תגמולי ביטוח: שיתוף פעולה - כבדהו וחשדהו 

המבוטח חייב לשתף פעולה עם החוקרים, הרופאים, השמאים וכיוצא באלה המומחים שהמבטח ממנה. אולם טוב יעשה המבוטח אם יתייעץ עם מומחים משלו, בטרם המפגש עם נציגי המבטח. מטרת חוקרי ומומחי המבטח להוכיח, כי טוב עשה המבטח כאשר שכר את שירותיהם. גם אם יגלו אל המבוטח אמפטיה, תכליתה היא לפתות את המבוטח לספק להם חומר שיוקיע אותו.

הכשלת המבטח בכוונת מרמה

לבית המשפט סמכות לקצץ מתגמולי הביטוח, אם יגיע למסקנה כי המבוטח הכשיל את המבטח וגרם לו נזק ממשי; אם יגיע למסקנה כי ההכשלה נעשתה בכוונת מרמה, רשאי בית המשפט לשלול מהמבוטח את כל תגמולי הביטוח, אפילו את החלק שאין מחלוקת לגביו.

אולם זאת יש לדעת: לשופטים אין מכשיר רנטגן המסוגל לזהות כוונת מרמה אצל המבוטח. כוונת מרמה שכזו נלמדת מתוך התנהגות המבוטח ואמירותיו מול החוקר והמומחה מטעם המבטח.

לכן לדוגמא, בעל עסק חייב לוודא עם עובדיו מה באמת נגנב מעסקו בטרם ימסור את גרסתו לחוקר או לשמאי המבטח. שמא הסחורה שהוא סבור כי נגנבה בפריצה, הועברה קודם הפריצה על ידי עובדיו למחסן אחר של העסק. כך גילה חוקר באחד המקרים. המבטח טען כי בעל העסק ניצל את הפריצה, כדי לנסות להוציא ממנו פיצוי מעבר למה שנגנב ממנו. בית המשפט העליון ייחס לבעל העסק כוונת מרמה ודחה את כל תביעתו.

במקרה אחר הסכים המבוטח לבדיקת פוליגרף שגילתה כי ששה תכשיטים לא נגנבו בפריצה. בית המשפט: הכמות מלמדת על כוונת מרמה.

על המבוטח לדעת כי כל שיחותיו, הן בטלפון והן בפגישות פנים אל פנים מוקלטות. עליו להימנע מכל אמירה בלתי בדוקה, או מכל התנהגות העלולה להתפרש כמונעת מתוך כוונת מרמה. אין לספר לחוקר או למומחה אלא עובדות בדוקות הידועות למבוטח מידיעתו האישית. עדיף לומר, אינני יודע מה קרה, אינני יודע מה בדיוק נגנב, מאשר למסור עובדות לא בדוקות.

סתירות בגרסת המבוטח אינן מרמה

המבטח נתפס לסתירה בין גרסת המבוטח טרם המשפט, לבין גרסתו במהלך המשפט, לגבי שני תכשיטים, מתוך מכלול התכשיטים שנגנבו בפריצה. בית המשפט קבע, כי יש לנהוג משנה זהירות לפני שבאים להעביר מהעולם תביעת מבוטח רק על סמך סתירות.

להוכחת מרמה דרוש יותר מספק

אין להסיק כי המבוטח נהג בכוונת מרמה, כאשר הוא מצליח להוכיח את תביעתו רק באופן חלקי.

התעורר ספק אם שני פריטים, מתוך מכלול פריטים שנגנב, אמנם נגנבו. בית המשפט קבע, כי הספק מצדיק לקבוע, שהמבוטח לא הצליח לשכנע כי שני הפריטים נגנבו, אך לא כי המבוטח הוסיף את שני הפריטים בכוונת מרמה. טענת תרמית מחייבת רמת הוכחה גבוהה יותר.