תמ"ש 17052/03 , פ.ר. נ' פ.נ.
כב' השופט ג' גרמן
עו"ד ספדי טארק לתובע; עו"ד יערי אלימלך לנתבעת
24.08.2007
העובדות:
תובע הנו מוסלמי והנתבעת הנה יהודיה. השניים הכירו עת עבדו במקום עבודה משותף ועברו עד מהרה לחיות בדירה משותפת. משנכנסה הנתבעת להריון, בראשית שנת 1998, הבהיר לה התובע, כי עליה להתחיל בהליכי התאסלמות על מנת שיוכל לשאתה לאשה, ולא- עליה להפיל את העובר שברחמה. ואכן, ביצעה הנתבעת הפלה, משלא חפצה להתאסלם. לאחר מס' חודשים, נכנסה הנתבעת שוב להריון וילדה את בתם המשותפת של בני הזוג. ביום 10/2/03 עזבה הנתבעת את התובע ביחד עם הבת מ', והגישה כנגדו תביעת מזונות ותביעת משמורת. במסגרת ההליך הנוכחי הגיש התובע תביעה לפיצויים בשל הפרת הבטחת נישואין מצד הנתבעת.
החלטה:
א. עילת תביעת הבטחת נישואין עוגנה בפסיקה כעילה חוזית, אשר נבחנת בהתאם למבחנים הנהוגים בגין הפרת חוזה, אף כי יש בה אלמנטים של "חוזה מיוחד" בהתאם לאופייה הרגשי- חברתי. רצונם וכוונתם של הצדדים ליצור קשר חוזי מעין זה צריך להיבחן בזהירות רבה, כאשר השאלה המרכזית הינה האם ראו עצמם הצדדים מחויבים מבחינה משפטית אחד לשני, או שמא ראו עצמם כמחויבים אך במישור החברתי- מוסרי. הבטחת הנישואין צריכה להיות מוכחת כדבעי, ומעוגנת בראיות נסיבתיות על מתן ההבטחה. נטל השכנוע להוכיח קיומה של הבטחת נישואין שהופרה מוטל על הטוען להפרה, קרי על התובע, והמדובר בנטל שכנוע כבד.
ב. בית המשפט דחה את טענת התובע לפיה, הנתבעת פנתה למשרד הדתות במטרה להתאסלם על מנת להתחתן עמו. בית המשפט אימץ את טענת הנתבעת, כי הנתבעת התלוותה אל אביו של התובע לפגישה במשרד הדתות מפני שידעה שהדבר יסב להם קורת רוח ורצתה לגמול להם על הטובה אשר עשו איתה.
ג. כן עמד בית המשפט על כך שלאחר הולדת בתם הקטינה של הצדדים היה ברור לכל, כי אין בכוונת הנתבעת להתאסלם. חרף עובדה זו. המשיכו הצדדים להתגורר יחד עוד כ-5 שנים, במהלכם לא שב עוד עניין ההתאסלמות לעלות על הפרק.
ד. מכל מקום נקבע, כי הבטחה הנטענת להמרת דתה של הנתבעת במקרה דנן הייתה תנאי מוקדם והכרחי לחתונה. ואולם, אכיפת הבטחה להמרת דת הנה בניגוד ל"תקנת הציבור". הפרת הבטחה להמרת דת, שיסודה ברתיעה של המבטיח לעשות צעד מכריע כזה, לא תשמש עילה לתביעה בגין הפרת חוזה, בהיותה נוגדת את תקנת הצבור, בהיותה נוגדת את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.
ה. עוד נקבע, כי אפילו היה מוכח שבשלב מסויים של החיים המשותפים הבטיחה הנתבעת להינשא לתובע, הרי שהיה באלימותו של התובע נגדה משום הצדק שלא לקיים את ההבטחה, שכן אין אדם דר עם אלימות בכפיפה.
התביעה נדחתה
כב' השופט ג' גרמן
עו"ד ספדי טארק לתובע; עו"ד יערי אלימלך לנתבעת
24.08.2007
העובדות:
תובע הנו מוסלמי והנתבעת הנה יהודיה. השניים הכירו עת עבדו במקום עבודה משותף ועברו עד מהרה לחיות בדירה משותפת. משנכנסה הנתבעת להריון, בראשית שנת 1998, הבהיר לה התובע, כי עליה להתחיל בהליכי התאסלמות על מנת שיוכל לשאתה לאשה, ולא- עליה להפיל את העובר שברחמה. ואכן, ביצעה הנתבעת הפלה, משלא חפצה להתאסלם. לאחר מס' חודשים, נכנסה הנתבעת שוב להריון וילדה את בתם המשותפת של בני הזוג. ביום 10/2/03 עזבה הנתבעת את התובע ביחד עם הבת מ', והגישה כנגדו תביעת מזונות ותביעת משמורת. במסגרת ההליך הנוכחי הגיש התובע תביעה לפיצויים בשל הפרת הבטחת נישואין מצד הנתבעת.
החלטה:
א. עילת תביעת הבטחת נישואין עוגנה בפסיקה כעילה חוזית, אשר נבחנת בהתאם למבחנים הנהוגים בגין הפרת חוזה, אף כי יש בה אלמנטים של "חוזה מיוחד" בהתאם לאופייה הרגשי- חברתי. רצונם וכוונתם של הצדדים ליצור קשר חוזי מעין זה צריך להיבחן בזהירות רבה, כאשר השאלה המרכזית הינה האם ראו עצמם הצדדים מחויבים מבחינה משפטית אחד לשני, או שמא ראו עצמם כמחויבים אך במישור החברתי- מוסרי. הבטחת הנישואין צריכה להיות מוכחת כדבעי, ומעוגנת בראיות נסיבתיות על מתן ההבטחה. נטל השכנוע להוכיח קיומה של הבטחת נישואין שהופרה מוטל על הטוען להפרה, קרי על התובע, והמדובר בנטל שכנוע כבד.
ב. בית המשפט דחה את טענת התובע לפיה, הנתבעת פנתה למשרד הדתות במטרה להתאסלם על מנת להתחתן עמו. בית המשפט אימץ את טענת הנתבעת, כי הנתבעת התלוותה אל אביו של התובע לפגישה במשרד הדתות מפני שידעה שהדבר יסב להם קורת רוח ורצתה לגמול להם על הטובה אשר עשו איתה.
ג. כן עמד בית המשפט על כך שלאחר הולדת בתם הקטינה של הצדדים היה ברור לכל, כי אין בכוונת הנתבעת להתאסלם. חרף עובדה זו. המשיכו הצדדים להתגורר יחד עוד כ-5 שנים, במהלכם לא שב עוד עניין ההתאסלמות לעלות על הפרק.
ד. מכל מקום נקבע, כי הבטחה הנטענת להמרת דתה של הנתבעת במקרה דנן הייתה תנאי מוקדם והכרחי לחתונה. ואולם, אכיפת הבטחה להמרת דת הנה בניגוד ל"תקנת הציבור". הפרת הבטחה להמרת דת, שיסודה ברתיעה של המבטיח לעשות צעד מכריע כזה, לא תשמש עילה לתביעה בגין הפרת חוזה, בהיותה נוגדת את תקנת הצבור, בהיותה נוגדת את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.
ה. עוד נקבע, כי אפילו היה מוכח שבשלב מסויים של החיים המשותפים הבטיחה הנתבעת להינשא לתובע, הרי שהיה באלימותו של התובע נגדה משום הצדק שלא לקיים את ההבטחה, שכן אין אדם דר עם אלימות בכפיפה.
התביעה נדחתה
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
