ערעור על חיוב בתשלום מזונות אישה ''מדין מעוכבת'' 

ע"מ 1357/04, נ.ר. נ' נ.כ.

כב' השופטת י' שטופמן

עו"ד בלס למערער; עו"ד אושרי למשיבה

17.11.2005

העובדות:
המערער חויב על ידי בית המשפט לענייני משפחה בתשלום מזונות מדין מעוכבת, החל מיום הגשת התביעה ועד ליום סידור הגט. לטענת המערער, בית הדין מעולם לא חייב אותו במתן גט ולכן טעה בית משפט קמא בחייבו בתשלום מזונות מעוכבת. לעומת זאת, לגישת המשיבה, יש לפרש את החלטת בית הדין הרבני נשוא הליך זה כמחייבת מתן גט על ידי המערער.

החלטה:
א. קיים מידרג בפסיקת בית הדין הרבני לקביעת גט בין בני זוג. חשיבות הענין, נוגעת, בין היתר, לשאלת חיוב הבעל במזונות אישתו המעוכבת. רק אם קובע בית הדין חיוב במתן גט או אם כופה ביה"ד מתן הגט, זכאית האשה המעוכבת בתשלום מזונות מדין מעוכבת.
ב. במקרה דנן, בית הדין הרבני נתן החלטה נוספת בעניינם של הצדדים ובה הבהיר כי לא חייב את המערער במתן גט. על כן, שגה בית משפט קמא, משקבע כי בית הדין הרבני דווקא חייב את המערער בגט, אף על פי שזה האחרון הבהיר את החלטתו בנדון.
ג. עוד ציין ביהמ"ש, כי אין לייחס משמעות של "הודאת בעל דין" לאמירות המערער, במסגרת כתב תובענות שהוגש בהליך הנוגע למזונות בנם של הצדדים, לפיהן לכאורה "מודה" המערער בכך שבד"ר חייבו במתן גט בעבר.

הערעור נתקבל