זכות הילד להשמע ולהביע דעה בענייני משמורת 

בע"מ 10480/05, פלונית נ' פלוני

כבוד השופט א' רובינשטיין

עו"ד ע' טירר, עו"ד י' גולדברג ועו"ד ת' אדרי למבקשת; עו"ד א' שפיר ועו"ד ע' רוזנצויג למשיב

05.12.2005

העובדות:
1. המבקשת והמשיב נישאו זה לזו ב- 1979, ולהם ארבעה ילדים. שלושת הילדים הגדולים - בגירים. המשיב הגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני בחיפה, שבה ביקש לכרוך את ענייני המשמורת והחינוך של בנם הקטין של בני הזוג, מזונותיו, מזונות המבקשת ופירוק השיתוף. מנגד, הגישה המבקשת תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בחדרה למשמורת הקטין.

החלטה:
2. ככלל, יש מקום לשמוע את דעתו של קטין, אף קטין בגיל 10 למשל, ולא כל שכן ככל שהוא מתבגר והשנים נוקפות, ויש לייחס משקל רב לעמדתו, כמובן על פי שיקול דעת והשכל הישר. זו גם גישת האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד, שישראל הצטרפה אליה החל מ-1991 (כתבי אמנה 31, 1038), וסעיף 12 בה מקנה לילד זכות להישמע ולהביע דעה. כך גם המלצות ועדת השופטת ס' רוטלוי בהצעת חוק שהגישה לעניין ייצוג ילדים ונוער (שהכינה ועדת משנה).
3. בחיי המעשה, בהתחשב בגילו של הילד וביכולתו, יש לקבוע בכל מקרה האם יישמע ישירות {נזכור כי לעניינים מסוימים קבע המחוקק שמיעת קטינים באמצעות חוקרי ילדים ופשיטא שבמקרים אחרים יישמע הקטין באמצעות הוריו, הכל בהתאם לנסיבות.
4. אכן, רצון הילד אינו שיקול יחיד, אך הוא בהחלט שיקול רב משקל. יש לנהוג זהירות יתרה בהחתמת קטין על תצהיר על-ידי אחד הצדדים, שכן מטבע הדברים, ולוא מטעמי מראית העין, וגם מחשש של מדרון חלקלק (אף מעבר לנסיבותיו של תיק זה), יתכן חשש להשפעה, ועל בית המשפט לבדוק זאת בקפידה בכל מקרה. הדעת נותנת כי את טובת הקטין, גם בהליך זמני, קשה לגלות ולהבהיר על פי תצהיר שחתם עליו במשרד באי כוחו של אחד מהוריו, אלא על פי התרשמותו של בית המשפט מן הקטין וכמובן על-ידי חוות דעת של מומחים.
5. בסופו של יום, אמנם התרשמתי כי הקטין התכונן למפגש עם בית המשפט ומשנתו היתה סדורה בפיו, ואולם, אין לי אינדיקציה כי לא ביטא את דעתו ורצונו שלו, ובהיותו בן 14 ושמונה חודשים, היה תוכן הדיאלוג עמו ברור, ודבריו חתוכים ללא התלבטות נראית לעין. לפיכך איני רואה מקום להתערבות בעיקרי החלטותיהם של בתי המשפט הקודמים.