מדינת ישראל נ. פרנסואה אבוטבול 

בבית המשפט העליון

בש"פ  5966/08
 
בפני:  
 כבוד השופט י' דנציגר
 
המבקשת:
 מדינת ישראל
 
 נ  ג  ד
               
המשיבים:
 1. פרנסואה אבוטבול
 2. אבי אבוטבול
 
בקשה להארכת מעצר חמישית לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996
 

תאריך הישיבה:                     ז' בתמוז תשס"ח (10.7.08)
בשם המבקשת:                      עו"ד י' שרף
בשם המשיב 1:                      עו"ד ד' יפתח
בשם המשיב 2:                      עו"ד ע' הדד

החלטה
 
 בקשת להארכת מעצר חמישית לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן - חוק המעצרים).

העובדות

1.  כנגד המשיבים הוגש כתב אישום מתוקן המייחס להם עבירה של רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי כתב האישום, ביום 18.12.2004 בשעה 01:30 לערך, החל עימות מילולי בין אמיר אבוטבול, אחיו של המשיב 2 ובן דודו של המשיב 1 (להלן - אמיר) לבין רענן לוי (להלן - המנוח), במהלך ההמתנה בשטח הסינון בכניסה למועדון "שפיים" (להלן - המועדון). כתוצאה מהעימות, התפתחה תגרה בין המנוח וחבריו (להלן - חבורת ראשון לציון) לבין אמיר וחבריו (להלן - חבורת נתניה). מיד לאחר התגרה, התקשר אמיר לאחיו, המשיב 2, והזעיקו על מנת שיסייע לו.

2. המשיבים, ביחד עם אסי בן דוד (להלן - אסי) ועם שי מחלוף (להלן - הנאשם 3), שבילו יחד במועדון משכית בהרצליה, עלו מיד לג'יפ מסוג טויוטה לנד-קרוזר (להלן - הג'יפ), אשר נמצא ברשותו של המשיב 1. המשיבים, ביחד עם אסי והנאשם 3, קשרו קשר לביצוע פשע במועדון, דהיינו - לתקוף את המעורבים בתקיפתו של אמיר ולחבול בהם. עובר לשעה 01:50, הגיעו המשיבים ביחד עם אסי והנאשם 3 למועדון והחנו את הג'יפ בסמוך לשער הכניסה המערבי למועדון.

3.  מיד לאחר מכן, התפתחה קטטה אלימה בין חבורת נתניה לבין חבורת ראשון לציון, אשר במהלכה נדקרו חן מסיקה ואביב אבוטבול, אחיו של המשיב 1, הנמנה על חבורת נתניה (להלן - אביב). כמו כן, נפצעו אחדים מן הנמנים על חבורת ראשון לציון. בתום הקטטה, פונה אביב מהמקום לבית החולים "לניאדו" בנתניה מלווה בחבריו. במקביל, החלה חבורת ראשון לציון וביניהם המנוח, שהארד מורים (להלן - שהארד), אלעד פרננדס (להלן - פרננדס), עידן אמרגי (להלן - עידן) ואחרים לברוח ממקום הקטטה לכיוון השביל המזרחי המוביל לצידו הדרומי-אחורי של המועדון.

4. בד בבד ולאחר פינויו של אביב, נכנסו לג'יפ המשיב 1, אשר ישב במושב ליד הנהג, המשיב 2, אשר נהג בג'יפ, הנאשם 3 ואסי, שישבו במושב האחורי, ונסעו לכיוון השער המזרחי של המועדון דרכו נכנסו ימינה לשביל העפר המוביל לחלקו הדרומי-אחורי של המועדון. כאשר הגיע הג'יפ לקצה השביל המזרחי בכיוון דרום, פנה ימינה לכיוון מערב בשביל הדרומי חיצוני בו צעדה חבורת ראשון לציון במהירות לכיוון צידו האחורי של מגרש החנייה הראשי. מאחור, במרחק של כעשרה מטרים מהחבורה, הלך המנוח כאשר מימינו שהארד ומשמאלו פרננדס. בשלב זה החל הג'יפ להאיץ את מהירותו ופתח אחרי שלושת אלו במרדף. משהבחין שהארד כי הג'יפ מנסה לפגוע בהם, פנה ימינה במהירות לכיוון סוללת עפר החוצה את השביל הדרומי לשביל פנימי ושביל חיצוני. שהארד צעק למנוח ולפרננדס כי יעלו בעקבותיו על סולללת העפר. המנוח נמלט ימינה בעקבותיו של שהארד, אולם החליק על סוללת העפר. פרננדס הצליח להימלט מהמקום, כאשר הוא פונה שמאלה לעבר השדה ומשם מזרחה חזרה על עקבותיו.

5. בשלב זה, האיץ הג'יפ את מהירות הנסיעה, תוך שהוא סוטה ימינה לעברו של המנוח וחוסם את דרכו. על מנת להציל את עצמו, נתלה המנוח בידיו על "מגן החזירים" הנמצא בקדמת הג'יפ וכתוצאה מכך נגרר ביחד עם הג'יפ בכיוון נסיעתו לאורך מרחק של מספר מטרים עד לעצירת הג'יפ על ידי המשיב 2 כך שהוא חוסם את המנוח. המשיב 1 ירד מהג'יפ, קילל "בו נראה אתכם יא בני זונות" וניגש לקדמת הג'יפ שם עמד המנוח כשידיו מגוננות על פניו והוא צועק "זה לא אני, זה לא אני". המשיב 1 הוציא סכין שהייתה ברשותו, התקרב למנוח ודקר אותו בליבו באורך תעלת דקירה של 6.5 ס"מ וכן בירך שמאל באורך תעלת דקירה של 6 ס"מ. כתוצאה מאובדן דם רב בעקבות מעבר תעלת הדקירה בבית החזה דרך הלב, מת המנוח. מותו נקבע על ידי רופא שהוזעק למקום.

הליכים קודמים

6. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה למעצר המשיבים והנאשם 3 עד תום ההליכים. בבקשה נטען כי קיימות בתיק ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים בעבירה המיוחסת להם, הכוללות בין היתר את עדויותיהם של עדי ראייה לרצח ואת עדותה של רעות רובין, חברתו של המשיב 2 בעת האירוע, בפניה התוודה המשיב 2 על המעשים המיוחסים לו (להלן - רעות). בנוסף, טענה המבקשת כי המעשים האכזריים המיוחסים למשיבים מקימים עילת מעצר סטאטוטורית שכן קיים יסוד סביר לחשש כי במידה והמשיבים ישוחררו, הם יסכנו את בטחון הציבור בכלל ואת בטחונם של חלק מהעדים מטעם המבקשת בפרט. כמו כן, נטען כי קיים חשש שהמשיבים ינסו לשבש הליכי משפט וינסו להימלט מאימת הדין.

7.  ביום 1.2.2007 קבע בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ד' רוזן) כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים והורה על מעצרו של המשיב 1 עד לתום ההליכים נגדו. באשר למשיב 2, שחלקו ותרומתו לאירוע הינם לכאורה "קלים" יותר, הורה בית המשפט קמא על דחיית הדיון בעניינו ליום 19.2.2007 על מנת שתתאפשר הגשת תסקיר מעצר שיבחן את מסוכנותו, זאת נוכח גילו ונוכח עוצמת הראיות הפחותה לגביו בנוגע לעבירת הרצח.

8.  ביום 14.2.2007, הגיש שירות המבחן תסקיר מעצר בעניינו של המשיב 2. שירות המבחן ציין כי חלופת המעצר שהוצעה בעניינו של המשיב 2, בבית הוריו, נראית על פניה ראויה. עם זאת, ציין שירות המבחן כי למעשה אין בידיו כל דרך מקצועית להעריך אם יש בשחרורו של המשיב 2 לחלופת מעצר כדי להפיג את מסוכנותו, נוכח "הפער בין דבריו ומעשיו", כפי שבאו לידי ביטוי באישומים נגדו.

9. ביום 19.2.2007 הורה בית המשפט קמא על מעצרו של המשיב 2 עד לתום ההליכים נגדו, כאשר הוא עומד על הסכנה הרבה הנשקפת משחרורו לרעות, העדה מטעם המבקשת. לאחר שהעידה רעות, הגיש המשיב 2 לבית המשפט המחוזי בקשה להשתחרר לחלופת מעצר. ביום 12.4.2007 קבע בית המשפט קמא (כבוד השופט ד' רוזן) כי מסוכנותו של המשיב 2 לא פגה ודחה את בקשתו. על החלטה זו ערר המשיב 2 לבית משפט זה וביום 23.4.2007 נדחה עררו על ידי כבוד השופט ע' פוגלמן [בש"פ 3348/07 אבוטבול נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.4.2007)], אשר קבע כי קיימות נגד המשיב 2 ראיות לכאורה להוכחת אשמתו בעבירת הרצח וכי חזקת המסוכנות החלה בעניינו, לא נסתרה. כמו כן, נקבע כי קיימת מסוכנות מצידו של המשיב 2 בנוגע לעדת המבקשת, רעות.

10. במהלך פרק הזמן מאז ההחלטה הנ"ל הוארך מעצרם של המשיבים בארבע הזדמנויות שונות מעבר לתקופה של תשעה חודשים, על פי סעיף 62 לחוק המעצרים: הארכה ראשונה, בתשעים ימים נוספים [בש"פ 6932/07 מדינת ישראל נ' אבוטבול (לא פורסם, 10.9.2007)]; הארכה שנייה, בשישים ימים נוספים [בש"פ 9498/07 מדינת ישראל נ' אבוטבול (לא פורסם, 19.11.2007)]; הארכה שלישית, בתשעים ימים נוספים, [בש"פ 22/08 מדינת ישראל נ' אבוטבול (לא פורסם, 6.2.2008)]; הארכה רביעית, בתשעים ימים נוספים [בש"פ 3191/08 מדינת ישראל נ' אבוטבול (לא פורסם, 10.6.2008)]. כעת מתבקשת הארכת מעצרים של המשיבים בפעם החמישית.

טענות המבקשת

11. בדיון שנערך בפניי, ציינה בפתח דבריה באת כוח המבקשת - עו"ד י' שרף - כי בשל פציעתה של הפרקליטה המייצגת את המדינה בתיק בבית המשפט קמא, אושרה בקשתה לדחיית מועד הגשת הסיכומים מטעם המבקשת ב-14 ימים.

12. לטענת המבקשת, למשיבים מיוחסת עבירה חמורה של רצח בכוונה תחילה ועבירה זו, כשלעצמה, מלמדת על מסוכנותם הרבה. לטענתה, הסכנה החמורה הנשקפת מן המשיבים נלמדת אף מנסיבותיו של ביצוע המעשה המיוחס להם. המשיבים רדפו אחר המנוח, נער צעיר, עד שהשיגוהו ואז דקרו אותו בלבו בדם קר ובאכזריות, תוך שהם מתעלמים מתחנוניו כי יחוסו על חייו.

13. בנוסף, טוענת המבקשת כי למשיבים צפוי עונש חמור באם יורשעו והדבר מקים חשש מובנה להימלטותם מאימת הדין.

14. עוד נטען כי משפטם של המשיבים קרוב לסיומו. לטענתה של המבקשת, היא עשתה כל שביכולתה על מנת להחיש את קצב שמיעת הראיות ובמהלך תקופת המעצר האחרונה התקיימו חמש ישיבות הוכחות, הסתיימה פרשת ההגנה ונקבעו מועדים להגשת סיכומים בחודשים יולי וספטמבר. התיק קבוע להשלמת סיכומים בעל פה ביום 25.9.2008 וניתן להניח כי משפטם של המשיבים יגיע לסיומו זמן לא רב לאחר מכן.

15. לבסוף, טוענת המבקשת כי בית משפט זה היה ער, בעת מתן החלטתו מיום 10.6.2008, לכך שמועד הגשת הסיכומים בתיק נקבע לאחר תום הארכת המעצר הרביעית ואף על פי כן, ראה לנכון להורות על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים.

טענות המשיבים

16. לטענת המשיב 1 - באמצעות בא כוחו, עו"ד ד' יפתח - משפטו נשמע לאורך פרק זמן ארוך ובמידה ותתקבל בקשת המבקשת, הוא ישהה במעצר קרוב לשנתיים ימים, טרם יוכרע דינו. לטענתו, לשונו של סעיף 61 לחוק המעצרים הפכה, הלכה למעשה, לאות מתה והוראתו כי נאשמים לא יוחזקו במעצר מעבר לתשעה חודשים איננה נאכפת על ידי בית המשפט. כמו כן, טוען המשיב 1 כי פסק הדין בעניינו לא צפוי להינתן בתקופה הקרובה וצפויה לפחות בקשה נוספת אחת מצד המבקשת לשם הארכת מעצרו. בדיון שנערך לפניי, הגיש המשיב 1 לעיוני מספר החלטות שניתנו על ידי בית משפט זה, במסגרתן שוחררו נאשמים כאשר המשפטים בעניינם התמשכו לפרקי זמן ארוכים [בש"פ 7736/06 מדינת ישראל נ' פטריק (לא פורסם, 27.9.2006) (להלן - עניין פטריק); בש"פ 2461/91 מדינת ישראל נ' דהאן (לא פורסם, 12.6.1991) (להלן - עניין דהאן); בש"פ 3638/08 מדינת ישראל נ' אבו ג'אנם (לא פורסם, 7.5.2008); ב"ש 630/86 מדינת ישראל נ' אלימלך (לא פורסם, 31.7.1986); ב"ש 298/87 מדינת ישראל נ' קוגלביץ (לא פורסם, 1.4.1987); בש"פ 10697/02 מדינת ישראל נ' ישייב (לא פורסם, 24.12.2002); בש"פ 6385/98 מדינת ישראל נ' אלעביד (לא פורסם, 21.10.1998); בש"פ 9101/00 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 21.12.2000); בש"פ 8027/07 מדינת ישראל נ' קוסיאשוילי (לא פורסם, 1.10.2007); בש"פ 364/90 מדינת ישראל נ' אבו אלגדיאן (לא פורסם, 26.1.1990)]. עוד טען המשיב 1 בדיון שנערך לפניי כי השופטים היושבים לדין בתיק העיקרי ציינו בשעתו כי הוא "בעייתי" והציעו לצדדים להגיע להסדר טיעון.

17. בנוסף, טען המשיב 1 כי אין חשש כי ימלט מאימת הדין באם ישוחרר לחלופת מעצר וכי ניתן להטיל עליו ערבויות "כבדות" בסכומים גבוהים, על מנת להסיר כל חשש בעניין.

18. בדיון שנערך לפניי ציין המשיב 1 כי ההליכים במשפטו התארכו לפרק זמן ארוך, בניגוד לרצונו. כך לדוגמא, ביקשה המבקשת ארכה נוספת של 45 ימים מהישיבה האחרונה שהייתה במאי עד ליום 15.7.2008 כאשר בחודש אפריל 2008 היה המשפט כבר בשלבי סיומו. לטענתו, לשם קיצור ההליכים הוא ביקש מבית המשפט קמא, בדיון שנערך במהלך חודש מאי 2008, לסיים את המשפט לפני תחילת הפגרה והוא ויתר על שמיעתם של מרבית העדים בתיק.

19. המשיב 2 - באמצעות באת כוחו, עו"ד ע' הדד - טען בפניי כי עוצמת הראיות לכאורה הקיימות נגדו לעניין עבירת הרצח הינה פחותה בהשוואה למשיב 1 וכי הואיל והמשפט נמצא בשלביו הסופיים, לא קיים חשש כי ישפיע על עדים. בנוסף, טוען המשיב 2 כי בשנת 2007 נבחן עניינו על ידי שירות המבחן, אשר קבע כי חלופת המעצר שהוצעה בשעתו מתאימה והוא יוכל להשתחרר אליה. לטענתו, שירות המבחן לא המליץ על שחרורו הואיל והוא כפר בעובדות המעשה שיוחסו לו. על כן, ציין המשיב 2 כי הוא מוכן כעת למסור לשירות המבחן את גרסתו לאירועים על מנת שזה יוכל להתרשם ממסוכנותו ולמסור את המלצתו בהתאם.

 לאור כל האמור לעיל, מבקשים המשיבים לשחררם לחלופת מעצר בתנאים שייקבע בית המשפט.

דיון והכרעה

20. לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה לרבות החלטותיו הקודמות של בית משפט זה ולאחר ששמעתי את הצדדים בדיון שנערך לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

21. המשיבים מואשמים בביצוע עבירה חמורה של רצח אשר בוצע לכאורה בדם קר, תוך התאכזרות למנוח שהתחנן על חייו, טרם הירצחו. עבירה זו, לצד נסיבות ביצוע המעשה המיוחס למשיבים, מקימה כנגדם את עילת המעצר הסטטוטורית הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. כמו כן, תיאור האירועים בכתב האישום מלמד על מסוכנותם של המשיבים לציבור, כפי שציין בית משפט זה במסגרת החלטותיו הקודמות. כפי שפורט לעיל, המשיבים הוזעקו למועדון והחלו לרדוף אחר אנשי חבורת ראשון לציון, ניסו לדרוס את המנוח, את שהארד ואת פרננדס ודקרו את המנוח בליבו ובירכו השמאלית, חרף תחנוניו כי יחוסו על חייו, ובכך גרמו למותו.

22. בית משפט זה, במסגרת החלטה קודמת בעניינם של המשיבים [בש"פ 3348/07 מיום 23.4.2007 (כבוד השופט ע' פוגלמן)], מצא כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית בעניינם של שני המשיבים ויש גם בכך כדי להטות את כף המאזניים לחובתם. בנוסף, כנגד המשיבים קמה עילת המעצר הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, הואיל ועדיין קיים חשש כי ינסו לפגוע ברעות לאחר שזו העידה נגדם במשפט, כפי שצויין לעיל וכפי שפורט בהחלטות הקודמות.

23. בתחילתו, התארך המשפט בעניינם של המשיבים עקב סיבות שונות. אולם, לאחר החלטתו של כבוד השופט ג'ובראן (בש"פ 9498/07 מיום 19.11.2007) להאריך את מעצרם בשישים ימים נוספים בלבד, "הוחש" קצב המשפט ונראה כי מאותו מועד ואילך התנהלו ההליכים בקצב מהיר יותר, בהתחשב בנסיבות העניין, והוא נמצא כעת בשלב הגשת הסיכומים, כאשר ביום 25.9.2008 צפויים להישמע הסיכומים בעל פה.

24. באשר למשיב 2, לא שוכנעתי כי עוצמת הראיות לכאורה הקיימות נגדו פחותה, באופן המאפשר את שיחרורו לחלופת מעצר. כזכור, על פי כתב האישום, נהג המשיב 2 בג'יפ בעודו מנסה לדרוס את המנוח, את פרננדס ואת שוהארד, כאשר הוא גורר את המנוח לאורך מספר מטרים לאחר שנתלה על "מגן החזירים" בקדמת הג'יפ. טרם הדקירה, עצר המשיב 2 את הג'יפ, חסם את המנוח ובכך איפשר לכאורה למשיב 1 לבצע את הדקירה.
 בנסיבות אלה, לא שוכנעתי כי יש מקום לסטות מהחלטותיו הקודמות של בית משפט זה.

25. בשולי הדברים יוער כי הוראת סעיף 61 לחוק המעצרים אינה "אות מתה" כפי שטוענים המשיבים. לא אחת שוחררו נאשמים בעבירות אחרות ובנסיבות שונות לחלופות מעצר, כאשר לא קמו בעניינם עילות מעצר סטטוטוריות או כאשר נראה היה כי משפטם לא עומד להסתיים תוך פרק זמן סביר (ראו למשל עניין פטריק ועניין דהאן הנ"ל). כפי שציינתי לאחרונה, מן הראוי למצוא בהקדם פתרון למצב הדברים בו מוגשות בקשות להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים כדבר שבשגרה [ראו: בש"פ 5878/08 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 6.7.2008)] ואולם, סבורני כי בנסיבות המקרה שלפניי, אין מנוס מהארכת מעצרם של המשיבים, אף בפעם החמישית.

26.  לאור האמור לעיל, הבקשה מתקבלת. מעצרם של המשיבים יוארך בתשעים ימים נוספים החל מיום 14.7.2008 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1138/06 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.

 ניתנה היום, י' בתמוז תשס"ח (13.7.08).