מבוא:
רוב האנשים מרגישים שליטה מלאה לגבי מה שקורה איתנו, אך למרות כל זאת אופפת אותנו התחושה כי יש דברים שאנחנו לא באמת יודעים עליהם הכל. אולי שאלנו את עצמנו למה זה קורה כשהיינו ילדים, תקופת שאלת השאלות בהתפתחותנו. אך שלב זה תם ונגמר עם התבגרותנו ואנו חדלים בלשאול שאלות קיומיות, והכל נראה לנו טבעי וברור מאליו.
עלינו להבדיל בין שני היבטים של התנהגותנו. הראשון הוא הסביבה והחינוך שגדלנו בהם, שעיצבו את דרך החשיבה וההתנהגות שלנו, ואת תגובותינו בנוגע למצבים שהחיים מציבים לנו. והאספקט השני שהוא האינסטינקט. דברים שירשנו מהמורשת החייתית שלנו וממלכת הטבע. כשהאינסטינקט החייתי מתמזג עם החשיבה המודרנית שלנו. נוצרים מצבים שאנו לא באמת יכולים להסביר, ונשארים בגדר תעלומה בשבילנו.
איך אנחנו יודעים שמסתכלים עלינו?
רובנו מכירים את ההרגשה שמסתכלים עלינו, כמה פעמים קרה לכם "שהרגשתם" משהו הסתובבתם או הסתכלתם לצד וראיתם מישהו מסתכל עליכם, ורק אז ההרגשה הפסיקה. ואם לא הייתם מסתובבים ההרגשה הייתה רק מתחזקת עד שתבדקו את זה.
תחושה זו נשארה איתנו מתקופת האדם הקדמון. מדובר באחד ממנגנוני ההגנה שלנו, שבעצם מתריע מפני סכנות. בדיוק כמו שחיות ערניות לסכנת הטורף האורב בשיחים.
המפתח של מנגנון זה הוא העיניים.
ע"מ להסביר עקרון זה אני רוצה להדגיש את חשיבות העיניים בממלכת הטבע.
ניקח למשל את הפרפר שלזנים רבים יש עיניים 'מצוירות' על הכנפיים, עיניים אלו אשר בד"כ גדולות באופן משמעותי מהעיניים האמתיות של הפרפר, מעצימות את כח ההרתעה שלו מפני טורפים.
את עוצמת העיניים אפשר להדגים גם על עצמנו בעזרת ניסוי קטן, ניקח כל תמונה מאיימת, למשל זאב פרא ונגזור את עיניו. פתאום התמונה אינה נראית מאיימת כלל. ולמרות זאת אם נגדיל את אותם העיניים ונתלה אותם על הקיר נתקשה להירדם, שכן תהיה לנו הרגשה שמשהו מסתכל עלינו.
מנגנון זה נעזר בעיניים כמקור הסכנה שכן לכל בעלי החיים יש עיניים, ואם מישהו צופה בנו אין זה סימן טוב בכלל. עיניים אלו אנו קולטים בעזרת חוש הראייה שלנו, המח סורק את התמונות המתקבלות מהעין באופן שוטף ומעבד אותן. במהלך זה ישנו חיפוש מתמיד אחר סכנות ובפרט עיניים. וכך נוצר שכל פעם שמישהו מסתכל עלינו במיוחד כשאנו איננו רואים אותו בצורה מושלמת (הוא מאחד הצדדים שלנו, רחוק או מוסתר) נוצרת תחושה זו. שהינה בעצם אזעקה חרישת האומרת לנו שמסתכלים עלינו.
ועדיין נשאלת השאלה איך התחושה הזאת יודעת לזהות עיניים מאחורינו שאיניינו יכולים לראות?
אפשר להדגים את הפתרון שלי לבעיה זו בהדמיית כיתת לימוד.
אם תשבו בדיוק מאחורי אדם כלשהו ותנעצו בו עיניים, רוב הסיכויים שהוא אפילו לא יסתובב בלא סיבה אחרת כגון רעש או רצון לראות מה הולך מאחוריו.
למרות זאת אם תשבו מאחורי מישהו אבל בזוית, ותנעצו בו עיניים. רוב הסיכויים שאותו בן אדם יסתובב חיש מהר וינעץ בכם חזרה.
עניין זה קורה בשל העובדה ששדה הראייה האנושית הוא 180 מעלות. למרות שאנחנו מתמקדים בכל רגע נתון בהרבה פחות. כך שכאשר המח סורק באופן תת מודע ומחפש עיניים וסכנות אחרות שלא נמצאות בזוית הראיה הממוקדת , נוצרת התחושה שאנחנו מרגישים משהו שאיננו רואים, ומסתובבים בשל כך. כשלאמתו של דבר מדובר במשהו שראינו אך לא התמקדנו בו. וכך מערכת ההתראה מהתקופה הפרהיסטורית נשארת נאמנה לנו גם בתקופה המודרנית.
רוב האנשים מרגישים שליטה מלאה לגבי מה שקורה איתנו, אך למרות כל זאת אופפת אותנו התחושה כי יש דברים שאנחנו לא באמת יודעים עליהם הכל. אולי שאלנו את עצמנו למה זה קורה כשהיינו ילדים, תקופת שאלת השאלות בהתפתחותנו. אך שלב זה תם ונגמר עם התבגרותנו ואנו חדלים בלשאול שאלות קיומיות, והכל נראה לנו טבעי וברור מאליו.
עלינו להבדיל בין שני היבטים של התנהגותנו. הראשון הוא הסביבה והחינוך שגדלנו בהם, שעיצבו את דרך החשיבה וההתנהגות שלנו, ואת תגובותינו בנוגע למצבים שהחיים מציבים לנו. והאספקט השני שהוא האינסטינקט. דברים שירשנו מהמורשת החייתית שלנו וממלכת הטבע. כשהאינסטינקט החייתי מתמזג עם החשיבה המודרנית שלנו. נוצרים מצבים שאנו לא באמת יכולים להסביר, ונשארים בגדר תעלומה בשבילנו.
איך אנחנו יודעים שמסתכלים עלינו?
רובנו מכירים את ההרגשה שמסתכלים עלינו, כמה פעמים קרה לכם "שהרגשתם" משהו הסתובבתם או הסתכלתם לצד וראיתם מישהו מסתכל עליכם, ורק אז ההרגשה הפסיקה. ואם לא הייתם מסתובבים ההרגשה הייתה רק מתחזקת עד שתבדקו את זה.
תחושה זו נשארה איתנו מתקופת האדם הקדמון. מדובר באחד ממנגנוני ההגנה שלנו, שבעצם מתריע מפני סכנות. בדיוק כמו שחיות ערניות לסכנת הטורף האורב בשיחים.
המפתח של מנגנון זה הוא העיניים.
ע"מ להסביר עקרון זה אני רוצה להדגיש את חשיבות העיניים בממלכת הטבע.
ניקח למשל את הפרפר שלזנים רבים יש עיניים 'מצוירות' על הכנפיים, עיניים אלו אשר בד"כ גדולות באופן משמעותי מהעיניים האמתיות של הפרפר, מעצימות את כח ההרתעה שלו מפני טורפים.
את עוצמת העיניים אפשר להדגים גם על עצמנו בעזרת ניסוי קטן, ניקח כל תמונה מאיימת, למשל זאב פרא ונגזור את עיניו. פתאום התמונה אינה נראית מאיימת כלל. ולמרות זאת אם נגדיל את אותם העיניים ונתלה אותם על הקיר נתקשה להירדם, שכן תהיה לנו הרגשה שמשהו מסתכל עלינו.
מנגנון זה נעזר בעיניים כמקור הסכנה שכן לכל בעלי החיים יש עיניים, ואם מישהו צופה בנו אין זה סימן טוב בכלל. עיניים אלו אנו קולטים בעזרת חוש הראייה שלנו, המח סורק את התמונות המתקבלות מהעין באופן שוטף ומעבד אותן. במהלך זה ישנו חיפוש מתמיד אחר סכנות ובפרט עיניים. וכך נוצר שכל פעם שמישהו מסתכל עלינו במיוחד כשאנו איננו רואים אותו בצורה מושלמת (הוא מאחד הצדדים שלנו, רחוק או מוסתר) נוצרת תחושה זו. שהינה בעצם אזעקה חרישת האומרת לנו שמסתכלים עלינו.
ועדיין נשאלת השאלה איך התחושה הזאת יודעת לזהות עיניים מאחורינו שאיניינו יכולים לראות?
אפשר להדגים את הפתרון שלי לבעיה זו בהדמיית כיתת לימוד.
אם תשבו בדיוק מאחורי אדם כלשהו ותנעצו בו עיניים, רוב הסיכויים שהוא אפילו לא יסתובב בלא סיבה אחרת כגון רעש או רצון לראות מה הולך מאחוריו.
למרות זאת אם תשבו מאחורי מישהו אבל בזוית, ותנעצו בו עיניים. רוב הסיכויים שאותו בן אדם יסתובב חיש מהר וינעץ בכם חזרה.
עניין זה קורה בשל העובדה ששדה הראייה האנושית הוא 180 מעלות. למרות שאנחנו מתמקדים בכל רגע נתון בהרבה פחות. כך שכאשר המח סורק באופן תת מודע ומחפש עיניים וסכנות אחרות שלא נמצאות בזוית הראיה הממוקדת , נוצרת התחושה שאנחנו מרגישים משהו שאיננו רואים, ומסתובבים בשל כך. כשלאמתו של דבר מדובר במשהו שראינו אך לא התמקדנו בו. וכך מערכת ההתראה מהתקופה הפרהיסטורית נשארת נאמנה לנו גם בתקופה המודרנית.
מאוד עניינה אותי השאלה הזאת, והייתי נחוש למצוא את הפתרון.
אני מהאנשים שאוהבים להסביר הכל בצורה הגיונית ומדעית. ואני נוטה לא להאמין לדברים על טבעיים, יכולות על חושיות, אנרגיות, מאגיות או לשאר החיות. אז לאט לאט.. ינסה להסביר דברים כאלו ואחרים ע"י הסברים הגיוניים ותאוריות מופרכות יותר או פחות :-) העיקר שההסבר יהיה הגיוני.
אני מהאנשים שאוהבים להסביר הכל בצורה הגיונית ומדעית. ואני נוטה לא להאמין לדברים על טבעיים, יכולות על חושיות, אנרגיות, מאגיות או לשאר החיות. אז לאט לאט.. ינסה להסביר דברים כאלו ואחרים ע"י הסברים הגיוניים ותאוריות מופרכות יותר או פחות :-) העיקר שההסבר יהיה הגיוני.