תשלום תגמולי ביטוח במקרה של גניבת משאית ללא מיגון מלא 

במשך פחות משבועיים נגנבו למנשה ישר שתי משאיות, שתיהן היו מבוטחות בחברת הביטוח אליהו.

זו האחרונה סירבה לפצות את ישר עבור הגניבות בטענה שבמשאיות לא הותקנו אמצעי מיגון.

המחלוקת שבין הצדדים הגיעה לבית המשפט העליון ונדונה בפסק דין מקיף על ידי נשיא בית משפט העליון לשעבר השופט מאיר שמגר, ערב פרישתו.

בדיון הסתבר כי באחת הפוליסות נרשם ש"קיימת מערכת אזעקה תקינה ופעילה + רב בריח", ואילו בפוליסה השניה נרשם כי ש"תנאי מוקדם לכיסוי פריצה הוא קיום מערכת הגנה מסוג בטחונית".

השופט שמגר קבע כי את לשון הפוליסה הראשונה יש לראות כהצהרה גרידא. אין לפרשה כתנאי הכופף את תשלום תגמולי הביטוח בהתקנה של אמצעי מיגון.

חברת ביטוח המבקשת להתנות את תוקף הפוליסה בקיום אמצעי מיגון חייבת לומר זאת מפורשות וברורות.
לכן, אמר השופט שמגר, לא היה כל מקום לסרב לדרישת ישר לתשלום פיצויים עבור המשאית המכוסה בפוליסה הראשונה.

הפוליסה השניה, קבע השופט, אמנם מתנה את תקפותה באמצעי מיגון, אך חברת אליהו לא מסרה את הפוליסה לישר טרם קרות מקרה הביטוח ואף על הצעת ביטוח לא טרחה להחתים אותו.

היחסים שבין מבטח למבוטח אינם יחסים חוזיים רגילים, מבהיר השופט שמגר. מדובר בחוזה שבו יחסי הכוחות הם בלתי שווים.

עם קרות האירוע הביטוחי נתון המבוטח לעיתים קרובות לחסדי המבטח. המבטח יכול עתה לגרום להתמוטטותו הכלכלית אם לא יקיים אחר התחייבותו לשפות את המבוטח.

לכן נושא חוק חוזה הביטוח סממן מעין פטרנליסטי.

מכאן עולה כי על חברת הביטוח להסב את תשומת ליבו של המבוטח אל הגבלות החבות שבפוליסה. לא ייתכן שכל מעייניה של חברת הביטוח, או הסוכן הפועל בשמה יוקדשו להגדלת היקף המבוטחים המתקשרים עמה תוך צמצום התחייבויותיה במסמך החוזי וניסיונות להשתחרר מעול קיומן.

לכן לא די בכך שהחברה התנתה את חבותה במקום שגרתי כלשהו בפוליסת הביטוח בין האותיות הקטנות הרגילות.
על חברת הביטוח להבטיח שהמבוטח אכן יוכל להיות מודע לסייגים אלה.

במיוחד כך הדבר באותה תקופת ביניים שבין כריתת חוזה הביטוח לבין משלוח הפוליסה אל המבוטח.

גם בתקופה זו, במיוחד בה, מוטלת על חברת הביטוח החובה להסב את תשומת לב המבוטח לתנאי הפוליסה בצורה שתהא מובנת וברורה לו ולוודא את ערנותו לכך שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים.

במקרה של ישר - פסק השופט שמגר - לא טרחה חברת אליהו לוודא שאכן ישר מודע לדרישה לאמצעי מיגון.

לפיכך גם דחיית הכיסוי הביטוחי על פי הפוליסה השניה נעשתה שלא כדין.

בסופו של הדיון פסק השופט שמגר בהסכמת השופטים מצא ודורנר כי על חברת אליהו לשפות את ישר במלוא תגמולי הביטוח בגין גניבת שתי המשאיות והטיל עליה הוצאות משפט בסך של 50,000 ש"ח.

מסמך 204