שאלת זכאותה למזונות של אשה שזנתה 

בש"א 1223/02 , פלונים נ' אלמוני

השופט י' שנהב (סגן נשיא)

עו"ד מ' אופיר לתובעים; עו"ד א' הבר לנתבע.

15.05.2003

העובדות:
התובעת מס' 1 (האישה) והנתבע (הבעל) נישאו זל"ז ביום 18.3.85. מנישואיהם נולדו להם שני ילדים. בין בני הזוג גבה טורא וביום 5.5.96 הגישה התובעת מס' תביעות כנגד הנתבע: למזונות ומדור, לפירוק שיתוף במקרקעין ולמשמורת ילדים. הנתבע טוען כי האישה זנתה ועל כן אינה זכאית למזונות. ביהמ"ש פסק כי הבעל לא עמד בנטל ההוכחה הדרוש לשם שלילת מזונות מאישה שזנתה ופסק לאישה מזונות.

החלטה:
א. בהתאם לדין האישה, אישה שזנתה תחת בעלה מאבדת את זכאותה למזונות. בהתאם לסעיף 2(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), חייב אדם במזונות בן זוגו על פי הדין האישי. לפיכך הלכה זו מיושמת גם במשפט האזרחי. אולם לצורך שלילת זכותה של התובעת במזונות מחמת טענה של זינתה יש להוכיח בראיה פוזיטיבית ברורה את התנהגותה של האישה.
ב. במקרה זה התובעת מכחישה טענה זו, ופקידת הסעד טוענת כי היא הודתה בפניה. אולם גם אם הודתה התובעת בפני פקידת הסעד, בדבר בגידתה באופן מפורש, הרי שאין בכך כדי להוליך למסקנה משפטית כי הנתבע פטור ממזונות התובעת, שהרי "המדובר בדבר שבערווה", ואין דבר שבערווה פחות משנים. בהודאתה של האישה בדבר בגידתה "חיישינן שמא נתנה עיניה באחר וע"י הודאתה היא רוצה להכריח את בעלה לגרשה". אי לכך ע"פ עדותה בלבד אין מאמינים לה. לפיכך האישה זכאית למזונות.
ג. היות ששני בני הזוג יהודים חייב הנתבע במזונות האישה הנשואה לו כדין. חיוב זה אינו רק במובן הצר של מזונות אלא לכל הדרוש לכלכלתה, כגון: ביגוד, מדור, ריפוי וכו'. קיימים שני כללים יסודיים לגבי זכותה למזונות: האישה זכאית לאותה רמת המזונות שהבעל מרשה לעצמו; בכל אופן היא זכאית לאותה הרמה שהייתה רגילה לה במשפחתה, לפני שנישאה לו.
ד. אולם היקף החובה תפחת אם מצבו הכלכלי הורע עקב משבר כלכלי, או משום שהסתבך בחובות, או מחמת חולי. במקרים אלה לא תוכל האישה לדרוש את מזונותיה בהתאם לרמה לה הורגלה עד לפרוץ המשבר הכלכלי, או ההסתבכות הכלכלית, והבעל יהא רשאי להפחית ברמת החיים של האישה.