מאת: חיים חדד, מזכיר ארגון מגדלי הפרחים
ומרכז תחום העובדים הזרים בהתאחדות חקלאי ישראל
שנים רבות אני עוקב אחר הנעשה בתקשורת הישראלית ואינני זוכר אי פעם קריאה לעורכי דין או רואי חשבון שיקלטו למשרדיהם עובדים שאינם מתאימים להם כדי לסייע בפתרון מצוקת האבטלה בישראל. ברור לכולם שעובד במשרד שכזה צריך להיות בעל התאמה והכשרה שמתאימה לעבודתו ואין על כך כל ויכוח.
כמרכז תחום העובדים הזרים בהתאחדות חקלאי ישראל אני מוצא את עצמי כל כמה חודשים נדרש להשיב מדוע המשקים החקלאיים אינם קולטים ישראלים לעבודה. לעיתים מדובר במובטלים ולעיתים בנשים ערביות או בקבוצות אוכלוסיה אחרות.
הגישה כלפי החקלאות כאילו כל אדם יכול לקום בבוקר ולעסוק בה טומנת בחובה התנשאות ובורות כלפי הענף. החקלאות כבר מזמן כמעט ואינה עבודה של גיוסים המוניים, אלא מלאכה הדורשת התמקצעות, מיומנות ובעיקר נכונות לעבודה בתנאים פיסיים קשים ביותר בשמש יוקדת, בגשם סוחף וברוח.
פעמים רבות אני מארח סיורים של חברי כנסת ונושאי תפקידים אחרים בחממות בערבה ובנגב בתקופת הקיץ. רוב האורחים אינם מסוגלים לעמוד בחממה עד תום ההסבר של החקלאי ונמלטים ממנה אל הרכב או המשרד הממוזג. אין לי שום טענה אליהם - מדובר אכן בתנאים קשים ביותר.
בעבר, שכנינו הפלשתינאים הועסקו בהמוניהם בחקלאות הישראלית לשביעות הרצון של כל הצדדים. למרבה הצער, שתי האינתיפאדות טרפו את הקלפים, גרמו לסגירת שערי הארץ בפניהם וזה הרקע לכך שלחקלאים הותר להביא עובדים תאילנדים, שהתגלו כבעלי מיומנות ויכולת עבודה המתאימים לענף הקשה בו אנו עוסקים.
בחקלאות מועסקים כ-20 אלף ישראלים, אולם לא בעבודות הפיסיות הקשות אלא בהפעלת כלים וכו'. בשנים האחרונות נעשו אינספור ניסיונות להעסקת ישראלים בחקלאות, שנכשלו כמעט כולם. לחקלאים סיפורי "פולקלור" רבים על מובטלים שביקשו חתימה בשביל הלשכה, אחרים שהגיעו לעבודה עם שמשיה כדי להגן מפני השמש, על גיוסים של מתנדבים שהניבו תפוקה שלא כיסתה את מחיר הכריך בצהריים ועוד.
אנו החקלאים נדרשים לעמוד בלוח זמנים קשיח של קטיף וטיפול בירקות, בפרחים ובפירות במועד. את הלקוח באירופה לא מענינות הצרות שלנו. הוא דורש, כמו כל לקוח, עמידה בלוח זמנים ואספקת מוצר איכותי במחיר הזול ביותר. פרח שאיכותו פגומה ולא נמצא לו קונה מושלך לאשפה בבורסה בהולנד והחקלאי נדרש לשלם את הוצאות ההובלה, עמלת הבורסה ועוד הוצאות בנוסף לעמל הרב שהשקיע בגידול בחממה.
עמותת מען, הפועלת לעידוד העסקת נשים ערביות ישראליות, ביקשה לשלב את הנשים בחקלאות - ניסיון שנכשל אף הוא. מענין שהחקלאים באותם ישובים מהם אמורות להגיע העובדות מעסיקים בעצמם תאילנדים. אם שכניהם בחרו להעסיק עובדים מתאילנד ולא אותן, מדוע הן טוענות כנגד חקלאים בישובים אחרים על כך שהגיעו לאותה מסקנה?
בניסיונות שערכנו, הנשים הערביות התגלו כלא מתאימות לחקלאות. הן היו מבוגרות מדי בשביל העבודה הפיסית הקשה ולא גילו התמדה וחקלאים שהשקיעו בהן זמן הכשרה נותרו ללא עובדים. יש לדעת שתקופת ההכשרה של עובד תאילנדי נמשכת כחצי שנה עד שנה ורק בסופן הוא מתמקצע במלאכתו. עובד שמגיע לתקופה קצרה מזו מכלה לשווא את כספו וזמנו של החקלאי.
למרות תמונת המצב הנוכחית, יש אפשרות להגברת תעסוקת ישראלים בחקלאות בעיקר באמצעות הכנסת מיכון שהפעלתו קלה בהרבה מעבודת הכפיים. בארבע השנים האחרונות שילמו החקלאים סכום עתק של כ-400 מיליון שקל במיסוי על העובדים התאילנדים. הממשלה הבטיחה שסכום זה יופנה להשקעות להכנסת ישראלים לחקלאות אולם בפועל אף אגורה לא הופנתה ליעד זה והכסף מצא את דרכו להעשרת קופת האוצר.
מי שמנגח את החקלאים בנוגע להעסקת ישראלים מפספס את הכתובת. זכותו של החקלאי, כמו של כל אדם אחר, להתפרנס בכבוד בעזרת כוח אדם מתאים לו. מי שגורל התעסוקה יקר לו צריך להפנות את חיציו לממשלה שתקצה את התקציבים הנדרשים לשילוב ישראלים בחקלאות בדרך חיובית של הכשרתם ולא על ידי כפיה ואונס של החקלאים.
__
מידע על פעילות התאחדות חקלאי ישראל באתר: www.iff.co.il
ומרכז תחום העובדים הזרים בהתאחדות חקלאי ישראל
שנים רבות אני עוקב אחר הנעשה בתקשורת הישראלית ואינני זוכר אי פעם קריאה לעורכי דין או רואי חשבון שיקלטו למשרדיהם עובדים שאינם מתאימים להם כדי לסייע בפתרון מצוקת האבטלה בישראל. ברור לכולם שעובד במשרד שכזה צריך להיות בעל התאמה והכשרה שמתאימה לעבודתו ואין על כך כל ויכוח.
כמרכז תחום העובדים הזרים בהתאחדות חקלאי ישראל אני מוצא את עצמי כל כמה חודשים נדרש להשיב מדוע המשקים החקלאיים אינם קולטים ישראלים לעבודה. לעיתים מדובר במובטלים ולעיתים בנשים ערביות או בקבוצות אוכלוסיה אחרות.
הגישה כלפי החקלאות כאילו כל אדם יכול לקום בבוקר ולעסוק בה טומנת בחובה התנשאות ובורות כלפי הענף. החקלאות כבר מזמן כמעט ואינה עבודה של גיוסים המוניים, אלא מלאכה הדורשת התמקצעות, מיומנות ובעיקר נכונות לעבודה בתנאים פיסיים קשים ביותר בשמש יוקדת, בגשם סוחף וברוח.
פעמים רבות אני מארח סיורים של חברי כנסת ונושאי תפקידים אחרים בחממות בערבה ובנגב בתקופת הקיץ. רוב האורחים אינם מסוגלים לעמוד בחממה עד תום ההסבר של החקלאי ונמלטים ממנה אל הרכב או המשרד הממוזג. אין לי שום טענה אליהם - מדובר אכן בתנאים קשים ביותר.
בעבר, שכנינו הפלשתינאים הועסקו בהמוניהם בחקלאות הישראלית לשביעות הרצון של כל הצדדים. למרבה הצער, שתי האינתיפאדות טרפו את הקלפים, גרמו לסגירת שערי הארץ בפניהם וזה הרקע לכך שלחקלאים הותר להביא עובדים תאילנדים, שהתגלו כבעלי מיומנות ויכולת עבודה המתאימים לענף הקשה בו אנו עוסקים.
בחקלאות מועסקים כ-20 אלף ישראלים, אולם לא בעבודות הפיסיות הקשות אלא בהפעלת כלים וכו'. בשנים האחרונות נעשו אינספור ניסיונות להעסקת ישראלים בחקלאות, שנכשלו כמעט כולם. לחקלאים סיפורי "פולקלור" רבים על מובטלים שביקשו חתימה בשביל הלשכה, אחרים שהגיעו לעבודה עם שמשיה כדי להגן מפני השמש, על גיוסים של מתנדבים שהניבו תפוקה שלא כיסתה את מחיר הכריך בצהריים ועוד.
אנו החקלאים נדרשים לעמוד בלוח זמנים קשיח של קטיף וטיפול בירקות, בפרחים ובפירות במועד. את הלקוח באירופה לא מענינות הצרות שלנו. הוא דורש, כמו כל לקוח, עמידה בלוח זמנים ואספקת מוצר איכותי במחיר הזול ביותר. פרח שאיכותו פגומה ולא נמצא לו קונה מושלך לאשפה בבורסה בהולנד והחקלאי נדרש לשלם את הוצאות ההובלה, עמלת הבורסה ועוד הוצאות בנוסף לעמל הרב שהשקיע בגידול בחממה.
עמותת מען, הפועלת לעידוד העסקת נשים ערביות ישראליות, ביקשה לשלב את הנשים בחקלאות - ניסיון שנכשל אף הוא. מענין שהחקלאים באותם ישובים מהם אמורות להגיע העובדות מעסיקים בעצמם תאילנדים. אם שכניהם בחרו להעסיק עובדים מתאילנד ולא אותן, מדוע הן טוענות כנגד חקלאים בישובים אחרים על כך שהגיעו לאותה מסקנה?
בניסיונות שערכנו, הנשים הערביות התגלו כלא מתאימות לחקלאות. הן היו מבוגרות מדי בשביל העבודה הפיסית הקשה ולא גילו התמדה וחקלאים שהשקיעו בהן זמן הכשרה נותרו ללא עובדים. יש לדעת שתקופת ההכשרה של עובד תאילנדי נמשכת כחצי שנה עד שנה ורק בסופן הוא מתמקצע במלאכתו. עובד שמגיע לתקופה קצרה מזו מכלה לשווא את כספו וזמנו של החקלאי.
למרות תמונת המצב הנוכחית, יש אפשרות להגברת תעסוקת ישראלים בחקלאות בעיקר באמצעות הכנסת מיכון שהפעלתו קלה בהרבה מעבודת הכפיים. בארבע השנים האחרונות שילמו החקלאים סכום עתק של כ-400 מיליון שקל במיסוי על העובדים התאילנדים. הממשלה הבטיחה שסכום זה יופנה להשקעות להכנסת ישראלים לחקלאות אולם בפועל אף אגורה לא הופנתה ליעד זה והכסף מצא את דרכו להעשרת קופת האוצר.
מי שמנגח את החקלאים בנוגע להעסקת ישראלים מפספס את הכתובת. זכותו של החקלאי, כמו של כל אדם אחר, להתפרנס בכבוד בעזרת כוח אדם מתאים לו. מי שגורל התעסוקה יקר לו צריך להפנות את חיציו לממשלה שתקצה את התקציבים הנדרשים לשילוב ישראלים בחקלאות בדרך חיובית של הכשרתם ולא על ידי כפיה ואונס של החקלאים.
__
מידע על פעילות התאחדות חקלאי ישראל באתר: www.iff.co.il
מידע על פעילות התאחדות חקלאי ישראל באתר: www.iff.co.il
