בש"א 3335/03, א.נ. נ' א.נ.
הרשם צ' ויצמן
עו"ד ד' בן-דוד למבקשת; עו"ד ע' קרני למשיב
25.11.2003
עובדות:
הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1976. בני הזוג ניהלו רמת חיים גבוהה ויש להם נכסים רבים. ברבות הימים התגלע קרע בחיי הנישואין של בני הזוג. המבקשת באה בטרוניה בעיקר כלפי יוזמותיו הכלכליות המוגזמות של המשיב וטוענת כי יש נגדו תביעות כספיות רבות. בעת האחרונה מתגורר המשיב בארה"ב על מנת לנסות ולבסס שם את עסקיו בעוד המבקשת נשארה בארץ. היא החלה לחשוד כי אין פני בעלה עמה כתמול ושלשום וכי הוא מתכוון להבריח נכסיו ממנה. לפיכך הגישה תביעתה הרכושית ובצידה בקשה זו למתן צו האוסר על המבקש לבצע דיסיפוזיציה בכספים הרשומים על שמו אצל המחזיק, שהוא בנק שוויצרי. הצו ניתן במעמד צו אחד. זהו דיון בבקשת המשיב לבטלו. ביהמ"ש ביטל את הצו.
החלטה:
א. סמכותו הכללית הטבועה של ביהמ"ש להעניק סעדים היא זו שהובילה למתן סעד מסוג "מרווה" במשפט הישראלי. בתחילה נשען על הוראת סעיף 75 לחוק ביהמ"ש המעניק לביהמ"ש סמכות כללית להעניק סעד. בתיקון 6, אימץ המחוקק הישראלי את "צו המרווה" במסגרתו של פרק כ"ח לתקנות העוסק במכלול הסעדים הזמניים.
ב. התקנות מפרטות את היסודות הנדרשים למתן צו הגבלת שימוש בנכס: קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה (תקנה 362 (א)); קיומן של ראיות מהימנות לכאורה כי אי מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין (תקנה 383); אומדן ומידתיות - היינו, בחינת הנזק שיגרם לצדדים במתן או אי מתן הצו, וכן בחינת תום הלב של הצדדים והיותו של הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין (תקנה 362 (ב) (1) ו-(2)).
ג. על ביהמ"ש לנהוג במשנה זהירות קודם שהוא מגביל זכות קניינו של אדם. על התקנות הנוגעות לסעדים זמניים להיבחן לאורו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובעיקר הקביעה הנחרצת ש"אין פוגעים בקניינו של אדם".
ד. במקרה זה מתקיימת הדרישה לקיומה של עילת תביעה משום שהצדדים חלקו 27 שנה של חיים משותפים. הייתה שיתופיות בין בני הזוג בכל הקשור לענייני כספים וכראייה לכך, המשיב נתן למבקשת יפויי כוח לכל חשבונותיו לרבות אלו שבחו"ל. די בעובדות בסיסיות אלו כדי להקים עילת תביעה שעניינה איזון משאביהם הכלכליים של הצדדים. אין צורך בשלב זה לבחון "סיכויי התביעה" אלא קיומה של "עילה" בלבד.
ה. בבחינת קיומה או שלילתה של הכבדה עקב אי מתן צו להגבלת שימוש בנכס מחוץ לתחום השיפוט, על ביהמ"ש להשתכנע כי אין די בנכסים של הנתבע בארץ על מנת להבטיח את קיומו של פסק הדין לכשזה יינתן. במקרה זה לא עמדה המבקשת בנטל זה.
ו. עיקר נכסיהם של בני הזוג נמצאים בישראל ובשליטת התובעת ודי בהם לאפשר קיומו של פסק הדין אם יינתן. בנוסף עולה שלא הוגשו כל תביעות כספיות כנגד המשיב אלא הוא הגיש תביעות כספיות כנגד אחרים. בנוסף, שהייתו של המשיב בחו"ל הייתה מתוכננת ותואמה עם המבקשת ולכן אין בשהייה בחו"ל כשלעצמה להוות ראייה לחשש שהמשיב עומד להבריח את נכסיו בחו"ל.
ז. הבקשה לסעד זמני ובמיוחד כזו הנעשית במעמד צד אחד מטילה על מבקש הסעד חובה מוגברת לתום לב וניקיון כפיים, ובכללה של חובה זו - גילוי כל פרט הרלבנטי לבקשה ולשיקול דעתו של ביהמ"ש בבחינתה. אי עמידה בחובה זו שומה עליה לאיין את מתן הצו.
ח. המבקשת הינה חסרת תום לב - היא עשתה דין לעצמה ומשכה את כל הכספים מחשבונותיהם המשותפים של הצדדים בסכום העולה על סכום תביעתה. היא הסתירה זאת ולא הביאה זאת לידיעתו של ביהמ"ש, בעת הגשת בקשתה ולאחריה, שכך נהגה או שיש בדעתה לנהוג כך. די בכך לשם אי מתן הצו.
צו המניעה בוטל.
הרשם צ' ויצמן
עו"ד ד' בן-דוד למבקשת; עו"ד ע' קרני למשיב
25.11.2003
עובדות:
הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1976. בני הזוג ניהלו רמת חיים גבוהה ויש להם נכסים רבים. ברבות הימים התגלע קרע בחיי הנישואין של בני הזוג. המבקשת באה בטרוניה בעיקר כלפי יוזמותיו הכלכליות המוגזמות של המשיב וטוענת כי יש נגדו תביעות כספיות רבות. בעת האחרונה מתגורר המשיב בארה"ב על מנת לנסות ולבסס שם את עסקיו בעוד המבקשת נשארה בארץ. היא החלה לחשוד כי אין פני בעלה עמה כתמול ושלשום וכי הוא מתכוון להבריח נכסיו ממנה. לפיכך הגישה תביעתה הרכושית ובצידה בקשה זו למתן צו האוסר על המבקש לבצע דיסיפוזיציה בכספים הרשומים על שמו אצל המחזיק, שהוא בנק שוויצרי. הצו ניתן במעמד צו אחד. זהו דיון בבקשת המשיב לבטלו. ביהמ"ש ביטל את הצו.
החלטה:
א. סמכותו הכללית הטבועה של ביהמ"ש להעניק סעדים היא זו שהובילה למתן סעד מסוג "מרווה" במשפט הישראלי. בתחילה נשען על הוראת סעיף 75 לחוק ביהמ"ש המעניק לביהמ"ש סמכות כללית להעניק סעד. בתיקון 6, אימץ המחוקק הישראלי את "צו המרווה" במסגרתו של פרק כ"ח לתקנות העוסק במכלול הסעדים הזמניים.
ב. התקנות מפרטות את היסודות הנדרשים למתן צו הגבלת שימוש בנכס: קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה (תקנה 362 (א)); קיומן של ראיות מהימנות לכאורה כי אי מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין (תקנה 383); אומדן ומידתיות - היינו, בחינת הנזק שיגרם לצדדים במתן או אי מתן הצו, וכן בחינת תום הלב של הצדדים והיותו של הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין (תקנה 362 (ב) (1) ו-(2)).
ג. על ביהמ"ש לנהוג במשנה זהירות קודם שהוא מגביל זכות קניינו של אדם. על התקנות הנוגעות לסעדים זמניים להיבחן לאורו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובעיקר הקביעה הנחרצת ש"אין פוגעים בקניינו של אדם".
ד. במקרה זה מתקיימת הדרישה לקיומה של עילת תביעה משום שהצדדים חלקו 27 שנה של חיים משותפים. הייתה שיתופיות בין בני הזוג בכל הקשור לענייני כספים וכראייה לכך, המשיב נתן למבקשת יפויי כוח לכל חשבונותיו לרבות אלו שבחו"ל. די בעובדות בסיסיות אלו כדי להקים עילת תביעה שעניינה איזון משאביהם הכלכליים של הצדדים. אין צורך בשלב זה לבחון "סיכויי התביעה" אלא קיומה של "עילה" בלבד.
ה. בבחינת קיומה או שלילתה של הכבדה עקב אי מתן צו להגבלת שימוש בנכס מחוץ לתחום השיפוט, על ביהמ"ש להשתכנע כי אין די בנכסים של הנתבע בארץ על מנת להבטיח את קיומו של פסק הדין לכשזה יינתן. במקרה זה לא עמדה המבקשת בנטל זה.
ו. עיקר נכסיהם של בני הזוג נמצאים בישראל ובשליטת התובעת ודי בהם לאפשר קיומו של פסק הדין אם יינתן. בנוסף עולה שלא הוגשו כל תביעות כספיות כנגד המשיב אלא הוא הגיש תביעות כספיות כנגד אחרים. בנוסף, שהייתו של המשיב בחו"ל הייתה מתוכננת ותואמה עם המבקשת ולכן אין בשהייה בחו"ל כשלעצמה להוות ראייה לחשש שהמשיב עומד להבריח את נכסיו בחו"ל.
ז. הבקשה לסעד זמני ובמיוחד כזו הנעשית במעמד צד אחד מטילה על מבקש הסעד חובה מוגברת לתום לב וניקיון כפיים, ובכללה של חובה זו - גילוי כל פרט הרלבנטי לבקשה ולשיקול דעתו של ביהמ"ש בבחינתה. אי עמידה בחובה זו שומה עליה לאיין את מתן הצו.
ח. המבקשת הינה חסרת תום לב - היא עשתה דין לעצמה ומשכה את כל הכספים מחשבונותיהם המשותפים של הצדדים בסכום העולה על סכום תביעתה. היא הסתירה זאת ולא הביאה זאת לידיעתו של ביהמ"ש, בעת הגשת בקשתה ולאחריה, שכך נהגה או שיש בדעתה לנהוג כך. די בכך לשם אי מתן הצו.
צו המניעה בוטל.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
