תגמולי ביטוח: הזכות לקבלת תשובה וכל נימוקי הדחייה 

שלושים יום לאחר איסוף כל המידע והמסמכים הדרושים לבירור התביעה, חייב המבטח לשלם למבוטח את תגמולי הביטוח, או להודיע למבוטח בכתב ובפירוט ענייני מדוע אין הוא משלמם.

המפקח על הביטוח הוציא הנחייה הקובעת, כי מבוטח או צד שלישי, המגיש תביעה למבטח, זכאי לקבל לידיו, בכתב, את מלוא עמדת המבטח בנוגע לכל עילות תביעתו. הסברים ארוכים ושונים שנמסרו לתובע, בשיחות טלפון רבות, ארוכות ומנומקות ככל שיהיו, אינן מקיימות אחר חובה זו.



מבטח הדוחה תביעת מבוטח, חייב בהזדמנות הראשונה לפרט בכתב את כל נימוקי הדחייה. אם לא עשה כן, לא יוכל המבטח להעלות, במועד מאוחר יותר, נימוק נוסף לדחייה, אותו יכול היה לטעון בהזדמנות הראשונה.




באחד המקרים, ביקש מבטח להעלות במשפט טענה, שלא הועלתה על ידו בטרם משפט. בית המשפט קבע כי מדיניות משפטית ראויה, צריכה ליתן להנחיה את מלוא התוקף ולא לאפשר למבטח להעלות בבית המשפט טענות שלא הועלו על ידו בטרם משפט, אלא אם כן מדובר בעובדות חדשות, שהמבטח לא ידע ולא יכול היה לדעת עליהן במאמץ סביר בעת שדחה את תביעת המבוטח, או אם מדובר בחריג לכיסוי הביטוחי שהיה ברור וגלוי למבוטח.

המבטח טען בכתב הגנתו בבית המשפט כי המבוטח ביצע מעשי מרמה, מסר פרטים כוזבים והעלים עובדות. בית המשפט מחק טענות אלה מכתב ההגנה, משום שהמבטח לא העלה אותן בטרם משפט. אולם קיימת דעה כי טענות בדבר מרמה זכאי המבטח להעלות גם אם לא טען אותן בהזדמנות הראשונה.

שמונה חודשים לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות התקבל אצל המבוטח מכתב מהמבטח: החקירה הושלמה, דחינו את תביעתך. בית המשפט קבע כי המבטח מנוע מלהעלות טענת התיישנות. המבטח היה חייב למלא אחר הנחיית המפקח ולהודיע על דחיית התביעה לפני חלוף תקופת ההתיישנות. השתהות שכזו מנוגדת לחובת תום הלב.

נימוק הדחייה היחיד שהעלה המבטח בטרם משפט היה שבביטוח נושאי משרה ברשויות מקומיות אין כיסוי להוצאות משפטיות במסגרת מאבק פוליטי. במשפט זנח המבטח טענה זו. בית המשפט אסר על המבטח להעלות טענות אחרות. "המבטח אינו רשאי לירות יריית אזהרה לכיוון המבוטח בטרם משפט ולשמור על חימושו העיקרי לקרב ההבקעה המתנהל בשלב חילופי כתבי הטענות במשפט".

ומה הדין כאשר המבטח כלל לא טורח לענות לפניית המבוטח? במקרה שכזה, קבע בית המשפט, המבטח לא יורשה להעלות בבית המשפט טענה כלשהי.