לעיתים מחליטים שוכרים, קבלנים או מחזיקי נכסים שונים לפנות הנכס "על הנייר", קרי: לפנותו בעצמם אך להמשיך ולהחזיק במפתח ברשותם כ"בן ערובה" עד שימלא בעל הנכס את דרישותיהם. כדאי לדעת שלעיתים עשויה החזקת המפתח להוות המשך החזקה בנכס ממש כאילו המחזיק במפתח תופס את הנכס בעצמו.
כבר נקבע כי לא ניתן לחייב בעל נכס ל"עשיית דין עצמית" (גם כשהיא מותרת על-פי דין), קרי: לפריצת דלת הנכס ותפיסת החזקה בו על דעת עצמו ובלא אישורו מפורש של מחזיק הנכס - גם אם אותו מחזיק מחזיק בנכס שלא כדין. לעניין זה קבעה הפסיקה[1] כי
"תכלית האיסור לעשיית דין עצמית נעוץ בשמירת הסדר הציבורי כדי שלא יווצר תמריץ לנהוג באלימות גם לא כנגד מחזיק 'שלא כדין'"
בתי-המשפט ראו במסירת מפתח דירה אקט בעל פוטנציאל להעברת אמצעי השליטה וחזקה בה[2]. עם זאת יש לבחון את נסיבות המסירה כדי לתהות אחר מלוי היסוד הנפשי שבהחזקה. בהקשר זה מפתח הדירה ומסירתו מהווים רק אחד הקריטריונים שיש בהם כדי להעיד על זהות המחזיק בנכס ובעל השליטה בו[3].
במקרה שהיה[4] קבע בית-המשפט בנסיבות העניין לא עלתה מהתנהגות הנתבעת כוונה להחזיק בנכס או במפתחותיו. זו פינתה את הנכס במועד הקודם ליום הפינוי לו התחייבה. כן ביצעה היא מספר נסיונות להעברת החזקה הממשית בנכס לידי בעליו. לפיכך לא קיימה את הנתבעת את היסוד הנפשי הנדרש להחזקה בנכס.
במקרה נוסף קבע בית-המשפט כי המנעות השוכר מהשבת המפתחות מהווה המשך חזקה במושכר וזאת אף כאשר פינה בפועל את המושכר. בית-המשפט הוסיף כי אין זה כלל וכלל ענינו של המשכיר מתי פינה השוכר את הנכס מחפציו ומטלטליו, או מתי חדל לעשות בו שימוש. מבחינתו הקובע הוא מועד קבלת המפתחות[5].
במקרה אחר[6] קבע בית-המשפט כי כאשר שוכר מותיר את מיטלטליו במושכר, בעת שהמשכיר טוען לבעלות בהם וכאשר קיימת מחלוקת לעניין זה בין הצדדים, אזי לא יחשב השוכר כמחזיק במושכר משהשיב מפתחותיו למשכיר.
לאור האמור לעיל מומלץ לכל הצדדים לוודא החזרה מסודרת של מפתחות המושכר, במסירה אישית עם אישור מסירה אם ניתן ובמידה ולא בדואר רשום. בכל מקרה כדאי יהיה לשמור אסמכתא שיהא בה להעיד ביום פקודה על המועד בו נמסרו מפתחות המושכר
[1] בג"צ 109/70 המוטראן הקופטי נ' שר המשטרה, פ"ד כה(1) 333
[2] בע"א 592/76 זילנפרוינד נ' גרין, פ"ד לא(1) 813
[3] ע"א 4469/98 דוייטש נ' כספי, פדאור (לא פורסם), 99 (4) 600
[4] ת.א. 12266/02 (שלום-י-ם) יעוז חברה לנאמנות והחזקה בע"מ נ' י.א. מתן שירותיים רפואיים בע"מ ואח', פסק-דינו של כב' השופט כרמי מוסק מיום 2/2/04
[5] ת.א. 679/01 (שלום-הרצליה) אברהם אשל נ' קלאסיקה שיווק מוצרי חרסינה וקרמיקה בע"מ ואח', פסק-דינו של כב' השופט צבי דותן מיום 13/1/04
[6] ע"א 2253/01 (מחוזי-י-ם) יטבת ארנן נ' דוגה דוד, פסק-דין מיום 8/11/01
כבר נקבע כי לא ניתן לחייב בעל נכס ל"עשיית דין עצמית" (גם כשהיא מותרת על-פי דין), קרי: לפריצת דלת הנכס ותפיסת החזקה בו על דעת עצמו ובלא אישורו מפורש של מחזיק הנכס - גם אם אותו מחזיק מחזיק בנכס שלא כדין. לעניין זה קבעה הפסיקה[1] כי
"תכלית האיסור לעשיית דין עצמית נעוץ בשמירת הסדר הציבורי כדי שלא יווצר תמריץ לנהוג באלימות גם לא כנגד מחזיק 'שלא כדין'"
בתי-המשפט ראו במסירת מפתח דירה אקט בעל פוטנציאל להעברת אמצעי השליטה וחזקה בה[2]. עם זאת יש לבחון את נסיבות המסירה כדי לתהות אחר מלוי היסוד הנפשי שבהחזקה. בהקשר זה מפתח הדירה ומסירתו מהווים רק אחד הקריטריונים שיש בהם כדי להעיד על זהות המחזיק בנכס ובעל השליטה בו[3].
במקרה שהיה[4] קבע בית-המשפט בנסיבות העניין לא עלתה מהתנהגות הנתבעת כוונה להחזיק בנכס או במפתחותיו. זו פינתה את הנכס במועד הקודם ליום הפינוי לו התחייבה. כן ביצעה היא מספר נסיונות להעברת החזקה הממשית בנכס לידי בעליו. לפיכך לא קיימה את הנתבעת את היסוד הנפשי הנדרש להחזקה בנכס.
במקרה נוסף קבע בית-המשפט כי המנעות השוכר מהשבת המפתחות מהווה המשך חזקה במושכר וזאת אף כאשר פינה בפועל את המושכר. בית-המשפט הוסיף כי אין זה כלל וכלל ענינו של המשכיר מתי פינה השוכר את הנכס מחפציו ומטלטליו, או מתי חדל לעשות בו שימוש. מבחינתו הקובע הוא מועד קבלת המפתחות[5].
במקרה אחר[6] קבע בית-המשפט כי כאשר שוכר מותיר את מיטלטליו במושכר, בעת שהמשכיר טוען לבעלות בהם וכאשר קיימת מחלוקת לעניין זה בין הצדדים, אזי לא יחשב השוכר כמחזיק במושכר משהשיב מפתחותיו למשכיר.
לאור האמור לעיל מומלץ לכל הצדדים לוודא החזרה מסודרת של מפתחות המושכר, במסירה אישית עם אישור מסירה אם ניתן ובמידה ולא בדואר רשום. בכל מקרה כדאי יהיה לשמור אסמכתא שיהא בה להעיד ביום פקודה על המועד בו נמסרו מפתחות המושכר
[1] בג"צ 109/70 המוטראן הקופטי נ' שר המשטרה, פ"ד כה(1) 333
[2] בע"א 592/76 זילנפרוינד נ' גרין, פ"ד לא(1) 813
[3] ע"א 4469/98 דוייטש נ' כספי, פדאור (לא פורסם), 99 (4) 600
[4] ת.א. 12266/02 (שלום-י-ם) יעוז חברה לנאמנות והחזקה בע"מ נ' י.א. מתן שירותיים רפואיים בע"מ ואח', פסק-דינו של כב' השופט כרמי מוסק מיום 2/2/04
[5] ת.א. 679/01 (שלום-הרצליה) אברהם אשל נ' קלאסיקה שיווק מוצרי חרסינה וקרמיקה בע"מ ואח', פסק-דינו של כב' השופט צבי דותן מיום 13/1/04
[6] ע"א 2253/01 (מחוזי-י-ם) יטבת ארנן נ' דוגה דוד, פסק-דין מיום 8/11/01
המחבר הינו עו"ד, חבר וועדות המדע והטכנולוגיה, המחשוב והתכנות, הבנקאות והתובענות הייצוגיות של לשכת עורכי-הדין.
תוכן הכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, אינו חסין מטעויות והשמטות ואין להסתמך עליו לשם ביצוע או הימנעות מביצוע פעולה כלשהי.
www.rnc.co.il
תוכן הכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, אינו חסין מטעויות והשמטות ואין להסתמך עליו לשם ביצוע או הימנעות מביצוע פעולה כלשהי.
www.rnc.co.il