הסרט אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח, הפרק הרביעי בסדרת סרטי אינדיאנה ג'ונס, הוא סרט הרפתקאות על ארכיאולוג המחפש להשיב את גולגולת הבדולח רבת העוצמה למקומה. אומנם ג'ונס מתואר כארכיאולוג, אבל מקצוע הארכיאולוגיה רחוק עשרות מונים מסרטי ההרפתקאות של אינדיאנה ג'ונס. באחת החפירות הארכיאולוגיות הראשונות שהשתתפתי בהם כסטודנט, אני זוכר את דבריה של אחת מתלמידות החוג שאמרה בעודה ממלאת דלים באדמה: "בסרטים של אינדיאנה ג'ונס אני לא זוכרת שהוא חפר כל כך הרבה".
בסרט "אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח" ג'ונס יוצא לחפש אחר גולגולת בדולח בעלת כוחות מאגיים ולהחזירה למקומה המקורי.
בסרט זה כמו בקודמיו יש הפרדה ברורה מאוד בין טובים לרעים. חלוקה דיכוטומית שמעצימה את דמותו של הגיבור ועוזרת להרגשת החשיבות במשימתו של ג'ונס. תפקידו לא רק למצוא עתיקות אלא להצילם מידי הרעים ולהחזירם למקומם המקורי. תושייתו, חוכמתו ועוז רוחו של ג'ונס עמודים לו כנגד הרעים והממצא הארכיאולוגי, במקרה הזה גולגולת הבדולח, חוזרת למקומה המקורי והעולם ניצל.
בכל סרטי אינדיאנה ג'ונס לממצא הארכיאולוגי יש כוח מאגי. כזה שיכול לשנות את ההווה והעתיד. נפילתו בידי הרעים עלולה להמיט אסון על האנושות. נפילת גולגולת הבדולח בידי הסובייטים עלולה לתת כוחות על טבעיים לקבוצה של אנשים שעלולים להמיט חורבן על האנושות.
למרות כל הקלישאות שבסרט: החלוקה הברורה לטובים ורעים, כוחות מאגיים מהעבר, ההרגשה שהילידים הם לא יותר מרקע ותפאורה, והסכנות המלוות בהומור ציני, נדמה שמסר חשוב מאוד ניתן ללמוד מסופם של הסרטים: ג'ונס ושותפיו לא רוצים את הממצא הארכיאולוגי לעצמם. הם רוצים להחזירו למקומו. לעומתם, הרעים רוצים לשלוט בממצא הארכיאולוגי.
ניתן להבין שבשביל הארכיאולוג ג'ונס העבר אינו של עם, קבוצה או שליט מסוים. הוא שייך למקום שבו הוא נמצא וככזה עליו להישאר שם. לכל אדם, ללא הבדלי דת, עם או גזע יש זכות ליהנות משרידי העבר. ג'ונס לא לוקח את העבר לארצו, או לביתו. הוא מחזיר אותו למקומו ובכך הוא הופך אותו לנכס של כלל האנושות. על פי הקוד האיתי של הארכיאולוגיה הממצא הארכיאולוגי שייך לכלל האנושות. לא לשבט מסוים ולא לעם מסוים. בטח לא לקבוצת שודדים או כנופיה מסוימת.
החשיבה שהעבר שייך למקום ולא לעם או דת מסוימת נתפסת בידי חלקים רחבים בחברה הישראלית ככפירה בתפקידה של הארכיאולוגיה. מבחינתם תפקידה של הארכיאולוגיה למצוא שרידים ועדויות שיכולים לחזק את הקשר של העם היהודי ושל החברה הישראלית עם עברה של ארץ ישראל. גילוי בית כנסת עתיק בישראל נתפס כנכס של העם היהודי, גילוי מבנה מהמאה השמינית לפני הספירה-תקופת ממלכת יהודה, יחשב אף הוא נכס יהודי ודעת הקהל המקומית תראה בממצא הארכיאולוגי הוכחה על זכותה על הארץ. כך נעשים מאמצים למצוא את ארמון המלך דוד כדי להוכיח בעלות ושייכות למקום. כאילו שזוהי מטרתה של הארכיאולוגיה: להוכיח או להפריך את העבר של העם היהודי ושל עמים אחרים בארץ ישראל. כך הופך המחקר הארכיאולוגי מנכס מורשת עולמית לנכס לאומי.
במשך כל שנות המחקר הארכיאולוגי בארץ היה קשר ברור בין ארכיאולוגיה והרצון למצוא ממצא ארכיאולוגי המזוהה כשייך לתרבות היהודית. אתרים כמו גמלא, מצדה, מערות בר-כוכבא, "עיר דוד", ואחרים מספרים את סיפורו של העם היהודי, לא את סיפורו של המקום, או של התקופה. לא סיפור על תרבות אנושית, אלא סיפורה על אומה. הארכיאולוגיה באתרים אלו, כביכול אינם של כולם: היא של העם היהודי. הארכיאולוגיה שתפקידה ללמד על תרבות מהעבר, הופכת לארכיאולוגיה שמלמדת על תולדות העם היהודי.
בראיה זו, שהארכיאולוגיה בארץ, או לפחות במקומות מסוימים, שייכת לעם היהודי ואינה נכס תרבותי של כולם נדמה שאנו מתנהגים בדיוק כמו קבוצות הרעים-אלה שאינדיאנה ג'ונס נלחם בהם בסרטיו. אנו מתנהגים כמו קבוצה שרואה בארכיאולוגיה נכס שנועד לחזק אותנו ולאפשר לנו לשלוט טוב יותר במקום בו אנו חיים ועל העמים האחרים החיים על אותה פיסת אדמה.
אנו מתעלמים מתפקידו ומקומו של הממצא הארכיאולוגי והופכים אותו מנכס רב תרבותי לכלי פוליטי. כלי נגד האחר ולא כלי להכרת תרבות האחר. הסכנה של השימוש המוגזם בשרידי העבר לצבירת כוח מתבטאת בסרטי אינדיאנה ג'ונס בצורה ברורה ביותר: חורבן, הרס ומותם של אותם אנשים רעים. כך בסוף הסרט "שודדי התיבה האבודה", וכך בסרט "ממלכת גולגולת הבדולח". יש מי שיאמר שסרטי אינדיאנה ג'ונס הם רק סרטים; לא מציאות ולא חזון אפוקליפטי. אלה מאיתנו שרואים את הסכנה שבלקיחת הבעלות על תרבויות העבר בידי קבוצות מסוימים נדרשים לפעול כנגד תופעה זו. בניגוד לסרט שבו אינדיאנה ג'ונס פועל לבדו, או כמעט לבדו, במציאות על עלינו לפעול כחברה על מנת להוציא את הארכיאולוגיה מידי דורשי הבעלות ולהפוך אותה לשייכת לכולנו: כל התושבים וכל המבקרים. ולכולנו באופן שווה.
בסרט "אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח" ג'ונס יוצא לחפש אחר גולגולת בדולח בעלת כוחות מאגיים ולהחזירה למקומה המקורי.
בסרט זה כמו בקודמיו יש הפרדה ברורה מאוד בין טובים לרעים. חלוקה דיכוטומית שמעצימה את דמותו של הגיבור ועוזרת להרגשת החשיבות במשימתו של ג'ונס. תפקידו לא רק למצוא עתיקות אלא להצילם מידי הרעים ולהחזירם למקומם המקורי. תושייתו, חוכמתו ועוז רוחו של ג'ונס עמודים לו כנגד הרעים והממצא הארכיאולוגי, במקרה הזה גולגולת הבדולח, חוזרת למקומה המקורי והעולם ניצל.
בכל סרטי אינדיאנה ג'ונס לממצא הארכיאולוגי יש כוח מאגי. כזה שיכול לשנות את ההווה והעתיד. נפילתו בידי הרעים עלולה להמיט אסון על האנושות. נפילת גולגולת הבדולח בידי הסובייטים עלולה לתת כוחות על טבעיים לקבוצה של אנשים שעלולים להמיט חורבן על האנושות.
למרות כל הקלישאות שבסרט: החלוקה הברורה לטובים ורעים, כוחות מאגיים מהעבר, ההרגשה שהילידים הם לא יותר מרקע ותפאורה, והסכנות המלוות בהומור ציני, נדמה שמסר חשוב מאוד ניתן ללמוד מסופם של הסרטים: ג'ונס ושותפיו לא רוצים את הממצא הארכיאולוגי לעצמם. הם רוצים להחזירו למקומו. לעומתם, הרעים רוצים לשלוט בממצא הארכיאולוגי.
ניתן להבין שבשביל הארכיאולוג ג'ונס העבר אינו של עם, קבוצה או שליט מסוים. הוא שייך למקום שבו הוא נמצא וככזה עליו להישאר שם. לכל אדם, ללא הבדלי דת, עם או גזע יש זכות ליהנות משרידי העבר. ג'ונס לא לוקח את העבר לארצו, או לביתו. הוא מחזיר אותו למקומו ובכך הוא הופך אותו לנכס של כלל האנושות. על פי הקוד האיתי של הארכיאולוגיה הממצא הארכיאולוגי שייך לכלל האנושות. לא לשבט מסוים ולא לעם מסוים. בטח לא לקבוצת שודדים או כנופיה מסוימת.
החשיבה שהעבר שייך למקום ולא לעם או דת מסוימת נתפסת בידי חלקים רחבים בחברה הישראלית ככפירה בתפקידה של הארכיאולוגיה. מבחינתם תפקידה של הארכיאולוגיה למצוא שרידים ועדויות שיכולים לחזק את הקשר של העם היהודי ושל החברה הישראלית עם עברה של ארץ ישראל. גילוי בית כנסת עתיק בישראל נתפס כנכס של העם היהודי, גילוי מבנה מהמאה השמינית לפני הספירה-תקופת ממלכת יהודה, יחשב אף הוא נכס יהודי ודעת הקהל המקומית תראה בממצא הארכיאולוגי הוכחה על זכותה על הארץ. כך נעשים מאמצים למצוא את ארמון המלך דוד כדי להוכיח בעלות ושייכות למקום. כאילו שזוהי מטרתה של הארכיאולוגיה: להוכיח או להפריך את העבר של העם היהודי ושל עמים אחרים בארץ ישראל. כך הופך המחקר הארכיאולוגי מנכס מורשת עולמית לנכס לאומי.
במשך כל שנות המחקר הארכיאולוגי בארץ היה קשר ברור בין ארכיאולוגיה והרצון למצוא ממצא ארכיאולוגי המזוהה כשייך לתרבות היהודית. אתרים כמו גמלא, מצדה, מערות בר-כוכבא, "עיר דוד", ואחרים מספרים את סיפורו של העם היהודי, לא את סיפורו של המקום, או של התקופה. לא סיפור על תרבות אנושית, אלא סיפורה על אומה. הארכיאולוגיה באתרים אלו, כביכול אינם של כולם: היא של העם היהודי. הארכיאולוגיה שתפקידה ללמד על תרבות מהעבר, הופכת לארכיאולוגיה שמלמדת על תולדות העם היהודי.
בראיה זו, שהארכיאולוגיה בארץ, או לפחות במקומות מסוימים, שייכת לעם היהודי ואינה נכס תרבותי של כולם נדמה שאנו מתנהגים בדיוק כמו קבוצות הרעים-אלה שאינדיאנה ג'ונס נלחם בהם בסרטיו. אנו מתנהגים כמו קבוצה שרואה בארכיאולוגיה נכס שנועד לחזק אותנו ולאפשר לנו לשלוט טוב יותר במקום בו אנו חיים ועל העמים האחרים החיים על אותה פיסת אדמה.
אנו מתעלמים מתפקידו ומקומו של הממצא הארכיאולוגי והופכים אותו מנכס רב תרבותי לכלי פוליטי. כלי נגד האחר ולא כלי להכרת תרבות האחר. הסכנה של השימוש המוגזם בשרידי העבר לצבירת כוח מתבטאת בסרטי אינדיאנה ג'ונס בצורה ברורה ביותר: חורבן, הרס ומותם של אותם אנשים רעים. כך בסוף הסרט "שודדי התיבה האבודה", וכך בסרט "ממלכת גולגולת הבדולח". יש מי שיאמר שסרטי אינדיאנה ג'ונס הם רק סרטים; לא מציאות ולא חזון אפוקליפטי. אלה מאיתנו שרואים את הסכנה שבלקיחת הבעלות על תרבויות העבר בידי קבוצות מסוימים נדרשים לפעול כנגד תופעה זו. בניגוד לסרט שבו אינדיאנה ג'ונס פועל לבדו, או כמעט לבדו, במציאות על עלינו לפעול כחברה על מנת להוציא את הארכיאולוגיה מידי דורשי הבעלות ולהפוך אותה לשייכת לכולנו: כל התושבים וכל המבקרים. ולכולנו באופן שווה.
יונתן מזרחי הוא ממייסדי הקבוצה "משילוח לסילוואן" http://www.alt-arch.org - ארכיאולוגיה כנכס רב תרבותי וכאמצעי לדיאלוג בין העמים. הקבוצה פועלת בכפר סילוואן ("עיר דוד") שבמזרח ירושלים כנגד השימוש בארכיאולוגיה ככלי פוליטי וכנגד ניהול הגן הלאומי "עיר דוד" על ידי עמותת אלע"ד - עמותה ימנית שמטרתה התנחלות בכפר.
