מחאה בשפה רפה 

שאול פסטרנק, ראש לשכת סוכני הבטוח בישראל, התאווה מאוד לזכות בביטוחי עירית רעננה.

ההצעה שהגיש בשם חברת הבטוח איילון היתה גבוהה ב- 120,000 $ מההצעה המתחרה וכללה הסתייגויות למכביר ביחס לדרישות מפרט העירייה.

אף על פי כן סבר פסטרנק, כי מגיע לו לזכות בביטוחים.

כמו רובשוב, גיבור ספרו של קסטלר "אפילה בצהריים", גם פסטרנק סבר כי תקינותם של דברים נבחנת על פי השאלה אם פסטרנק זכה בהם.

גישתו זו נחלה מפלה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

עירית רעננה הזמינה הצעות לביצוע ביטוחי העיריה ודרשה כי המציעים יחתמו על מסמך לפיו "למען הסר ספק מובהר כי אין המדובר במכרז".

פסטרנק סירב לחתום על המסמך אך בפועל הגיש הצעה לעיריה, והגיע למשרדיה כדי לשכנע את חברי הוועדה שדנה בעניין כי הצעתו ראויה להיבחר למרות היותה גבוהה בהרבה מזו של מתחריו ולמרות שכללה הסתייגויות.
לאחר שלא זכה במכרז פנה לבית המשפט בטענה כי העיריה נקטה למעשה בהליך של "מכרז" והואיל ונפלו פגמים בניהולו יש להצהיר על בטלותו.

השופט אורי גורן קבע כי אין אדם יכול להשתתף במכרז ולהעלות נגדו טענות משנתברר שלא זכה בו.

אמנם פסטרנק הביע את מחאתו ב"שפה רפה", בכך שלא חתם על הסכמה מפורשת לכך שאין המדובר במכרז - אולם השתתפותו האקטיבית בהליך, חוסמת אותו מלטעון כי נפלו בו פגמים.

פסטרנק - מוסיף גורן - סתם למעשה את הגולל על סיכוייו בבית המשפט, כאשר הסביר בחקירתו בבית המשפט : "לו הצעתי היתה מתקבלת לא הייתי פונה לבית המשפט".

גם לגופו של ענין קבע השופט גורן, כי העיריה נהגה כשורה. התקנות החלות על העיריה בנוגע למכרזים בסוגים שונים של עסקאות שותקות בשאלה אם חוזה ביטוח מחייב במכרז אם לא. לדעת השופט מדובר בלקונה, שאלה שאין לה תשובה ב