תמ"ש 67910/00, פלונית נ' אלמוני
כב' השופטת פלאוט ורדה
עו"ד בר שלטון מנשה לתובעת; עו"ד אלינור לייבוביץ לנתבע
10.04.2007
העובדות:
התובעת והנתבע הנם יהודים, תושבי ישראל ואזרחיה, וכשרים להינשא כדת משה וישראל. הם נישאו זל"ז בנישואין אזרחיים בקפריסין ביום 17.10.87. לאחר שובם ארצה, הם נרשמו במשרד הפנים כנשואים עפ"י תעודת הנישואין הקפריסאית, ובנוסף נישאו בארץ בטקס קידושין פרטי ע"י רב רפורמי. התובעת זכתה בתביעת מזונות אישה ומזונות קטינה, אשר הגישה לבית המשפט לענייני משפחה. בפסק הדין נקבע, כי תוקף החיוב במזונות התובעת הינו עד ליום 12.2.03 - היום בו הצהיר ביה"ד הרבני, כי הצדדים אינם נשואים זל"ז כדמו"י והם יכולים להנשא כדמו"י כפנויים. בית המשפט המחוזי קיבל חלקית ערעור על פסק הדין והורה לביתץ המשפט לענייני משפחה להידרש מחדש לשאלת המועד לפקיעת החיוב במזונות. זאת, הואיל והתובעת מבקשת מבית המשפט להורות על תשלום מזונות גם לאחר מועד פקיעת הנישואין.
החלטה:
א. ברע"א 8256/99 קבע בית המשפט העליון, כי בנסיבות כגון דא, "מועד תשלום המזונות נקבע על-פי דרישות היושר, שיקולי ההגינות ותחושת הצדק ביחסים שבין בני הזוג". כמו כן נקבע, כי לעניין קביעת משך תקופת החיוב במזונות, זו נגזרת "מהערכת התנהגות הצדדים, ממצבם הכלכלי, מהתקשרותם עם בני זוג חדשים וכיוצא בהם פעולות שהן רלוונטיות מכח עקרון תום הלב".
ב. במקרה דנן, הצדדים חיו כנשואים פרק זמן לא מבוטל של 13 שנים, במהלכם נולדה להם בת משותפת. התובע עבד כעצמאי והכנסתו עמדה אז, עפ"י אישור יועץ מס שצורף לתצהירו, ע"ס 58,200 ש"ח לחודש. התובעת לא פיתחה קריירה משל עצמה, ועבדה אך ורק כמזכירה במשרדו של הנתבע. חייהם המשותפים של הצדדים יצרו מצב עובדתי של תלות כלכלית ברורה של התובעת בנתבע. במהלך החיים המשותפים התובעת לא פיתחה כל עצמאות כלכלית, וסמכה לחלוטין על כלכלתו של הנתבע. מעובדה זו נובע, כי יש מקום לפסיקת מזונות לתובעת גם לאחר התרת הנישואים, לתקופת מה, לצורך שיקומה של התובעת.
ג. אשר לקביעת התקופה בה ימשיך הנתבע לשאת בחיוב לשלם מזונות, במקרה דנן המדובר באשה, שמצאה עצמה מוכרזת כמי שלא נישאה כדמו"י, וזאת לאחר מערכת יחסים שארכה למעלה מעשור, במהלכה לא היה לה ספק, גם לא לנתבע, כי הם נשואים כדת וכדין, למעשה הכרזת בית הדין הרבני הפתיעה את שניהם, ולתובעת לא היתה מעולם ההזדמנות להגן על שמירת מעמדה כאשה נשואה בפני בית הדין הרבני, וכתוצאה מכך על זכותה למזונות על פי הדין האישי, אשר סברה כי חל עליה. כמו כן, התובעת חסרת מקצוע, הכנסותיה השוטפות נמוכות ביותר עד אפסיות, היא לא נישאה מחדש, והיא נאלצת עד עצם היום הזה להתדיין בערכאות שונות, דבר אשר לכשעצמו מונע ממנה למצוא עבודה מסודרת. בנסיבות אלה קבע בית המשפט, כי תקופת השיקום של התובעת, במהלכה על הנתבע לשאת במזונותיה, תארך לא פחות מחמש שנים.
התביעה נתקבלה
כב' השופטת פלאוט ורדה
עו"ד בר שלטון מנשה לתובעת; עו"ד אלינור לייבוביץ לנתבע
10.04.2007
העובדות:
התובעת והנתבע הנם יהודים, תושבי ישראל ואזרחיה, וכשרים להינשא כדת משה וישראל. הם נישאו זל"ז בנישואין אזרחיים בקפריסין ביום 17.10.87. לאחר שובם ארצה, הם נרשמו במשרד הפנים כנשואים עפ"י תעודת הנישואין הקפריסאית, ובנוסף נישאו בארץ בטקס קידושין פרטי ע"י רב רפורמי. התובעת זכתה בתביעת מזונות אישה ומזונות קטינה, אשר הגישה לבית המשפט לענייני משפחה. בפסק הדין נקבע, כי תוקף החיוב במזונות התובעת הינו עד ליום 12.2.03 - היום בו הצהיר ביה"ד הרבני, כי הצדדים אינם נשואים זל"ז כדמו"י והם יכולים להנשא כדמו"י כפנויים. בית המשפט המחוזי קיבל חלקית ערעור על פסק הדין והורה לביתץ המשפט לענייני משפחה להידרש מחדש לשאלת המועד לפקיעת החיוב במזונות. זאת, הואיל והתובעת מבקשת מבית המשפט להורות על תשלום מזונות גם לאחר מועד פקיעת הנישואין.
החלטה:
א. ברע"א 8256/99 קבע בית המשפט העליון, כי בנסיבות כגון דא, "מועד תשלום המזונות נקבע על-פי דרישות היושר, שיקולי ההגינות ותחושת הצדק ביחסים שבין בני הזוג". כמו כן נקבע, כי לעניין קביעת משך תקופת החיוב במזונות, זו נגזרת "מהערכת התנהגות הצדדים, ממצבם הכלכלי, מהתקשרותם עם בני זוג חדשים וכיוצא בהם פעולות שהן רלוונטיות מכח עקרון תום הלב".
ב. במקרה דנן, הצדדים חיו כנשואים פרק זמן לא מבוטל של 13 שנים, במהלכם נולדה להם בת משותפת. התובע עבד כעצמאי והכנסתו עמדה אז, עפ"י אישור יועץ מס שצורף לתצהירו, ע"ס 58,200 ש"ח לחודש. התובעת לא פיתחה קריירה משל עצמה, ועבדה אך ורק כמזכירה במשרדו של הנתבע. חייהם המשותפים של הצדדים יצרו מצב עובדתי של תלות כלכלית ברורה של התובעת בנתבע. במהלך החיים המשותפים התובעת לא פיתחה כל עצמאות כלכלית, וסמכה לחלוטין על כלכלתו של הנתבע. מעובדה זו נובע, כי יש מקום לפסיקת מזונות לתובעת גם לאחר התרת הנישואים, לתקופת מה, לצורך שיקומה של התובעת.
ג. אשר לקביעת התקופה בה ימשיך הנתבע לשאת בחיוב לשלם מזונות, במקרה דנן המדובר באשה, שמצאה עצמה מוכרזת כמי שלא נישאה כדמו"י, וזאת לאחר מערכת יחסים שארכה למעלה מעשור, במהלכה לא היה לה ספק, גם לא לנתבע, כי הם נשואים כדת וכדין, למעשה הכרזת בית הדין הרבני הפתיעה את שניהם, ולתובעת לא היתה מעולם ההזדמנות להגן על שמירת מעמדה כאשה נשואה בפני בית הדין הרבני, וכתוצאה מכך על זכותה למזונות על פי הדין האישי, אשר סברה כי חל עליה. כמו כן, התובעת חסרת מקצוע, הכנסותיה השוטפות נמוכות ביותר עד אפסיות, היא לא נישאה מחדש, והיא נאלצת עד עצם היום הזה להתדיין בערכאות שונות, דבר אשר לכשעצמו מונע ממנה למצוא עבודה מסודרת. בנסיבות אלה קבע בית המשפט, כי תקופת השיקום של התובעת, במהלכה על הנתבע לשאת במזונותיה, תארך לא פחות מחמש שנים.
התביעה נתקבלה
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
