תביעת ביטוח של טרמפיסט 

מוחמד עיסא מצא את מותו בכביש רפיח-חאן יונס. בתאונה נפגעו נוסעים נוספים. הללו היו חבריו לעבודה אשר נהגו לקחת מדי בוקר טרמפ עם עיסא.

תמורת טרמפ קבוע זה נהג המעביד לגמול לעיסא בתוספת לאחזקת רכב לפי קילומטרז' ובכיסוי הוצאות הדלק. היה זה תשלום קבוע ללא קשר למספר העובדים שהוסעו בפועל.

משפחת עיסא פנתה אל מבטחת רכבו, הפול הישראלי לבטוח רכב, ודרשה כי זו תפצה אותה עבור כל הנזקים שנגרמו לה עקב מות אבי המשפחה.

המבטחת התנגדה לדרישה, בטענה כי בפוליסת הבטוח של הרכב נקבע שאין היא מכסה "שימוש בכלי רכב בשכר, בתשלום, או בתמורה". לגרסתה הסעת העובדים ברכבו של עיסא, נופלת לגדר חריג זה והיא פטורה מתשלום כלשהו.

המחלוקת הגיעה עד לבית המשפט העליון ונדונה בפני השופט גבריאל בך.

"תנאי הפוטר מאחריות בגין תאונות שאירעו תוך כדי הסעה בשכר" - קובע השופט בך - "הינו מקובל ורווח בפוליסות ביטוח רכב. הגיונו נעוץ בכך, כי הסעת נוסעים בשכר טומנת בחובה סיכונים נוספים על הסיכונים המקובלים של נסיעה רגילה ברכב. המסיע בשכר מצוי שעות רבות על הכביש, נסיעתו אינה למטרת מעבר ממקום למקום גרידא. המרחקים שגומע רכב המסיע בשכר יהיו בדרך כלל גבוהים מאלה שנוסע רכב רגיל".

זאת ועוד, מוסיף השופט, המסיע בשכר הוא בעל תמריץ להסיע מספר רב ככל האפשר של נוסעים.

בכך גדל הסיכון בהשוואה לרכב פרטי רגיל, שככלל אינו נוסע כשהוא מלא נוסעים. משום כך, נוהגות חברות הביטוח לבטח כלי רכב המוסעים בשכר בפוליסות מיוחדות, בהן ניתן ביטוח לסיכון מוגדל זה.

הקובע בעניינים אלה אם כן הוא אופי הנסיעה. במקרה של נסיעה הנושאת בצביון עסקי ורווח לצידה יחול התנאי הפוטר את חברת הבטוח מתשלום. אולם במקרה של עיסא היה מדובר רק בהסדר שיש בו משום חסכון למעביד בהוצאות נסיעה עבור המנוח ושאר העובדים הטרמפיסטים. אין בכך כדי לשוות אופי עסקי לנסיעותיו של המנוח. הנסיעה ברכב לא הייתה למטרת רווח ולא היה בה כל אלמנט עסקי.

עיסא לא קיבל כל תמריץ או רווח. הוא עצמו היה אחד מן העובדים אצל המעבידה. הסעת העובדים האחרים לא היתה בעלת אופי של עיסוק עצמאי ונפרד עבורו. התוספת לשכר ששולמה למנוח היתה קבועה - בלי התחשבות במספר הנוסעים, והיתה משתלמת אפילו במקרה ולא היו נוסעים נוספים כלל.

העיד על כך המעביד באומרו:

"כאשר מוחמד היה מגיע אלי למקום העבודה מבלי להסיע עובדים הוא היה מקבל אותו דבר בדיוק".

בית המשפט העליון חייב אם כן את הפול הישראלי בתשלום מלוא נזקי משפחת המנוח מוחמד עיסא.

מסמך 116