האם חייבים לנקד שירה? 

נשאלתי: האם חייבים לנקד שירה? עניתי: נוהגים לנקד, כי מטבעה השירה חסכונית עד קמצנית בהקשר, אך עשירה עד נדיבה במילים מיוחדות, נדירות, ואפילו מומצאות. מתוך כך ריבוי אפשרויות הקריאה בעברית בלתי-מנוקדת מקשה על הבנת השירה.

אפילו עניין פשוט כל כך כמו אי-ההבחנה בין זכר לנקבה במילה כמו "אהבתיך" מדגים זאת יפה! ובתרגום, אם המין המדובר ידוע בשפת המקור, חייבים לנקד בעברית. ואם הוא אינו ידוע (I love you), אי אפשר לנקד בעברית.   

בד"כ שירה מצריכה ניקוד, כי בלי ניקוד מילים רבות ניתנות לקריאות שונות, ובד"כ מה שמאפשר לנו לקרוא בלי ניקוד הוא ההקשר.

ממאפייניה הבולטים של השירה הוא צמצום ההקשר, מחד גיסא, ושימוש באוצר מילים נדיר ורב-משמעי מאידך גיסא.  מתוך כך בטקסטים רבים של שירה יש מקום רב יתר על המידה לאי-הבנות ולתהיות, ולכן מנקדים.  

לכן התשובה אינה כתובה בלוחות הברית ואף לא בכללי האקדמיה לתרבות או בתקנון המשרד לנאורות.  אם הטקסט של השיר קריא בלי תקלות וניתן להבנה חד-משמעית גם בלי ניקוד, אין צורך לנקדו. אם חושבים שהקורא ייקלע למצוקה או יפרש את השיר שלא כראוי בגלל המאפיינים שמניתי, עדיף לנקד.  

באופן כללי כתבי הקודש, ובהם מקרא ותלמוד, נכתבו וניתנים להבנה חד-משמעית גם בלי ניקוד ולהזכירך, הניקוד הוא המצאה של המאה השמינית לסה"נ. ובכל זאת את המקרא נהוג לנקד, ומקפידים מאוד על ניקוד אחיד, שלפעמים משמעותו גם פרשנית. כך נכון גם לפיסוק ולהפרדת מילים ברווחים. במגילות ים המלח אין כאלה, ובדומה לניקוד, גם טעמי המקרא הם בחזקת עזר לקורא, שבצדו פרשנות. 

לדוגמה: במקרא יש פסוק "אז לחם שערים" (שירת דבורה, שופטים ה, ח) שקשה לפרשו, האם מדובר ב-laxam או ב-lexem? או בלחם (הניקוד, כאמור, מאוחר מאוד, וגם פרשנות הנקדנים אינה מחייבת לגמרי)?

באים פרשנים ותוהים אם חלוקת המילים המקורית לא הייתה "אז לחמש ערים". אבל שימי לב מה עושה הניקוד בהצעה הזאת: לחמש משמעותו לערים שמספרן חמש. ואילו לחמש משמעותו לצייד אותן בנשק.

ואפשר להמשיך: "אזל חמש ערים" (אם מניחים שהטקסט מאוחר ויש בו השפעה ארמית); או אולי הלך החום של השערים: "אזל חם שערים"?   

אילו היו רווחים, ניקוד ופיסוק בימות כתיבת המקרא, לא היינו נקלעים לספקות הללו. כל משחקי המשמעות הללו בעייתיים לקורא, ולכן המשורר צריך לנקד. אבל  אם אין משחקי משמעות כאלה, אז הוא רשאי שלא לנקד.

ואם יש מילים בעייתיות מועטות, הוא יכול לנקד רק ניקוד חלקי. ואם לא ניקד, ובא מקצוען לנקד את שירתו, הרי גם הוא לא יוכל לנחש למה התכוון המשורר, ואילו יכול לנחש זאת, היה גם הקורא יכול לעשות כמוהו. ולכן במקרה כזה, גם אם המשורר אינו יודע לנקד או אינו יכול לנקד מסיבה כלשהי, עליו לעמוד לרשות המנקד ולפתור את הקושיות העולות.