מהי חשיבה תוצאתית - מבוא 

ראשית החשיבה התוצאתית היא אינה אידיאולוגיה אלא מתודה להגיע לתוצאות טובות יותר, או לצמצם את הפער בין רצונות האדם לתמונת המציאות הקונקרטית בה הוא חי.

אריסטו דיבר על פירמידת התכליות של העולם בו אנו חיים . הצומח הוא התכלית של הדומם, החי הוא התכלית של הצומח , האדם הוא תכלית החי, והעיון באל הוא תכלית האדם. בעצם אריסטו אומר שהתוצאה היא גם הסיבה להתהוותה. מבחינת אריסטו ילד הוא אדם בוגר 'בכוח', כלומר תכליתו של הילד היא להוציא עצמו ממצב של 'בכוח' למצב של 'בפועל'. אדם בוגר הוא ה'בפועל' של הילד. לכן אדם בוגר הוא הסיבה לקיומו של הילד. הסיבה היא התוצאה.

קאנט דיבר על כך שיש שני סוגי ידע, ידע אחד הוא ידע אפריורי הקודם לכל ניסיון בחיים ידע שני הוא ידע אפוסטריורי שהוא ידע הנצבר מניסיון החיים , תוצר של ניסוי וטעייה, למשל הכנסתי את היד לאש וכאב לי מסקנה לא אכניס את היד לאש שנית. תמונת העולם שלנו ע"פ קאנט היא המפגש בין הידע האפריורי, כלומר בין תפיסת הזמן והמרחב שאיתה אנו מגיעים לעולם לבין הידע האפוסטריורי, כלומר ידע נצבר מניסוי וטעייה. לכן אומר קאנט שבעצם לא נוכל אף פעם להכיר את העולם כמו שהוא לעצמו, אלא רק את עולם התופעות, כלומר את נקודת המפגש בין הידע האפריורי לאפוסטריורי. אולם יש סוג של ידע נוסף, או אופן הכרה נוסף, שהוא התבונה שלנו. לכן אמר קאנט שתפקידה של התבונה מתוך היותה ידע אפריורי הוא למכסם את היכולת שלנו לצבור ידע מהניסיון בחיים. ובעצם תפקידה של התבונה בהכרת העולם היא להציב את התכליות הנכונות ביותר מבוססות התבונה, שימכסמו את הדרך והאופן בו אנו צוברים ידע על העולם . מה שידוע בפילוסופיה כבעיית האינדוקציה, כלומר הבעיה שאנו מבססים את הידע שלנו על בסיס הכרת העבר ומבצעים הכללה של תופעות העבר על העתיד, הבעיה היא שזה שהשמש זרחה מליון פעם בעבר לא מעניקה לנו שום וודאות לכך שהיא תזרח גם מחר. עולם שבו אין לנו יכולת לדעת את העתיד אלא רק את העבר , הוא עולם בו אנו צרכים לקבל החלטות על פעולות שיובילו לתוצאות עתידיות מתוך, חוסר וודאות מלא. כאן נכנסת החשיבה התוצאתית ואומרת שהדרך לצמצם את חוסר הוודאות הזאת היא ע"י התבונה, בכך שנאתר את התוצאות הנכונות ביותר ונגזור מהם את הפעולות הנכונות.

הדרך לאתר את התוצאות הנכונות ביותר היא בעזרת רמת הפשטה וזמן. ככל שהתוצאה אותה אני מגדיר תהיה ברמת הפשטה גבוהה יותר ורחוקה יותר בזמן כך אוכל להסיק בצורה טובה יותר מה הם הפעולות הנכונות ביותר שעלי לעשות עכשיו בהווה. למשל הגדרת תפקידו של חוקר הרצח, בדרך כלל ההגדרה האינטואיטיבית תהיה לתפוס את הרוצח , אבל אם נעלה ברמת ההפשטה ונרחיק את התוצאה בזמן נגדיר את תפקידו כהגנה על הציבור והרשאת הרוצח. הגדרת תוצאה זו תגרור תוכנית פעולה שונה מההגדרה הראשונה.


אין החשיבה התוצאתית באה להחליף את החשיבה התהליכית , בכדי לקבל תמונה מלאה על העולם יש צורך בשני סוגי החשיבה, רק שהחשיבה התהליכית מתרחשת באופן אינטואיטיבי יותר בהתנהלות היום יומית שלנו. אין החשיבה התוצאתית באה לפסול את החשיבה התהליכית או את התהליך בכלל. להפך ב- coaching בדומה לגישת הטיפול המסורתי יש חשיבות גדולה לתהליך שהאדם עובר, אלא שבאמצעות החשיבה התוצאתית אין התעסקות בתהליכים שהאדם עובר . החשיבה התוצאתית אומרת שאם אני מתעסק ברצונות של האדם בניסיון שלו להגדיר תוצאה ארוכת טווח לעצמו, האדם יעבור את התהליכים הפנימיים שהוא יעבור, התהליכים עצמם הם אמנם קריטיים אבל אינם חלק מבירור התוצאה, ההתעסקות היא בעתיד לא בהווה ולא בעבר. לכאורה החשיבה התוצאתית פועלת על פני השטח אולם היא מניעה תהליכים פנימיים שיהיו עמוקים יותר ועמוקים פחות אצל כל אדם על פי אישיותו. בניגוד לאופני הטיפול המסורתי בו ההתעסקות היא בתהליך עם הצלחות טובות יותר או טובות פחות. באופן הזה החשיבה התוצאתית היא אינה טיפול, אם כי היא מפעילה תהליכים פנימיים, נפשיים ורגשיים, לא פחות מכל טיפול מסורתי אחר, אלא שתהליכים אלה הם "מחוץ לדיון". מעבר לכך שבסופו של דבר התוצאה חייבת להיות מחוברת לתהליך רגשי פנימי ורק במקום שמתרחש החיבור בין התוצאה לרגש החשיבה התוצאתית הופכת להיות משמעותית לגבי אדם ואפילו לגבי ארגון, רק במקום בו האנשים מתחברים רגשית לפעולה הם יפעלו בצורה טובה יותר. דרך אגב כאן גם יתרון מול טיפול מסורתי (שוב אצל חלק מהאנשים לא במקום בו יש בעיה נפשית קשה, שפוגעת בתפקוד היום יומי), ההתחברות הרגשית לתוצאה היא זאת שמאפשרת לאדם כוחות נפש להתגבר על קשיים רגשיים, חסמי הצלחה ועוד.