לא מלילה בן-יהודה ייאמר עוד שמך, כי אם הילארי קלינטון! מאמר שני
במאמר הראשון בסדרת שני המאמרים הללו הייתה נקודת המוצא שלי בשמו ובכינוייו של אלוהים, משם עברתי לדיון במשמעותם הרוחנית של שמות, המשכתי בעניינים שברומו של עולם, בביטויים שמניים ליחסי אלוהים ואדם וליחסי מדינה ואדם. המאמר הנוכחי ממשיך את הדיון, פותח בשמותיהם של אפיפיורים ושל שליחיו של ישו, ממשיך לדיון בסוגות אחרות של שמות שאינם שמות לידה (שמות לעת מלחמה ושמות עט) ומסתיים בתופעות לוואי של ריסוק היחס המסורתי בין פרטי הזהות של האדם: שמו, טביעת האצבע שלו, חתימתו הפיזית, מספרי הזיהוי שלו, החל ב "כינויים" ובשמות המשתמשים באינטרנט וכלה בגניבת זהות לצורך גניבת כספים, תופעה המתפשטת בשנים האחרונות כאש בשדה הקוצים של האינטרנט, והיקפה מגיע לעשרות מיליוני מקרים, מקטנים ועד גדולים.
שמות לתקופת מלוכה ולזמן כהונה במשרה דתית רמה: האפיפיורים
סוגה מיוחדת של שמות "בדויים" היא סוגת שמותיהם של מלכים או אנשי כמורה בכירים, שהממסד נותן להם שמות מסורתיים של השושלות שאותן הם ממשיכים. כך למשל באשר לאפיפיורים:
265 אפיפיורים הסתפקו ב-80, רובם מסורתיים, "שמות לתקופת הכהונה", מהם שבעה חוזרים יותר מעשר פעמים, עוד כמה חוזרים מספר פעמים קטן יותר, ו-40 -- רק פעם אחת.
[מוויקיפדיה] לאפיפיור יש עוד תארים מלבד תואר האפיפיורות והשם הכנסייתי שניתן לו עם כניסתו לכהונתו, והם: הבישוף של רומא; הפונטיפקס העליון, תואר המבוסס על תוארו של הכהן העליון של הדת הרומית (כלומר עוד מהזמן שלפני הנצרות); משרתם של משרתי האלוהים (Servus Servorum Dei); ממלא מקום המשיח (Vicarius Christi); יורשו של נסיך השליחים (פטרוס) (Prince of the Apostles) (ראו בהמשך).
האפיפיור המכהן כיום הוא בנדיקטוס (="המבורך") השישה-עשר, שנולד בגרמניה בשם יוזף אלואיס רצינגר. בשם בנקידטוס כיהנו לפניו 16 אפיפיורים. בנעוריו הספיק להיות חבר רשמי בתנועת צעירי היטלר, ההיטלריוגנד, ומלבד כושרו כאיש דת וממלא מקום המשיח, הוא גם פסנתרן שאוהב לנגן סונטות של בטהובן ואיש עט פורה שחיבר כתבים רבים. הוא האפיפיור ה-265, וכמו כל אחד מ-264 קודמיו, הוא משמש כמנהיגה הרוחני של הכנסייה הרומית הקתולית ומושל מדינת-העיר הוותיקן.
ומעניין, ברשימה מוזכרים גם שני אפיפיורים ממוצא יהודי: האפיפיור הראשון, פטרוס הקדוש, היה כמובן יהודי במוצאו, וכמובן שהוא לא נשא בתפקידו את השם מוישה כהן, אך היו שטענו שהוא נשא כל ימיו את השם שמעון בר-יונה. על האפיפיור אנאקלטוס השני (1130-1143) מסופר שאביו היה יהודי עשיר בשם ברוך, שהמיר דתו לנצרות. במקורות יהודיים אחרים טוענים ששמו היה אלחנן, וקושרים אותו לרבי שמעון בן יצחק ממגנצה.
לעניין השמות מעניינים כמה משמותיהם של 12 שליחיו של ישו, שחניכתם בדת החדשה לוותה בקריאת שמות חדשים, יווניים.
ישו עצמו נקרא במקור ישוע, והמלעיזים אומרים שהשימוש בעברית בצורת ישו היא צורת קללה בראשי תיבות יש"ו.
***פאולוס מתרסוס (במקור, שאול התרסי, תרסוס הייתה עיר קטנה בגבולות תורכיה של זמננו) "מייסד הנצרות", נחשב בנצרות כשליחו החשוב ביותר של ישו, והדמות החשובה ביותר בהתפתחותה של הדת הנוצרית, מלבד ישו עצמו.
***פטרוס נחשב לאפיפיור הראשון, ושמו המקורי היה כאמור שמעון בר-יונה, והוא ידוע גם בשם "כיפא" (כיפא, או בכתיב משובש - חיפה, = סלע בארמית). השם פטרוס (Petrus) ניתן לו כאשר הכריז לראשונה כי ישו הוא המשיח ובנו של אלוהים. ישו ענה: "אשריך שמעון בר-יונה, כי לא בשר ודם גילה לך, אלא אבי שבשמים. וגם אני אומר לך כי אתה כיפא (=סלע בארמית ופטרוס ביוונית) ועל הצור הזה אבנה את קהילתי ושער שאול לא יגברו עליה". (ולעניין זה - המילה מוכרת משמה של עיר האבן האדומה בירדן, פטרה).
***אנדראס היה אחיו הצעיר של פטרוס הקדוש. משמעות השם "אנדראס" (אנדרה, אנדרו, אנדריי ואפילו אנז'יי,? בגרסתו בשפות שונות) נובע מן המונח היווני ל"גבריות" או "אומץ", שם שהיה ככל הנראה נפוץ בתקופה של המאה השנייה לפנה"ס.
***יעקב בן זבדי היה בנם של זבדי ושלומית ואחיו של יוחנן כותב הבשורה, נושא בדרך כלל את השם "יעקב הגדול" (באנגלית: James the Greater, ובספרדית: Santiago "סנט יעקו[ב]) , על מנת להבדיל בינו לבין שליח אחר ששמו יעקב (יעקב בן חלפי; יעקב הקטן). במקום שבו נקבר על פי האגדה נבנתה העיר סנטיאגו דה קומפוסטלה בספרד.
***מקור השם ברתולומאוס הוא כנראה בארמית "בר-תלמא" - בן של תלמי (חקלאי- מלשון "תלם"?). ברתולומאוס מזוהה עם השליח נתנאל מהבשורה על-פי יוחנן. על-פי המסורת הסורית, שמו המקורי היה "יהושע", ועל-מנת להבדיל את עצמו מישו עצמו הוא לקח לעצמו שם אחר.
***תדאוס (ובהונגרית ופולנית: תדאוש), נגזר מ"טה-דאוס" (אתה אלוהים ביוונית).
שמות לעת מלחמה
באופן כללי, שכיח שלוחמי מחתרות אינם יכולים להשתמש בבטחה בשמותיהם האמתיים, והם זקוקים לשמות בדויים כדי לתרום להגנה עליהם מפני חשיפה לשלטון, בין שהוא שלטון מקומי ובין שהוא זר.
[מהוויקיפדיה] שמות לעת מלחמה ידועים ממחתרות ישראל הם:
***"יאיר" (אברהם שטרן), שעמד בראש לח"י עד שנתפס ונרצח ב-12 בפברואר 1942;
***"מיכאל" (לימים ראש הממשלה, יצחק שמיר);
***"שייב" ישראל אלדד (שייב היה שם משפחתו המקורי);
מעין פרודיה על הסיטואציה הזאת, שהפכה לפופולרית מאוד בשנים האחרונות, היא מתן שמות משעשעים למשתתפי חוגי אימון בקפוארה. אלה מקבלים שמות חדשים לשימוש במסגרת האימונים שלהם, זכר למסורת המחתרתית מהשנים שבהן בברזיל הקפוארה הייתה אמנות לחימה מחתרתית (ולכן גם הוסוותה כריקוד עממי, ועד היום היא שומרת על סגנונה זה). אפילו חבריהם לנשק לא ידעו את שמותיהם האמתיים, כך שאם נתפסו ונחקרו בעינויים, הם כלל לא יכלו למסור את שמותיהם האמתיים של חבריהם. בחוגים אלו שכיחים שמותיהם של בעלי חיים, כמו טיגריס (בברזילאית: צ'יגרי), פומה, חתול או צ'יטה, אבל מבחר השמות של הקפואריסטים ענקי הרבה ביותר.
סיפור אופייני מההיסטוריה של שמות "בדויים" של אנשי צבא בעמי העולם נוגע ל"ליגיון הזרים הצרפתי", שהוקם ב-1831, יחידת עלית של הצבא הצרפתית, ולחייליו, שהיו מתנדבים לא-צרפתים ניתנו שמות חדשים כדי לטשטש את זהותם הזרה. כל זאת, משום שאחרי מהפכת 1830 היה אסור על זרים לשרת בצבא הצרפתי, במטרה למגר את תופעת שכירי החרב. זה היה אחד הביטויים לתהליך הזיהוי של צבא ולאום, אחד מסמלי המהפכות הצרפתיות: הצבא אינו כלי שרת ביד המלכים (שכמה מהם כבר נערפו בגיליוטינה מאז המהפכה של 1879) אלא ביטוי של זכותו של העם לעצמאות ולחופש... ליגיון הזרים שימש בעיקר להרחיב את האימפריה הקולוניאלית של צרפת במהלך המאה ה-19, ולחם בכל מלחמות צרפת, ובכלל זה בשתי מלחמות העולם.
שם עט
סופרים רבים העדיפו, ומעדיפים, להיקרא ב"שם עט" או "שם ספרותי" במקום בשמם האמיתי. לכך יכולות להיות כמה סיבות, וביחוד אם שמם האמיתי עלול להתפרש בטעות כשמו של אדם מפורסם באותו שם. לעניין זה מוכר סיפור של פרנץ שוברט: בתקופתו היה עוד מלחין שנקרא בשם זה, וכששוברט המוכר לנו פרסם את אחת מיצירותיו הראשונות, כתב השוברט האחר מכתב זועם למוציא לאור שפרסם את יצירתו, ובה הוא תבע שיפסיקו להשתמש לרעה בשמו. הוא לא ידע כמובן שהוא עצמו ייזכר לדורות רק בגלל האפיזודה המצחיקה הזאת, בזכות אותו אלמוני בלתי-ראוי שגזל ממנו לכאורה את שמו עתיר התהילה.
הדוגמאות לשמות עט רבות מספור, ואביא להלן כמה מהן:
[מוויקיפדיה] שמותיהם של סופרינו הוותיקים ממעבר המאות אינם בדיוק שמות, אלא כינויים שהפכו לשמות: :
***אחד העם הוא אשר צבי (הירש) גינצברג (18 באוגוסט 1856, י"ז באב ה'תרט"ז - 2 בינואר 1927, כ"ח בטבת ה'תרפ"ז), מראשי הוגיה של הציונות, מייסד הזרם והוגה הרעיונות של הציונות הרוחנית. נולד בסקווירא פלך קייב, אוקראינה, וחי באודסה.
***שלום עליכם הוא שלום נחומוביץ' רבינוביץ' (2 במרס 1859 - 13 במאי 1916), מחשובי הסופרים היידישאים של עידן ההשכלה.
***מנדלי מוכר ספרים (ביידיש: מענדעלע מויכר ספ?רים) הוא שלום יעקב אברמוביץ' (1835 -1917), גם הוא מחשובי סופרי היידיש והעברית בעת החדשה.
וכמה מהמפורסמים שבסופרי העמים, המוכרים יותר בשמות העט שלהם מבשמותיהם המקוריים:
*** רומן גארי (Romain Gary) היה סופר צרפתי ממוצא יהודי שנולד בשם רומן קצב (Kacew)- והמוכר מאוד גם באחד משמות העט החשובים שלו, אמיל אז'אר; נולד במוסקבה וגדל בווילנה ומאוחר יותר בוורשה. מעולם לא הכיר את אביו, שהיה שחקן רוסי, וגדל אצל אמו, נינה אובצ'ינסקי (Owczinski), שחקנית רוסייה-יהודייה. בגיל 14 עבר עם אמו להתגורר בניס, צרפת. גארי היה טרוד במיוחד בשאלת השם הראוי לו, בסך הכול פרסם 25 ספרים תחת שמו ושישה ספרים תחת שמות בדויים. לאחר שהיה לסופר מוערך בצרפת, החל לפרסם ספרים תחת שמות בדויים. לדבריו, הרגיש שהמבקרים לא טורחים לקרוא לעומק את יצירתו, בעוד שיצירה תחת שם חדש זוכה לקריאה מדוקדקת יותר. שם העט המפורסם ביותר בו השתמש הוא אמיל אז'אר, תחת שם זה פרסם ארבעה ספרים, בהם "כל החיים לפניו". גארי זכה בפרס גונקור לספרו "שורשי השמים", וכאשר זכה בפרס גונקור כאז'אר על "כל החיים לפניו" סירב לקבלו, בעצת עורכת הדין שלו.
ומבין הוותיקים והמפורסמים יותר לא ייפקד מקומם של:
***הבריטי לואיס קרול, הוא צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון (Charles Lutwidge Dodgson, שהיה סופר, מתמטיקאי, לוגיקן, צלם ופילוסוף;
***האמריקני מרק טויין (Mark Twain), ?הוא סמיואל לנגהורן קלמנס (Samuel Langhorne Clemens), סופר והומוריסט שיצירתו נודעת בהומור האירוני המובהק שלה, בסאטירה החברתית החריפה, בתיאור הראליסטי של מקומות ושפה ובשנאת הצביעות והדיכוי. מקור שם העט, שבו החל להשתמש ב-1863, במונח מתחום הימאות המציין מידת עומק.
ולבסוף: קצה הקרחון - פרשת שמות באינטרנט
מאז כניסת (השתלטות?) האינטרנט לחיינו, השתנתה לבלי הכר משמעות השימוש בשמות בדויים, או "שמות עט", לצורכי כתיבה פומבית. בנושא הזה אין הרבה מה לחדש: ה-nickname, שבעבר היה נהוג להשחילו בין שמו הפרטי לשם המשפחה בצורת "ג'וני 'קשוח' סמית" כאילו קם על יוצריו וכיום היכנסו נא למשל לאחד הפורומים באינטרנט ותמצאו מיליוני שמות בדויים, החל ב"אחד אלוהינו" וכלה ב"החתול מחבורת הזבל".
זה לא תמיד מצחיק. האפשרות להופיע הופעה וירטואלית בשם בדוי ניפצה לרסיסים את הקשר השביר (כפי שראינו) בין האדם ובין הטקסט. כל אדם יכול להופיע בפומבי ולכתוב ככל העולה על דעתו בלי שיזהו אותו אישית. הוא יכול להופיע בזהויות רבות, למעשה ללא הגבלה, ואפילו להתווכח עם עצמו בפומבי בזהויות וירטואליות שונות. לעניין זה השלכות עמוקות על אחריותם של בני אדם על דבריהם והדבר יכול לגלוש גלישה בלתי אינטרנטית אל הערעור של מוסכמות אחריותם על מעשיהם. כאן אפשר להביא רק רמז על קצה קצהו של המזלג למשמעות הדבר ולעומק הבעיה.
הדבר בא לביטויו בבהירות רבה כשהדברים עוברים את גבול הפלילים, ומקרה מובהק דווח כבר ב-1 בינואר 2004 על ידי יובל דרור בעיתון הארץ. צעירה בת 27 שביקשה לתת צו בית משפט שימנע הטרדה מאיימת מצד שלושה גולשי אינטרנט (שתי נשים וגבר). הצעירה, שיוצגה על ידי עו"ד אביב איילון ממשרד עורכי דין איילון, אגרט ושות' שמתמחה בדיני אינטרנט, סיפרה שהיא נוהגת לגלוש בפורום הסקס באתר "תפוז". לדבריה, לאחר מפגש שיזמה הנהלת הפורום בין חבריו החלה לקבל ממשתתפיו השמצות, גידופים ואיומים ברצח ובאונס קבוצתי. השופט טל שחר מבית משפט השלום בתל אביב קבע החלטה שרואה בכינוי המקוון ישות לכל דבר ועניין שבית המשפט אף יכול להנחותה למלא אחר הוראותיו. אליבא דשחר, מרגע שהגולשים יוצאים מהגבולות הווירטואליים ודמותם הממשית נחשפת, הם אינם זכאים להגנה שמספקת להם האנונימיות שבאינטרנט. עו"ד נועם לאור, שצו המניעה הוצא נגד לקוחותיו, הגדיר את ההחלטה: "שערורייתית". "מדובר בגזר דין מוות לפורומים. הגיע הזמן שמנהלי הפורטלים הגדולים בישראל יתעוררו".
זהו ביטוי למאבק איתנים על שאלת הכשרת זכותו של אדם להשתמש באנונימיות הווירטואלית של אדם כדי לאפשר לו לפעול בניגוד למוסר ואף בניגוד לחוק. עורך דינם של המטרידים יוצא ללא בושה בזכות השימוש לכל מטרה שהיא בשריון האנונימיות. לדבריו: "פסיקת השופט לא מבינה את זכותו של אדם לאנונימיות באינטרנט. אדם כמוני לא ירשה לעצמו להיכנס עוד לפורומים שכן אני אדע שפרטיי מותרים ובכל רגע נתון מישהו יכול לתבוע אותי כשהוא מרים מעליי את מסך האנונימיות". וכנגדו עו"ד איילון מדבר בלשון אחראית יותר: "אין לתת חסינות אוטומטית לאדם המסתתר מאחורי כינוי באינטרנט דרכו הוא משמיץ, מאיים וכדומה. המטאפורה של 'וירטואלי' שלכאורה מנוגדת ל'ממשי' נשברה על ידי השופט. אנשים אחראים למעשיהם גם אם הם מבוצעים באינטרנט".
כמובן עולה תמיהה על הסתייגותו של שחר: האם בתוך גבולות האנונימיות של האינטרנט הגולשים מוגנים לחלוטין? ואז הם יכולים לחרוג מכל כלל ומכל נורמה? לכן המאבק המשיך להתפתח במהלכים שנעשו בכנסת להגביל את החופש של מגיבים בטוקבקים ואת בעלי המסגרות שבהם הם מגיבים, כדי להכליל אותם בגבולות אחריותם לדברי פגיעה, נאצה, הוצאת דיבה, הליכת רכיל, וכיוצא באלה, שיכולים כידוע לפגוע בקרבנם פגיעה קטלנית, וכידוע, במסורת היהדות נחשב הולך הרכיל למי שעומד על דם חברו.
וטרי מהתנור: היום, בשעה שאני מגישה את המאמר לפרסום, על פי הפרסום אתמול ב-Ynet, "תקיים ועדת המדע של הכנסת דיון בהצעת חוק מסחר אלקטרוני, אשר קובעת כללים לחשיפת שמותיהם של גולשים אנונימיים. השבוע תדון אותה ועדה בהצעת החוק של ח"כ ישראל חסון, אשר מבקש להטיל מגבלות על טוקבקים באמצעות הטלת האחריות על אתרי האינטרנט, אשר יצטרכו להפוך לצנזורים. ההצעה השנייה הוקפאה בינתיים, והדיון אמור להתקיים סביב הסדרה עצמית של בעלי האתרים".
גניבת זהות - דגים ברשת
כבר ב-2002 דווח על 20 מיליוני מקרים של "גניבת זהות" ברשת האינטרנט. זוהי מכה קשה מאוד לאמינות הזיהוי של בני אדם. אם בעבר הרחוק השתמשו בטביעת אצבעו של האדם או בחותמות שעווה וכיוצא באלו, ובעבר הקרוב יותר (ועד היום) נדרשו חתימה פיזית והצגת מסמכים דוגמת תעודת זיהוי או דרכון (למשל בטרוולרס צ'קס), היום הזיהוי האישי פרוץ הרבה יותר, והדבר מביא נזקים עצומים בייחוד כשמשתמשים בזהויות גנובות לגניבה חשאית של כסף. במהלכים משולבים של ריגול אחרי פרטי המשתמש, מספרי תעודת הזיהוי או הדרכון, כרטיס האשראי וכיו"ב, חודרים לחשבונות הבנק שלו וגונבים משם כסף, אפילו מעבר לימים ומקצה העולם.
[מתוך פורטל השירותים והמידע הממשלתי] פישינג (Phising - שיבוש של המילה Fishing שפירושה דיג) היא הונאה שבה נוכלים שולחים הודעות אלקטרוניות מכתובת הדומה לאתר רשמי ומוכר (כמו בנק או חנות מקוונת) ומנסים להוציא פרטים אישיים מהנמענים כגון: כתובת דואר אלקטרוני פעילה, סיסמאות גישה שונות, פרטי כרטיס האשראי ועוד. איך נעשית הונאת פישינג?
* נוכלים שולחים כמות גדולה מאוד של דואר אלקטרוני מכתובות של אתרים מוכרים, אבל עם שינוי קל מאוד בשם הדומיין (שם האתר) לדוגמה: הודעה שנשלחה מ"בנק החבצלת" במקום מ"בנק חבצלת" או מחנות מקוונת "בונים וקונים" במקום מ"קונים ובונים".
* ההודעות ששלחו המתחזים מכילות קישור לאתרים מזויפים. האתרים המזויפים, אליהם מגיעים הגולשים על ידי לחיצה על הקישור המצורף בהודעה, דומים מאוד בעיצוב שלהם לאתר המקורי ולעיתים אף זהים לו.
* פעמים רבות שורת הכתובת שבדפדפן מראה שהגולש נמצא לכאורה באתר מוכר, בעוד שלמעשה מדובר בתמונה המסתירה את הכתובת האמיתית.
* הגולשים מתבקשים למסור פרטים אישיים באתר המתחזה כגון: כתובת דואר אלקטרוני פעילה, סיסמאות גישה שונות, פרטי כרטיס האשראי, מספר תעודת זהות וכיוצא בזה."
*****************
כך מסתיים מסע הבזק הזה בן שני מאמרים, שהתחיל באלוהים ועבר לבני אדם, לאבות האומה, למייצגי ציבור, המשיך לאפיפיורים, למלאכים ולמלכים, למשיחים ולשליחים, ללוחמים ולחובבי אמנויות לחימה, והסתיים במאות מיליוני שמות בדויים אינטרנטיים ובפלישה מאסיבית למאגרי סימני הזיהוי היחידאיים של מיליוני בני אדם (מספרי דרכון וכרטיס האשראי, ססמת משתמש) -- סימנים מדאיגים לכך שאחד מפירות האינטרנט, לטוב או לרע, הוא ששמו של האדם הוא כבר לא מבצרו. על פי המסורת, "לכל אדם יש שם", אבל במאה העשרים ואחת לא מאחורי כל שם יש אדם אמיתי, והשלכות הדבר יכול להיות הרבה פחות קלות ערך ממה שאולי מגיע לתודעתנו בחיינו היומיומיים.
במאמר הראשון בסדרת שני המאמרים הללו הייתה נקודת המוצא שלי בשמו ובכינוייו של אלוהים, משם עברתי לדיון במשמעותם הרוחנית של שמות, המשכתי בעניינים שברומו של עולם, בביטויים שמניים ליחסי אלוהים ואדם וליחסי מדינה ואדם. המאמר הנוכחי ממשיך את הדיון, פותח בשמותיהם של אפיפיורים ושל שליחיו של ישו, ממשיך לדיון בסוגות אחרות של שמות שאינם שמות לידה (שמות לעת מלחמה ושמות עט) ומסתיים בתופעות לוואי של ריסוק היחס המסורתי בין פרטי הזהות של האדם: שמו, טביעת האצבע שלו, חתימתו הפיזית, מספרי הזיהוי שלו, החל ב "כינויים" ובשמות המשתמשים באינטרנט וכלה בגניבת זהות לצורך גניבת כספים, תופעה המתפשטת בשנים האחרונות כאש בשדה הקוצים של האינטרנט, והיקפה מגיע לעשרות מיליוני מקרים, מקטנים ועד גדולים.
שמות לתקופת מלוכה ולזמן כהונה במשרה דתית רמה: האפיפיורים
סוגה מיוחדת של שמות "בדויים" היא סוגת שמותיהם של מלכים או אנשי כמורה בכירים, שהממסד נותן להם שמות מסורתיים של השושלות שאותן הם ממשיכים. כך למשל באשר לאפיפיורים:
265 אפיפיורים הסתפקו ב-80, רובם מסורתיים, "שמות לתקופת הכהונה", מהם שבעה חוזרים יותר מעשר פעמים, עוד כמה חוזרים מספר פעמים קטן יותר, ו-40 -- רק פעם אחת.
[מוויקיפדיה] לאפיפיור יש עוד תארים מלבד תואר האפיפיורות והשם הכנסייתי שניתן לו עם כניסתו לכהונתו, והם: הבישוף של רומא; הפונטיפקס העליון, תואר המבוסס על תוארו של הכהן העליון של הדת הרומית (כלומר עוד מהזמן שלפני הנצרות); משרתם של משרתי האלוהים (Servus Servorum Dei); ממלא מקום המשיח (Vicarius Christi); יורשו של נסיך השליחים (פטרוס) (Prince of the Apostles) (ראו בהמשך).
האפיפיור המכהן כיום הוא בנדיקטוס (="המבורך") השישה-עשר, שנולד בגרמניה בשם יוזף אלואיס רצינגר. בשם בנקידטוס כיהנו לפניו 16 אפיפיורים. בנעוריו הספיק להיות חבר רשמי בתנועת צעירי היטלר, ההיטלריוגנד, ומלבד כושרו כאיש דת וממלא מקום המשיח, הוא גם פסנתרן שאוהב לנגן סונטות של בטהובן ואיש עט פורה שחיבר כתבים רבים. הוא האפיפיור ה-265, וכמו כל אחד מ-264 קודמיו, הוא משמש כמנהיגה הרוחני של הכנסייה הרומית הקתולית ומושל מדינת-העיר הוותיקן.
ומעניין, ברשימה מוזכרים גם שני אפיפיורים ממוצא יהודי: האפיפיור הראשון, פטרוס הקדוש, היה כמובן יהודי במוצאו, וכמובן שהוא לא נשא בתפקידו את השם מוישה כהן, אך היו שטענו שהוא נשא כל ימיו את השם שמעון בר-יונה. על האפיפיור אנאקלטוס השני (1130-1143) מסופר שאביו היה יהודי עשיר בשם ברוך, שהמיר דתו לנצרות. במקורות יהודיים אחרים טוענים ששמו היה אלחנן, וקושרים אותו לרבי שמעון בן יצחק ממגנצה.
לעניין השמות מעניינים כמה משמותיהם של 12 שליחיו של ישו, שחניכתם בדת החדשה לוותה בקריאת שמות חדשים, יווניים.
ישו עצמו נקרא במקור ישוע, והמלעיזים אומרים שהשימוש בעברית בצורת ישו היא צורת קללה בראשי תיבות יש"ו.
***פאולוס מתרסוס (במקור, שאול התרסי, תרסוס הייתה עיר קטנה בגבולות תורכיה של זמננו) "מייסד הנצרות", נחשב בנצרות כשליחו החשוב ביותר של ישו, והדמות החשובה ביותר בהתפתחותה של הדת הנוצרית, מלבד ישו עצמו.
***פטרוס נחשב לאפיפיור הראשון, ושמו המקורי היה כאמור שמעון בר-יונה, והוא ידוע גם בשם "כיפא" (כיפא, או בכתיב משובש - חיפה, = סלע בארמית). השם פטרוס (Petrus) ניתן לו כאשר הכריז לראשונה כי ישו הוא המשיח ובנו של אלוהים. ישו ענה: "אשריך שמעון בר-יונה, כי לא בשר ודם גילה לך, אלא אבי שבשמים. וגם אני אומר לך כי אתה כיפא (=סלע בארמית ופטרוס ביוונית) ועל הצור הזה אבנה את קהילתי ושער שאול לא יגברו עליה". (ולעניין זה - המילה מוכרת משמה של עיר האבן האדומה בירדן, פטרה).
***אנדראס היה אחיו הצעיר של פטרוס הקדוש. משמעות השם "אנדראס" (אנדרה, אנדרו, אנדריי ואפילו אנז'יי,? בגרסתו בשפות שונות) נובע מן המונח היווני ל"גבריות" או "אומץ", שם שהיה ככל הנראה נפוץ בתקופה של המאה השנייה לפנה"ס.
***יעקב בן זבדי היה בנם של זבדי ושלומית ואחיו של יוחנן כותב הבשורה, נושא בדרך כלל את השם "יעקב הגדול" (באנגלית: James the Greater, ובספרדית: Santiago "סנט יעקו[ב]) , על מנת להבדיל בינו לבין שליח אחר ששמו יעקב (יעקב בן חלפי; יעקב הקטן). במקום שבו נקבר על פי האגדה נבנתה העיר סנטיאגו דה קומפוסטלה בספרד.
***מקור השם ברתולומאוס הוא כנראה בארמית "בר-תלמא" - בן של תלמי (חקלאי- מלשון "תלם"?). ברתולומאוס מזוהה עם השליח נתנאל מהבשורה על-פי יוחנן. על-פי המסורת הסורית, שמו המקורי היה "יהושע", ועל-מנת להבדיל את עצמו מישו עצמו הוא לקח לעצמו שם אחר.
***תדאוס (ובהונגרית ופולנית: תדאוש), נגזר מ"טה-דאוס" (אתה אלוהים ביוונית).
שמות לעת מלחמה
באופן כללי, שכיח שלוחמי מחתרות אינם יכולים להשתמש בבטחה בשמותיהם האמתיים, והם זקוקים לשמות בדויים כדי לתרום להגנה עליהם מפני חשיפה לשלטון, בין שהוא שלטון מקומי ובין שהוא זר.
[מהוויקיפדיה] שמות לעת מלחמה ידועים ממחתרות ישראל הם:
***"יאיר" (אברהם שטרן), שעמד בראש לח"י עד שנתפס ונרצח ב-12 בפברואר 1942;
***"מיכאל" (לימים ראש הממשלה, יצחק שמיר);
***"שייב" ישראל אלדד (שייב היה שם משפחתו המקורי);
מעין פרודיה על הסיטואציה הזאת, שהפכה לפופולרית מאוד בשנים האחרונות, היא מתן שמות משעשעים למשתתפי חוגי אימון בקפוארה. אלה מקבלים שמות חדשים לשימוש במסגרת האימונים שלהם, זכר למסורת המחתרתית מהשנים שבהן בברזיל הקפוארה הייתה אמנות לחימה מחתרתית (ולכן גם הוסוותה כריקוד עממי, ועד היום היא שומרת על סגנונה זה). אפילו חבריהם לנשק לא ידעו את שמותיהם האמתיים, כך שאם נתפסו ונחקרו בעינויים, הם כלל לא יכלו למסור את שמותיהם האמתיים של חבריהם. בחוגים אלו שכיחים שמותיהם של בעלי חיים, כמו טיגריס (בברזילאית: צ'יגרי), פומה, חתול או צ'יטה, אבל מבחר השמות של הקפואריסטים ענקי הרבה ביותר.
סיפור אופייני מההיסטוריה של שמות "בדויים" של אנשי צבא בעמי העולם נוגע ל"ליגיון הזרים הצרפתי", שהוקם ב-1831, יחידת עלית של הצבא הצרפתית, ולחייליו, שהיו מתנדבים לא-צרפתים ניתנו שמות חדשים כדי לטשטש את זהותם הזרה. כל זאת, משום שאחרי מהפכת 1830 היה אסור על זרים לשרת בצבא הצרפתי, במטרה למגר את תופעת שכירי החרב. זה היה אחד הביטויים לתהליך הזיהוי של צבא ולאום, אחד מסמלי המהפכות הצרפתיות: הצבא אינו כלי שרת ביד המלכים (שכמה מהם כבר נערפו בגיליוטינה מאז המהפכה של 1879) אלא ביטוי של זכותו של העם לעצמאות ולחופש... ליגיון הזרים שימש בעיקר להרחיב את האימפריה הקולוניאלית של צרפת במהלך המאה ה-19, ולחם בכל מלחמות צרפת, ובכלל זה בשתי מלחמות העולם.
שם עט
סופרים רבים העדיפו, ומעדיפים, להיקרא ב"שם עט" או "שם ספרותי" במקום בשמם האמיתי. לכך יכולות להיות כמה סיבות, וביחוד אם שמם האמיתי עלול להתפרש בטעות כשמו של אדם מפורסם באותו שם. לעניין זה מוכר סיפור של פרנץ שוברט: בתקופתו היה עוד מלחין שנקרא בשם זה, וכששוברט המוכר לנו פרסם את אחת מיצירותיו הראשונות, כתב השוברט האחר מכתב זועם למוציא לאור שפרסם את יצירתו, ובה הוא תבע שיפסיקו להשתמש לרעה בשמו. הוא לא ידע כמובן שהוא עצמו ייזכר לדורות רק בגלל האפיזודה המצחיקה הזאת, בזכות אותו אלמוני בלתי-ראוי שגזל ממנו לכאורה את שמו עתיר התהילה.
הדוגמאות לשמות עט רבות מספור, ואביא להלן כמה מהן:
[מוויקיפדיה] שמותיהם של סופרינו הוותיקים ממעבר המאות אינם בדיוק שמות, אלא כינויים שהפכו לשמות: :
***אחד העם הוא אשר צבי (הירש) גינצברג (18 באוגוסט 1856, י"ז באב ה'תרט"ז - 2 בינואר 1927, כ"ח בטבת ה'תרפ"ז), מראשי הוגיה של הציונות, מייסד הזרם והוגה הרעיונות של הציונות הרוחנית. נולד בסקווירא פלך קייב, אוקראינה, וחי באודסה.
***שלום עליכם הוא שלום נחומוביץ' רבינוביץ' (2 במרס 1859 - 13 במאי 1916), מחשובי הסופרים היידישאים של עידן ההשכלה.
***מנדלי מוכר ספרים (ביידיש: מענדעלע מויכר ספ?רים) הוא שלום יעקב אברמוביץ' (1835 -1917), גם הוא מחשובי סופרי היידיש והעברית בעת החדשה.
וכמה מהמפורסמים שבסופרי העמים, המוכרים יותר בשמות העט שלהם מבשמותיהם המקוריים:
*** רומן גארי (Romain Gary) היה סופר צרפתי ממוצא יהודי שנולד בשם רומן קצב (Kacew)- והמוכר מאוד גם באחד משמות העט החשובים שלו, אמיל אז'אר; נולד במוסקבה וגדל בווילנה ומאוחר יותר בוורשה. מעולם לא הכיר את אביו, שהיה שחקן רוסי, וגדל אצל אמו, נינה אובצ'ינסקי (Owczinski), שחקנית רוסייה-יהודייה. בגיל 14 עבר עם אמו להתגורר בניס, צרפת. גארי היה טרוד במיוחד בשאלת השם הראוי לו, בסך הכול פרסם 25 ספרים תחת שמו ושישה ספרים תחת שמות בדויים. לאחר שהיה לסופר מוערך בצרפת, החל לפרסם ספרים תחת שמות בדויים. לדבריו, הרגיש שהמבקרים לא טורחים לקרוא לעומק את יצירתו, בעוד שיצירה תחת שם חדש זוכה לקריאה מדוקדקת יותר. שם העט המפורסם ביותר בו השתמש הוא אמיל אז'אר, תחת שם זה פרסם ארבעה ספרים, בהם "כל החיים לפניו". גארי זכה בפרס גונקור לספרו "שורשי השמים", וכאשר זכה בפרס גונקור כאז'אר על "כל החיים לפניו" סירב לקבלו, בעצת עורכת הדין שלו.
ומבין הוותיקים והמפורסמים יותר לא ייפקד מקומם של:
***הבריטי לואיס קרול, הוא צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון (Charles Lutwidge Dodgson, שהיה סופר, מתמטיקאי, לוגיקן, צלם ופילוסוף;
***האמריקני מרק טויין (Mark Twain), ?הוא סמיואל לנגהורן קלמנס (Samuel Langhorne Clemens), סופר והומוריסט שיצירתו נודעת בהומור האירוני המובהק שלה, בסאטירה החברתית החריפה, בתיאור הראליסטי של מקומות ושפה ובשנאת הצביעות והדיכוי. מקור שם העט, שבו החל להשתמש ב-1863, במונח מתחום הימאות המציין מידת עומק.
ולבסוף: קצה הקרחון - פרשת שמות באינטרנט
מאז כניסת (השתלטות?) האינטרנט לחיינו, השתנתה לבלי הכר משמעות השימוש בשמות בדויים, או "שמות עט", לצורכי כתיבה פומבית. בנושא הזה אין הרבה מה לחדש: ה-nickname, שבעבר היה נהוג להשחילו בין שמו הפרטי לשם המשפחה בצורת "ג'וני 'קשוח' סמית" כאילו קם על יוצריו וכיום היכנסו נא למשל לאחד הפורומים באינטרנט ותמצאו מיליוני שמות בדויים, החל ב"אחד אלוהינו" וכלה ב"החתול מחבורת הזבל".
זה לא תמיד מצחיק. האפשרות להופיע הופעה וירטואלית בשם בדוי ניפצה לרסיסים את הקשר השביר (כפי שראינו) בין האדם ובין הטקסט. כל אדם יכול להופיע בפומבי ולכתוב ככל העולה על דעתו בלי שיזהו אותו אישית. הוא יכול להופיע בזהויות רבות, למעשה ללא הגבלה, ואפילו להתווכח עם עצמו בפומבי בזהויות וירטואליות שונות. לעניין זה השלכות עמוקות על אחריותם של בני אדם על דבריהם והדבר יכול לגלוש גלישה בלתי אינטרנטית אל הערעור של מוסכמות אחריותם על מעשיהם. כאן אפשר להביא רק רמז על קצה קצהו של המזלג למשמעות הדבר ולעומק הבעיה.
הדבר בא לביטויו בבהירות רבה כשהדברים עוברים את גבול הפלילים, ומקרה מובהק דווח כבר ב-1 בינואר 2004 על ידי יובל דרור בעיתון הארץ. צעירה בת 27 שביקשה לתת צו בית משפט שימנע הטרדה מאיימת מצד שלושה גולשי אינטרנט (שתי נשים וגבר). הצעירה, שיוצגה על ידי עו"ד אביב איילון ממשרד עורכי דין איילון, אגרט ושות' שמתמחה בדיני אינטרנט, סיפרה שהיא נוהגת לגלוש בפורום הסקס באתר "תפוז". לדבריה, לאחר מפגש שיזמה הנהלת הפורום בין חבריו החלה לקבל ממשתתפיו השמצות, גידופים ואיומים ברצח ובאונס קבוצתי. השופט טל שחר מבית משפט השלום בתל אביב קבע החלטה שרואה בכינוי המקוון ישות לכל דבר ועניין שבית המשפט אף יכול להנחותה למלא אחר הוראותיו. אליבא דשחר, מרגע שהגולשים יוצאים מהגבולות הווירטואליים ודמותם הממשית נחשפת, הם אינם זכאים להגנה שמספקת להם האנונימיות שבאינטרנט. עו"ד נועם לאור, שצו המניעה הוצא נגד לקוחותיו, הגדיר את ההחלטה: "שערורייתית". "מדובר בגזר דין מוות לפורומים. הגיע הזמן שמנהלי הפורטלים הגדולים בישראל יתעוררו".
זהו ביטוי למאבק איתנים על שאלת הכשרת זכותו של אדם להשתמש באנונימיות הווירטואלית של אדם כדי לאפשר לו לפעול בניגוד למוסר ואף בניגוד לחוק. עורך דינם של המטרידים יוצא ללא בושה בזכות השימוש לכל מטרה שהיא בשריון האנונימיות. לדבריו: "פסיקת השופט לא מבינה את זכותו של אדם לאנונימיות באינטרנט. אדם כמוני לא ירשה לעצמו להיכנס עוד לפורומים שכן אני אדע שפרטיי מותרים ובכל רגע נתון מישהו יכול לתבוע אותי כשהוא מרים מעליי את מסך האנונימיות". וכנגדו עו"ד איילון מדבר בלשון אחראית יותר: "אין לתת חסינות אוטומטית לאדם המסתתר מאחורי כינוי באינטרנט דרכו הוא משמיץ, מאיים וכדומה. המטאפורה של 'וירטואלי' שלכאורה מנוגדת ל'ממשי' נשברה על ידי השופט. אנשים אחראים למעשיהם גם אם הם מבוצעים באינטרנט".
כמובן עולה תמיהה על הסתייגותו של שחר: האם בתוך גבולות האנונימיות של האינטרנט הגולשים מוגנים לחלוטין? ואז הם יכולים לחרוג מכל כלל ומכל נורמה? לכן המאבק המשיך להתפתח במהלכים שנעשו בכנסת להגביל את החופש של מגיבים בטוקבקים ואת בעלי המסגרות שבהם הם מגיבים, כדי להכליל אותם בגבולות אחריותם לדברי פגיעה, נאצה, הוצאת דיבה, הליכת רכיל, וכיוצא באלה, שיכולים כידוע לפגוע בקרבנם פגיעה קטלנית, וכידוע, במסורת היהדות נחשב הולך הרכיל למי שעומד על דם חברו.
וטרי מהתנור: היום, בשעה שאני מגישה את המאמר לפרסום, על פי הפרסום אתמול ב-Ynet, "תקיים ועדת המדע של הכנסת דיון בהצעת חוק מסחר אלקטרוני, אשר קובעת כללים לחשיפת שמותיהם של גולשים אנונימיים. השבוע תדון אותה ועדה בהצעת החוק של ח"כ ישראל חסון, אשר מבקש להטיל מגבלות על טוקבקים באמצעות הטלת האחריות על אתרי האינטרנט, אשר יצטרכו להפוך לצנזורים. ההצעה השנייה הוקפאה בינתיים, והדיון אמור להתקיים סביב הסדרה עצמית של בעלי האתרים".
גניבת זהות - דגים ברשת
כבר ב-2002 דווח על 20 מיליוני מקרים של "גניבת זהות" ברשת האינטרנט. זוהי מכה קשה מאוד לאמינות הזיהוי של בני אדם. אם בעבר הרחוק השתמשו בטביעת אצבעו של האדם או בחותמות שעווה וכיוצא באלו, ובעבר הקרוב יותר (ועד היום) נדרשו חתימה פיזית והצגת מסמכים דוגמת תעודת זיהוי או דרכון (למשל בטרוולרס צ'קס), היום הזיהוי האישי פרוץ הרבה יותר, והדבר מביא נזקים עצומים בייחוד כשמשתמשים בזהויות גנובות לגניבה חשאית של כסף. במהלכים משולבים של ריגול אחרי פרטי המשתמש, מספרי תעודת הזיהוי או הדרכון, כרטיס האשראי וכיו"ב, חודרים לחשבונות הבנק שלו וגונבים משם כסף, אפילו מעבר לימים ומקצה העולם.
[מתוך פורטל השירותים והמידע הממשלתי] פישינג (Phising - שיבוש של המילה Fishing שפירושה דיג) היא הונאה שבה נוכלים שולחים הודעות אלקטרוניות מכתובת הדומה לאתר רשמי ומוכר (כמו בנק או חנות מקוונת) ומנסים להוציא פרטים אישיים מהנמענים כגון: כתובת דואר אלקטרוני פעילה, סיסמאות גישה שונות, פרטי כרטיס האשראי ועוד. איך נעשית הונאת פישינג?
* נוכלים שולחים כמות גדולה מאוד של דואר אלקטרוני מכתובות של אתרים מוכרים, אבל עם שינוי קל מאוד בשם הדומיין (שם האתר) לדוגמה: הודעה שנשלחה מ"בנק החבצלת" במקום מ"בנק חבצלת" או מחנות מקוונת "בונים וקונים" במקום מ"קונים ובונים".
* ההודעות ששלחו המתחזים מכילות קישור לאתרים מזויפים. האתרים המזויפים, אליהם מגיעים הגולשים על ידי לחיצה על הקישור המצורף בהודעה, דומים מאוד בעיצוב שלהם לאתר המקורי ולעיתים אף זהים לו.
* פעמים רבות שורת הכתובת שבדפדפן מראה שהגולש נמצא לכאורה באתר מוכר, בעוד שלמעשה מדובר בתמונה המסתירה את הכתובת האמיתית.
* הגולשים מתבקשים למסור פרטים אישיים באתר המתחזה כגון: כתובת דואר אלקטרוני פעילה, סיסמאות גישה שונות, פרטי כרטיס האשראי, מספר תעודת זהות וכיוצא בזה."
*****************
כך מסתיים מסע הבזק הזה בן שני מאמרים, שהתחיל באלוהים ועבר לבני אדם, לאבות האומה, למייצגי ציבור, המשיך לאפיפיורים, למלאכים ולמלכים, למשיחים ולשליחים, ללוחמים ולחובבי אמנויות לחימה, והסתיים במאות מיליוני שמות בדויים אינטרנטיים ובפלישה מאסיבית למאגרי סימני הזיהוי היחידאיים של מיליוני בני אדם (מספרי דרכון וכרטיס האשראי, ססמת משתמש) -- סימנים מדאיגים לכך שאחד מפירות האינטרנט, לטוב או לרע, הוא ששמו של האדם הוא כבר לא מבצרו. על פי המסורת, "לכל אדם יש שם", אבל במאה העשרים ואחת לא מאחורי כל שם יש אדם אמיתי, והשלכות הדבר יכול להיות הרבה פחות קלות ערך ממה שאולי מגיע לתודעתנו בחיינו היומיומיים.
למדתי תקשורת ובלשנות, מתעניינת בייחוד בקשרים שבין שפה וחברה.
