כוחה של מילה 

אני חושב שאלוהים הייתה הבלוגרית הראשונה. לפעמים נדמה לי שהתנ"ך הוא לא יותר מאסופת רשימות בבלוג עסיסי ומשופע ברכילות לוהטת. להבדיל מעשתורת למשל שהעדיפה מפגשים של פנים אל פנים, סקס אינטימי וקבוצתי, בין אנשים לבין עצמם ובינם לבין חיות משק הבית, דם בהזדמנויות חגיגיות ושאר מפגשים משמחים מהסוג הזה על כל גבעה ותחת כל עץ רענן, אז אלוהים העדיפה לכתוב בבלוג שלה. בגלל יחסי ציבור טובים יותר ועוד כמה סיבות אבל לא פחות בגלל השימוש במילים זכתה אלוהים בכל מערכות הבחירות מאז ועד עתה. אם לא בסיבוב ראשון אז בסיבוב השני.

נכון שהטכנולוגיה התחילה עם חלונות מאבן וחציבת אש, אבל הדברים האלו לא ממש משנים באמת את המהות, ואותיות האש של היום יוחלפו מחר בסוכן אלקטרוני שישמע את קולי ויתרגם אותו ישר לקובץ, או כל המצאה אחרת. רק שעדיין לדברים שיעברו אל המילה הכתובה בכל גילגוליה, יש סיכוי להפוך לבעלי ערך יותר מלאורגזמה הפרועה ביותר. המילים העלו אנשים על המוקד וגם הביאו אותם לפסגות החשיבה האנושית. במשך תקופה די ארוכה במונחי חיי אנוש התפרסמו התגליות הגדולות במכתבים שכתבו המלומדים זה לזה או לחברי האקדמיה המלכותית. מכתבים, יומנים, תיאוריות וכל מה שראוי להתייחס אליו ברצינות נכתב ועלה לאתר המקומי של הבלוגים של אותה התקופה.

במשך זמן רב ובתקופות שונות הייתה כיכר השוק השרת שאירח את הבלוגרים השונים ואפילו בסין הרחוקה והאדוקה הוקדש קיר שלם לפוסטים משחררים. אין לנו לתמוה על כך ולא להרים גבה משתאה לתופעה כי זוהי אותה גברת ישנה של מדורת השבט בלבוש חדש של טכנולוגיה אלקטרונית. מאז ימי המערה וחיי הקיבוץ של התקופות האנושיות הקדומות ביותר הייתה שיחת החברים מנגנון בסיסי ביותר לשמירת ידע, ליצירתו ולהנחלתו לדורות הבאים. בני האדם, גם אם הם בכלל לא בניאדם, הם בדרך כלל יצורים חברתיים. אנחנו מוכרחים לשתף זה את זה בידע כתנאי הישרדותי לקיומנו. אולי צבי הגלפאגוס יכולים להעביר מאה אחר מאה בפקיחת עין עייפה ובחינת צבע השמים, אבל אנחנו, שזמננו מאד קצוב על פני האדמה הזאת ביחס ליכולות מוחנו, בדרך כלל ולא ביום ראשון בבוקר, מוכרחים לרכל, לשתף, לספר, לשמוע וללמוד באופן מתמשך.

הווה אומר שחדירת הבלוגים כתופעה אינטלקטואלית אל תחומי חיינו השונים, לטעמי לפחות, כלל אינה תופעה ואינה חדירה. כל מי שנכנס בחייו למונית לנסיעה של יותר משלוש דקות וזכה לשמוע מהנהג הרצאה שוטפת וקולחת על המצב הפוליטי כלכלי חברתי איך מנהלים את הממשלה מה מאזן יחסי החוץ הגלובליים וכאלו, יודע שאין חדש תחת השמש, פרט אולי לכלים הטכנולוגיים. לאלו יש השפעה על היכולת לייצר כיכר שוק בלי מגבלות גיאוגרפיות בכלל ולייצר תגובות ותגובות שכנגד במהירות האור, אבל במהותה מדובר עדיין על תקשורת אנושית החייבת באינטרקציות של הרשת האנושית שמסביב בכדי להתקיים.

הרבה פילוסופים תהו על ייחודו של המין האנושי, או מה מותר האדם מהבהמה. מתוך מי שהעסיק את עצמו בסוגיה היו לא מעט שהגיעו למסקנה שאין בעצם שום הבדל משמעותי. אחרים ראו הבדל בצורך להתלבש לפי אופנה משתנה אחת לכמה שבועות ועוד סימנים מסימנים שונים. אבל אם מסתכלים על האדם לא דרך הפה והעכשיו אלא לאורכה של היסטוריה ידועה בת אלפים רבים של שנים, המאפיין הבולט ביותר הוא התקשורת החברתית שלנו. לא כמו של דבורים, נמלים או טרמיטים המתקשרים גנטית לצורכים מאד מוגדרים ומוגבלים גם אם מפליאים למדי בתוצאותיהם, אלא בתקשורת נלמדת שנעשה בה שימוש גנרי לטובת מפעלים משותפים שונים ומשונים. בין אם בנייתם של פירמידות הדורשות לוגיסטיקה מורכבת למדי, מערכות השקיה מתוחכמות ומסובכות, קתדרלות שלוקח להן להיבנות מאות שנים. שילוח מבנים לחלל, או אפילו ארגון של תעבורה בבני ברק. בלי היכולת לצרוח לנהג שלידנו "בן זונה", או לחייך למי שמכרנו לו הרגע מנה פלאפל אין לנו חיים. בדיוק כמו שהימנעות מסקס היא עיוות אבל עיסוק מופקר בנושא מביא לאובדן דרך, כך גם הצורך לתקשר הוא טבעי, נכון וראוי בתנאי שמצוי בתחומן של מגבלות יסוד בסיסיות ביותר. לא רק שהצורך האנושי להידבר הוא כה חזק, אנחנו אפילו משקיעים הון עתק בניסיון לדבר עם דולפינים, קופים, ואפילו עם חיזרים מעולמות אחרים שאנחנו אפילו לא יודעים אם הם קיימים בכלל.

אבל צריך לו האדם שתהא לו מסגרת התייחסות אליה יוכל להפנות את דבריו. אם אלוהים לא הייתה מוצאת לה את הכנופיה המשוגעת של אברהם על כל בניו, לא הייתה לאסופת הפוסטים שלה שום השפעה. אם אין לנו תנאים נוספים של שפה משותפת, תרבות מספיק דומה המאפשרת להבין גם את רובד הכוונות ולא רק את המשמעות הטכנית של המילה, אם אין נכונות לשתף לשמוע ולתרום היזון חוזר אזי הבלוג גווע לו מאליו. כאשר התפרעה אלוהים עם השטויות שלה בפוסט על איוב, הטוקבקים שלו הפכו להיות אבן יסוד בתרבות המערבית. האינטרקציה והמשוב הם חלק בלתי נפרד מתהליך ההדברות. כמו הרבה תופעות אנושיות אחרות גם כאן יש הרבה מאד זבל אבל ככה זה, אין מה לעשות. גם לידת תינוק שלא בדרך הקיסרים מלווה הרבה פעמים בלא מעט חרא. אז מה?

כלומר, שבקבוצת אנשים המגדירה את עצמה באופן כזה או אחר כקבוצת התייחסות, הכרח שתתפתח תרבות של בלוג. בין אם בטכנולוגיה כזו או בטכנולוגיה אחרת זה בכלל לא משנה. אבל החלק המעניין בסיפור הזה מתרחש כאשר מצד אחד קיימת קבוצה אנושית שכן מגדירה את עצמה כאסופה בעלת ענין משותף אבל מאידך לא מתפתחת תרבות הבלוג. זה כבר פאתולוגי ומחייב עיון מדוקדק יותר. יכולות להיות לכך כמה סיבות אבל בדיוק כמו שבנסיבות רגילות התנזרות ממין היא עקומה לגמרי כך גם הימנעות משיתוף בתוך קבוצת השתייכות. נזירי השיתוף בידע האנושי פועלים מתוך מניעים שונים אבל בסופו של יום אפשר למקד את כל הגורמים בשתי קבוצות עיקריות:

א. מניעים של השגת כוח ושליטה על זולתם. בכך שסומכים על הנטיה הטבעית של האדם לשתף בידע הם שואבים תכני ידע לרשותם אבל לא מייצרים שום שיתוף או תהליך של לימוד. בכך יוצרים במכוון צוואר בקבוק שיחייב את שאר חברי הקבוצה לעלות אליהם לרגל ולבקש את מפתחות הידע החסרים. אלו ימסרו בתורם אבל כפוף לתמורה הולמת שתעשיר את אותו נזיר ידע.
ב. מניעים של חשש ופחד על כל סוגיהם. חשש להיכשל, חשש ממה יגידו חשש מאלוהים וחשש מהשד יודע מה.

מיותר בכלל לומר שבתוך קבוצת התייחסות אנושית הקיימת ללא כפיה שתי קבוצות הגורמים הללו אסור להם שיתקיימו כדרך שיגרה. במידה וכן? תתפרק הקבוצה ותאבד את זכות קיומה.

להבדיל, קבוצה אנושית בריאה, תוססת ומתפתחת, אמורה להישען על יחסי אמון הדדים, על ניסיונות חדשים, על הידברות, על שיתוף ועל נדיבות. אם באמת רוצים אפשר לעשות את זה גם עם יוני דואר ושתלך הטכנולוגיה לעזאזל. הטכנולוגיה רק מאפשרת לנו חיים נוחים יותר, לפעמים. היא, הטכנולוגיה, לא משמשת תחליף לשום ערך אנושי בסיסי ובטח לא תחליף לצורך לתקשר עם בני האנוש שמסביבנו, אבל בהינתן סביבה טכנולוגית נתונה, ההימנעות וההתנזרות מהשימוש בה הם הכרזה ברורה של: "אני לא שייך אליכם ..."