישמר בידי הנוטריון." מטרתה של התקנה לברר את יסוד גמירות הדעת של המצווה, ולהבטיח את חופש רצונו. מטרה זו גם מחייבת לתת פרשנות מרחיבה למונח "מאושפז בבית חולים", שבהוראת החוק.
ב. בהעדר תעודה רפואית במקרים הנ"ל, כמו במקרה דנן, נופל פגם באישור הנוטריוני של הצוואה, ופגם זה מעביר את הנטל על המבקש לקיים הצוואה, ועליו להוכיח את גמירות דעתו של המנוח בעת שחתם על הצוואה. אשר על כן נקבע, כי על המשיב מוטל נטל ההוכחה להוכיח את גמירות דעתו של המנוח.
ג. אשר לשאלת גמירות הדעת של המצווה, זו תוכרע על פי יום עשיית הצוואה. פסילת הצוואה תעשה רק כאשר אפשר לקבוע בבירור, כי לא רצונו החופשי של המצווה הוא שהכתיב את דברו האחרון. בית המשפט קבע, כי מכל המסמכים המונחים בפניו ומתוך קריאת העדויות מצטיירת תמונה עגומה, של אדם זקן, חולה מאוד, מרותק למיטתו וביתו מרבית שעות היממה, משך ימים וחודשים ארוכים, מבולבל ותלוי תלות מוחלטת באחרים. המשיב, אשר עליו נטל הראיה להוכיח גמירות דעתו של המנוח, לא טרח והביא בפני בית המשפט את סיכום מחלתו ו/או אישפוזו של המנוח לאחר ששוחרר מבית החולים. מתוך המסמך ניתן היה ללמוד, ולו מעט, על מצבו הפיזי והמנטלי של המנוח. העדר התייחסותו של המשיב לעניין אשפוזו של המנוח אשר היה סמוך מאוד ליום עריכת הצוואה והעדר כל מסמך רפואי שיוכיח אחרת, מותיר את "החזקה" כי המנוח, לאחר מחלה ממושכת, נפילה, בלבול ואשפוז בן 10 ימים, לא היה בעל יכולת וכשרות לעסוק בענייני צוואה ולהבין את טיבה של הצוואה עליה חתם.
הבקשה נתקבלה וצו הקיום בוטל
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
