מקריות הטעות 

שריפה פרצה במפעל המזרונים "תעשיות פולימרים" באשקלון וגרמה נזקים כבדים.

בעלי המפעל פנו אל חברת הביטוח אריה וביקשו לממש את פוליסת "מבצר לבתי עסק" שהיתה למפעל בחברת אריה.
האחרונה סירבה לשלם את תגמולי הביטוח ובין השאר טענה כי השריפה אינה בבחינת מקרה ביטוח.

כמו כן הוסיפה אריה וטענה כי השריפה ארעה עקב רשלנות רבתי של בעלי מפעל הפולימרים, דבר הפוטר את חברת אריה מכל חבות.

המחלוקת הובאה בפני השופטת דליה קובל בבית משפט המחוזי בירושלים.

משמעות טענתה הראשונה של אריה, הבהירה השופטת, היא כי אירוע השריפה איננו תאונתי אלא אירוע ודאי שאיננו יכול להיות נשוא לביטוח. הביטוח נועד להגן מפני אי ודאות והנזק חייב לנבוע מארוע מקרי.

על פי טענת אריה עובדי המפעל טעו בנוסחת ערבוב חומרי הייצור וטעות מעין זו מובילה תמיד בהכרח ובוודאות לשריפה.

לפיכך מדובר באירוע שוודאי כי יקרה ושאינו נושא לביטוח, להבדיל ממקרה ביטוח שחייבת להיות בו - כלשונו - מקריות כלשהיא.

השופטת קובל דחתה טענה זו כחסרת לוגיקה פנימית.

גם אריה טוענת שהשריפה ארעה כתוצאה מטעות בערבוב החומרים. הנה עצם טעות זו היא שמהווה את הבסיס למקרה הביטוח. טעות לעולם אינה בגדר אירוע וודאי, היא תמיד עניין מקרי.

השופטת דחתה גם את הטענה השניה של חברת אריה. אכן במקרה זה היתה רשלנות מצד עובדי המפעל. בנושא מסוים מדובר אפילו בסטייה ניכרת מרמת הזהירות הסבירה.

אולם, הסבירה השופטת, רשלנות מצד מבוטח אינה פוטרת את המבוטח מחבותו על פי הפוליסה.

כדי לזכות בפטור על חברת הביטוח להוכיח כי התנהגותו של המבוטח היתה כה פזיזה וחסרת איכפתיות לתוצאותיה עד שהגיעה לדרגה נפשית של מעשה מכוון.

דרושים בעניין זה שני מרכיבים:

המרכיב הראשון - האובייקטיבי - התקיים. אכן לא הותקנו מזלפי מים והדבר מהווה סטייה ניכרת מרמת זהירות סבירה.

ואולם היסוד השני הדרוש כדי לפטור את המבטח מחבותו - הוא היסוד הנפשי - לא התקיים במקרה זה. חברת אריה לא השכילה להוכיח שמפעל הפולימרים נמנע מלהתקין את מזלפי מתוך פזיזות, או אי אכפתיות.

חברת אריה לא הוכיחה כי מנהלי המפעל היו ערים לכך שהתנהגותם הרשלנית תגרום נזק למפעל.

מדובר במפעל, הדגישה השופטת, השייך למספר משפחות אשר השקיעו מרצן וממונן, והניזוקים מאירוע השריפה הינן המשפחות עצמן.

לפיכך חייבה השופטת קובל את חברת אריה בתשלום נזקי מפעל הפולימרים בהתאם לתנאי הפוליסה.
מסמך 165