ביטוח רכב שאינו בבעלות המבוטח 

גרגורי מלייב היה רשום כבעליה של מכונית מיצובישי לנסר.

באחד הלילות נגנבה המכונית, וכחלוף יום נמצאה כשהיא שרופה.

מלייב פנה אל חברת הביטוח סהר בה היה הרכב מבוטח בפוליסה לביטוח רכב מקיף ודרש את תגמולי הביטוח. סהר דחתה את התביעה. לטענתה, המכונית כלל לא לא היתה מכוניתו של מלייב.

אדם אחר, בשם בוריס חייבה, עשה שימוש בזכויותיו של מלייב כעולה חדש. על בסיס המצג כלפי הרשויות כאילו מלייב הוא הבעלים של הרכב, רכש חייבה את המכונית ללא תשלום מיסים.

מכאן, טענה סהר, למלייב אין זיקה לרכב המבוטח, ומכל מקום הוא לא סבל נזק כלשהו המחייב שיפוי.
לטענת סהר, פעל מלייב כלפיה בדרכי הונאה ומרמה כשהוא מעלים ממנה את המצב לאשורו.

על כן - הוסיפה סהר - מלייב אינו זכאי לפיצוי, והיא, סהר, פטורה מכל חבות כלפיו.

המחלוקת בין הצדדים הגיעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

השופט אדמונד לוי מצא בראיות שהובאו בפני בית המשפט, תמיכה עקבית בגרסת סהר לפיה חייבה נהג במכונית מנהג בעלים.

חייבה היה זה שחתם על הצעת הביטוח וגם חתם על ההודעה בדבר הגניבה. גם הודעתו של מלייב במשטרה אינה מותירה ספק שמלייב לא היה הבעלים של המכונית.

חרף האמור עד כה, הבהיר השופט, שאלת הבעלות ברכב, במובנה הקנייני, אינה חשובה לצורך יצירתו של חוזה הביטוח.

לפי החוק, רשאי המבוטח לבטח נכס שלו וגם של זולתו.

על מנת לזכות בשיפוי, צריך המבוטח להוכיח את קיומו של מקרה הביטוח, ותו לא.

בכך קמה לכאורה חבותו של המבטח בפיצוי.

רק לאחר שהמבוטח עמד בנטל המוטל עליו, נדרש המבוטח הרוצה להתנער מחבותו על פי הפוליסה, להוכיח קיומו של אחד החריגים הפוטרים אותו מחבות כלפי המבוטח.

חוק חוזה הביטוח, מוסיף השופט, מבהיר את מה שברור גם מהפוליסה.

על פי הבהרה זו אין משלמים תגמולי ביטוח למבוטח אלא על נזק שנגרם לו או למוטב.

מכיוון שהרכב שייך לחייבה, ומלייב אינו בעליו של הרכב, הרי ממילא לא סבל מלייב נזק או חסרון כיס מגניבת הרכב ומשריפתו.

יתרה מזו, גם הטענה כאילו חייבה החזיק ונהג במכונית מכוח הרשאתו של מלייב, אינה יכולה להושיע את מלייב, הואיל וחייבה כבעליו של הרכב מיום רכישתו, לא היה זקוק כלל לא לרשותו של מלייב ולא להרשאתו.
העולה מכך הוא שחייבה, אשר עשוי היה להיות בגדר ניזוק , איננו מבוטח על פי הפוליסה וגם איננו מוטב על פיה.

יתרה מזו, חייבה כלל לא צורף כבעל דין בתביעה נגד סהר.

מכאן שדין תביעתו של מלייב להידחות.

השופטת אסתר חיות הצטרפה למסקנתו של השופט אדמונד לוי.

למלייב, פסקה השופטת, אין ולא היתה מעולם זיקה כלכלית כלשהי למכונית. החוט היחיד המקשר את מלייב אל המכונית שאבדה הינו מעשה המרמה שאפשר לבעלים, חייבה, לרכוש את הרכב ללא מיסים מתוקף זכויותיו של מלייב כעולה חדש.

אל השופטים לוי וחיות הצטרף גם השופט ד"ר אשר גרוניס, ולפיכך נדחתה תביעתו של מלייב וחברת סהר יצאה פטורה מכל חבות.
מסמך 305