מדינת ישראל נ. שלומי בסה 

בבית המשפט העליון

רע"ב  5947/08
 
בפני:  
 כבוד הנשיאה ד' ביניש
 כבוד השופטת ע' ארבל
 כבוד השופט ח' מלצר

המבקשת:
 מדינת ישראל
 
 נ  ג  ד

המשיב:
 שלומי בסה
 
בקשת רשות ערעור אסיר על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב מיום17.6.08 בעע"א 1270/08 שניתן על ידי כבוד הושפט ד' רוזן
 
תאריך הישיבה:
 ו' בתמוז תשס"ח      
 (9.7.08)

בשם המבקשת:
 עו"ד י' גנסין, עו"ד  מ' מיכלין-פרידלנדר
 
בשם המשיב:
 עו"ד מ' יוחאי , עו"ד ע' צלניקר
 
פסק-דין
 
השופטת ע' ארבל:

זוהי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט ד' רוזן), אשר הורה על יציאת המשיב לחופשה קצרה מהכלא לרגל נישואיו.

1. המשיב הורשע - במסגרת הסדר טיעון - בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קשירת קשר לעוון, סחיטה באיומים, איסור הגרלות והימורים, איסור החזקה או הנהלה של מקום הימורים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ומתן שוחד. זאת, לאחר שנקבע כי המשיב, יחד עם נאשמים נוספים, היה מעורב בארגון קבוצות מהמרים לחוץ לארץ, בארגון משחקים אסורים בישראל, במעשי תרמית כלפי המהמרים וכן בגביית חובות וקבלתם במרמה של כספי הימורים תוך שימוש במעשי סחיטה ואיומים (תפ"ח 1042/07). נוכח הרשעתו, הושת על המשיב עונש של 42 חודשי מאסר אותו הוא מרצה כיום. המשיב עתר לבית המשפט המחוזי בבקשה לאפשר לו לצאת לחופשה קצרה ממאסרו על מנת שיוכל להינשא לבחירת ליבו בטקס כלולות שייערך מחוץ לכתלי הכלא ואשר נקבע ליום 27.7.08.

2. בית המשפט המחוזי נעתר כאמור לבקשה, בניגוד לעמדת שירות בתי הסוהר, והורה על שחרורו של המשיב לחופשה קצרה בת מספר שעות לצורך השתתפות בטקס נישואיו. בית המשפט עמד על כך שממידע מודיעיני שהוצג בפניו עולה כי המשיב ממשיך בפעילותו הפלילית גם במהלך ריצוי עונש המאסר שנגזר עליו וכן קבע כי על-פי מכלול נתוניו של המשיב, מדובר באסיר אשר אינו ראוי לחופשה. לצד זאת, התייחס בית המשפט לנסיבותיו האישיות של המשיב, ביניהן התנגדותה של כלתו המיועדת לערוך את טקס הנישואין בכלא בשל היותה דתייה; היותה של הכלה המיועדת בהריון,   כך שיש לערוך את טקס הכלולות בהקדם; והעובדה כי החופשה המבוקשת הינה קצרה ביותר ונועדה אך לאפשר את קיום טקס הכלולות. באיזון בין השיקולים השונים, מצא בית המשפט כי בנסיבות העניין נוטה הכף לטובת היעתרות לבקשת המשיב והורה כי הלה ייצא לחופשה של מספר שעות, בתנאים שייקבעו על-ידי רשויות בית הסוהר, ובכלל זאת הפקדת ערבות כספית משמעותית. ההחלטה עוכבה למשך 15 ימים על מנת לאפשר למדינה להגיש עליה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה.

3. ביום 2.7.08 הגישה המדינה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי - היא הבקשה שלפנינו - ובגדרה בקשה להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור. בית משפט זה (כב' השופט י' דנציגר) נעתר לבקשה לעיכוב ביצוע והורה על מתן צו ארעי לפיו יעוכב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי עד למתן החלטה אחרת בבקשה.

4. המדינה טוענת כי בקשתה מגלה מספר שאלות משפטיות עקרוניות המצדיקות מתן רשות ערעור במקרה דנן. ראשית, טוענת המדינה כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר התערב ללא הנמקה מספקת בשיקול-הדעת המקצועי של שירות בתי הסוהר לעניין החלטה על יציאת אסיר לחופשה. זאת, בניגוד להלכה הפסוקה ובניגוד לנהלי שירות בתי הסוהר בדבר בקשת אסיר ליציאה לחופשה לרגל חתונה. שנית, טוענת המדינה כי בית המשפט לא נתן משקל מספיק למסוכנות הנשקפת מן המשיב - המשתייך לטענתה לארגון פשיעה - לציבור הרחב, כמו-גם לעובדה כי המשיב ממשיך בפעילות עבריינית בין כתלי הכלא. לטענתה, בית המשפט התעלם באופן בלתי-סביר מההשלכות של החלטתו על המאמצים הננקטים להילחם בתופעה ההולכת וגוברת של ארגוני פשיעה. בהקשר זה מוסיפה המדינה כי בית המשפט שגה בכך שבחר ליתן משקל מכריע לטענת המשיב בדבר הקושי לקיים את החתונה בכלא בשל התנגדות כלתו וזאת חרף המידע המודיעיני הקיים נגד המשיב וסברת בית המשפט כי יש במידע זה כדי להעיד על מסוכנותו של המשיב. לדברי המדינה, השיקול בדבר התנגדות כלתו המיועדת של המשיב הינו שיקול בלתי-רלוונטי בהחלטה על הוצאת אסיר לחופשה מיוחדת, וכי בהתחשב באופי העבירות המיוחסות למשיב היה מקום ליתן משקל מכריע לאינטרס הציבורי שאינו מאפשר את שחרורו לחופשה. עוד מציינת המדינה לעניין זה כי יש לתת את הדעת על כך שכלתו המיועדת של המשיב, אשר נטען כי הינה דתייה, ביקרה אותו מספר פעמים בכלא לצורך התייחדות עימו ואף נמצאת בהריון מתקדם.

5. בא-כוח המשיב מתנגד לקבלת הבקשה. ראשית, טוען הוא כי בקשתה של המדינה אינה מגלה כל שאלה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור, אלא תחומה כל כולה בנסיבות עניינו הפרטני של מרשו. לטענתו, בית המשפט המחוזי קיבל את עתירת המשיב בהסתמך על נסיבות העניין הקונקרטי, בדגש על נסיבותיהם האישיות המיוחדות של המשיב ובת-זוגו, ושלא כטענת המדינה - מבלי שיש להחלטה זו השלכות רוחב כלשהן.

עוד טוען בא-כוח המשיב כי בית המשפט התחשב במסוכנות אשר כנטען נשקפת מן המשיב ונתן לה משקל במסגרת שיקוליו, אך חרף זאת מצא לנכון להורות על יציאתו לחופשה. מכל מקום, כך לטענתו, המסוכנות הנטענת הינה ערטילאית, מבוססת על מידעים כלליים ואינה מצדיקה פגיעה בזכותו הבסיסית של מרשו לבוא בברית הנישואין. כמו-כן, לטענתו, המדינה לא הציגה ולו מקרה אחד בו סורבה בקשתו של אסיר להינשא מחוץ לכתלי הכלא.

 שנית, טוען בא-כוח המשיב כי משבמסגרת הסדר הטיעון שנחתם עם מרשו הושמטו האישומים שיוחסו לו לפי חוק המאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003, אין המדינה יכולה לטעון כעת כי הוא חבר בארגון פשיעה ולנסות למנוע בגין כך את יציאתו לחופשה מיוחדת לרגל חתונתו. כן מציין בא-כוח המשיב כי בפני בית המשפט המחוזי עמדו שתי עמדות מנוגדות מטעם שירות בתי הסוהר - האחת המליצה על יציאתו של המשיב לחתונה והשנייה התנגדה לכך - ומכאן שבית המשפט כלל לא החליף את שיקול-דעתה של הרשות המוסמכת בשיקול דעתו שלו, אלא אך הכריע בין שתי העמדות שהוצגו בפניו. לבסוף, טוען בא-כוח המשיב כי התנהלותה של המדינה בכל הנוגע להגשת בקשת רשות הערעור נגועה בחוסר תום-לב, שכן הבקשה הוגשה רק בחלוף 15 ימים ממועד מתן ההחלטה בבית המשפט המחוזי, שעה שהמדינה הייתה מודעת לציפייה שנוצרה אצל המשיב לערוך את חתונתו בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי, כמו-גם להכנות שהחל לבצע לקראת האירוע.

6. לאחר שעיינו בבקשה, בתגובה ובהחלטת בית המשפט המחוזי, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ואף עיינו - בהסכמת בא-כוח המשיב - בחומר המודיעיני שהוצג בפנינו, החלטנו ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור שהוגש על-פי הרשות שניתנה, ולהיעתר לערעור.

 כידוע, הלכה היא כי רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בעתירות אסיר תינתן רק במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים (ראו למשל: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 26.6.1986); רע"ב 9837/03 גרסיה נ' ועדת השחרורים בית הסוהר מעשיהו, פ"ד נח(2) 326, 330 (2004)). לצד זאת, נקבע לא פעם כי טענה הנוגעת לשלום הציבור נוכח מסוכנות הנשקפת מהמשיב הינה טענה בעלת חשיבות ועניין לציבור, שעשויה להצדיק לעיתים מתן רשות ערעור כאמור (ראו למשל מהעת האחרונה: רע"ב 3045/08 מדינת ישראל נ' פריניאן, סע' י(3) לפסק הדין (טרם פורסם, 11.5.08). כן ראו: רע"ב 11159/07 מדינת ישראל נ' י' א' (טרם פורסם, 24.1.2008)). מבלי להכריע בשאלת היותו של המשיב חבר בארגון פשיעה כזה או אחר, עיון במידע המודיעיני הנוגע אליו מעלה חשש ממשי כי במידה והוא ישוחרר מחוץ לכתלי הכלא, ולו לחופשה קצרה, עלול הדבר לסכן אותו ואת הציבור. זאת, בעיקר נוכח החשש מניסיון פגיעה במשיב במהלך החתונה, שהינה כידוע אירוע רב-משתתפים, אשר במסגרתו עלולים להיפגע אנשים חפים מפשע. מעבר לכך, מגזר הדין שניתן בעניינו של המשיב עולה כי הוא בעל מעמד בכיר בפעילות עבריינית שיטתית ומאורגנת. גם בכך יש לתמוך בחשש מפני שחרור המשיב לחופשה. בית המשפט קמא לא נתן משקל למסוכנות זו במסגרת החלטתו, אלא התייחס אך לכך שהמשיב המשיך בפעילות פלילית גם במהלך ריצוי מאסרו. בכך יש כדי להצדיק מתן רשות ערעור כאמור.

 לגופם של הדברים, אנו סבורים כי בית המשפט המחוזי לא הציג טעמים מספקים להתערבותו בהחלטת הגורמים המוסמכים שלא לאפשר את יציאתו של המשיב לחופשה המבוקשת. כידוע, הלכה מושרשת היא כי ההחלטה על יציאתו של אסיר לחופשה, שהינה כידוע פריבילגיה הניתנת לאסיר, נמצאת בשיקול-דעתם של הגורמים המקצועיים המוסמכים לכך בשירות בתי הסוהר. כאשר בית המשפט בוחן שיקול-דעת זה עליו לבחון אך את חוקיות ואת סבירות הפעלתו - דהיינו, האם שקלו הגורמים המוסמכים את מלוא השיקולים הצריכים לעניין והאם איזנו ביניהם כראוי - ואין הוא רשאי להחליף את שיקול-הדעת המקצועי בשיקול-דעתו הוא (ראו למשל: רע"ב 2410/93 מדינת ישראל נ' לוי, פ"ד מז(3) 802 (1993); רע"ב 3019/98 מדינת ישראל נ' ארזי, פ"ד נב(2) 743, 747-746 (1998); רע"ב 10462/03 מדינת ישראל נ' אביטל, פ"ד נח(6) 817 (2004)). עמדתו הרשמית של שירות בתי הסוהר בעניינו של המשיב הייתה כי אין מקום לאפשר לו לצאת לחופשה המבוקשת. עמדה זו התקבלה על דעתו של הגורם המוסמך לכך - הוא מפקד המחוז. אמנם, כפי שטען בא-כוחו של המשיב, מפקד הכלא בו שוהה המשיב המליץ על יציאתו לחופשה ואולם עמדתו של זה האחרון הינה בגדר המלצה בלבד, בעוד שעמדת מפקד המחוז, אשר כאמור התנגד ליציאת המשיב לחופשה מיוחדת, היא עמדתו הרשמית של שירות בתי הסוהר (ראו סעיף 36(א) לפקודת בתי הסוהר, התשל"ב-1971; סעיף ח.1.ג לפקודת נציבות בתי הסוהר מס' 4.40.44). 

 משנמצא כי עמדת שירות בתי הסוהר גובשה כדין ובהתבסס על מידע לפיו קיים חשש לשלום הציבור מיציאת המשיב לחופשה, הרי שמדובר בעמדה סבירה ולא היה כל מקום להתערב בה. זאת, בפרט בהתחשב בכך שאף בית המשפט המחוזי עצמו התרשם כי המשיב אינו נמנה על האסירים אשר עומדים בתנאים הקבועים ליציאה לחופשה. רצונם של המשיב וכלתו המיועדת לערוך את טקס כלולותיהם באולם שמחות בקרב חבריהם ומשפחתם מובן לנו כמובן, ואולם, אין ברצון זה, כמו-גם בהתנגדותה של בת-זוגו של המשיב לערוך את החתונה בכלא, כדי להוות טעם מספיק לסטייה מהחלטת שירות בתי הסוהר. עוד יש לציין כי ההחלטה האמורה אינה פוגעת בזכותו של המשיב להיכנס בברית הנישואין, שכן בהתאם להנחיות רשויות הכלא יהא הוא רשאי לערוך את הטקס בין כתלי הכלא עצמו.

7. אשר על כן, הערעור מתקבל והחלטתו של בית המשפט המחוזי מתבטלת. המשיב יפנה לגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר על מנת לתאם עימם את מועד ואופן עריכת טקס נישואיו בכלא.

 ניתן היום, י"א בתמוז תשס"ח (14.7.08).