חברת הביטוח אליהו מודה ומשלמת 

איגור מלין עבד בחברת מקורות כמפעיל כלי בשם "פייפלר". במקורו שימש הכלי כטרקטור אולם אנשי מקורות הרכיבו עליו זרוע ארוכה להנחת צינורות ומאז הוא מנוצל למטרה זו של הנחת צינורות.

באחד הימים סיים מלין להניח צינור וחזר עם הפייפלר להביא צינור נוסף. לפתע כבה המנוע. הבלמים חדלו לפעול. הכלי החל להתדרדר. רגע לפני נפילתו לתוך תהום, הספיק מלין לקפוץ ממנו. מלין ניצל אך נחבל.

מלין הגיש את תביעתו לפיצויים נגד חברת מקורות וזו האחרונה פנתה אל חברת הביטוח אליהו וביקשה כיסוי לתאונה במסגרת ביטוח החובה שהוציאה אליהו לפייפלר.

אליהו סירבה לכסות את התאונה. לטענתה ביטוח החובה מכסה אמנם תאונות דרכים הנגרמות על ידי טרקטור אולם הפייפלר חדל להיות טרקטור, אין לו היתר לנוע בכבישים ואף במשרד הרישוי אינו רשום ככלי רכב אלא כציוד הנדסי.

חברת מקורות מצידה טענה כי הן בעת התאונה והן לאחריה ואפילו במהלך המשפט הוציאה אליהו תעודת ביטוח לפייפלר וגבתה פרמיות עבור ביטוח זה. בהוצאת תעודות אלה יש משום הודאה מצד אליהו בהיות הפייפלר בגדר כלי רכב שהתאונה הנגרמת על ידו נחשבת לתאונת דרכים.

המחלוקת הגיעה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע ונדונה בפני השופט יהושע פלפל.

בפתח דיונו בטענה זו, מציין השופט פלפל כי אליהו לא טרחה להעיד מטעמה עד, או להביא ראיה אחרת מדוע ביטחה את הכלי בתקופה שבה ארעה התאונה ובתקופה שהתנהל המשפט. אליהו לא ניסתה לטעון כי הפייפלר בוטח בטעות, או אולי כתוצאה ממרמה.

מדובר בהודאת בעל הדין מחוץ לכותלי בית המשפט, המשמשת ראיה במשפט ולעיתים מהווה ראיה כבדת משקל.

ערכה הראיתי של ההודאה נעוץ בהנחה שדברים שנאמרו על-ידי אדם לחובתו ודאי נכונים הם. במקרה שלפנינו - לא יעלה על הדעת שאליהו תבטח את כלי הרכב ככלי רכב בביטוח חובה ולאחר מכן תטען, לצרכי משפט, שהכלי איננו כלי רכב.

אליהו אפילו לא נתנה הסבר לעובדה שאפילו במהלך המשפט הוציאה לכלי תעודת ביטוח חובה כאשר לגרסתה לא היה לה ספק שכלי הרכב הנדון איננו כלי רכב שיש לבטחו בבטוח חובה.

לפיכך, פסק השופט, יש לתפוס את אליהו בהודאה זו והיא מנועה על יסודה מלהכחיש שכלי הרכב בו עסקינן הינו כלי רכב על פי החוק.

זאת ועוד, תעודת ביטוח החובה לא הוצאה על ידי אליהו בחינם, אלא תמורת תשלום הולם וזו סיבה נוספת שיש בכוחה למנוע התחמקות של אליהו מאחריות לתאונה.

יצויין כי גם לגופו של עניין הגיע השופט פלפל למסקנה שהפייפלר הוא כלי רכב מנועי.

השופט ביטל את מסקנת השופטת טהר שחף בערכאה הראשונה כי לכלי אין ייעוד תחבורתי. בעניין זה אימץ השופט את דברי באי כוחה של מקורות בסיכומיהם:

"מה לך ייעוד תחבורתי אם לא הובלת מטענים ממקום למקום, ובכלל זה הובלת צינורות, הנחת וגרירת מטענים ?".

מסמך 172