תרמית משחיתה הכל 

FRAUS OMNIA CORRUMPIT

תרמית משחיתה הכל, קובע העקרון המשפטי שבכותרת. אף על פי כן מכשיר הענישה כלפי רמאים היה זר למשפט האזרחי.

להבדיל מהמשפט הפלילי אין זה מקובל בתחום האזרחי להטיל סנקציות שנועדו להרתיע מזיקים או מפרי חוזים פוטנציאליים. לפיכך משך עשר שנים מאז חוקק חוק חוזה הביטוח התקשו בתי המשפט לעכל את ההוראות העונשות הלא-שגרתיות שבו. אלה מופנות הן כלפי חברות הביטוח והן כלפי המבוטחים, למען יראו וייראו. עד למקרה ביטוח זה היו הוראות אלה בבחינת אות רדומה.

בתיק ביטוח זה נעשתה בסוגיה זו פריצת דרך מיוחדת במינה בפסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

האירוע

בדירתה של מרים ברנס ארעה פריצה. תכשיטיה היו מבוטחים בחברת הסנה וברנס פנתה לחברה בטענה שכל התכשיטים נגנבו.

במהלך בדיקת פוליגרף מוסכמת הסתבר כי ששה תכשיטים, שערכם מגיע לכדי מחצית מסכום התביעה, לא נגנבו וגירסתה של ברנס לגביהם היתה שקרית.

בעבר היה בית המשפט מעניק לברנס את המחצית האמיתית מתביעתה. תוצאה זו יצרה תמריץ למבוטחים, להגזים ולנפח את תביעותיהם.

הצלחה היתה מביאה עושר למגזימים. המבוטח לא היה נוטל כל סיכון. גם אם תתגלה המרמה - עדיין יזכה בחלק האמיתי של תביעתו.

מבוטח המוסר עובדות כוזבות בכוונת מרמה- יפסיד הכל

השופט אדמונד לוי החליט לשים קץ לגישה מעודדת רמאים זו. למקרה כזה, קובע השופט לוי, נחקק סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח. מבוטח או מוטב אשר מוסר למבטחו עובדות כוזבות והדבר נעשה בכוונת מרמה - מפסיד את תביעתו כולה וחברת הביטוח זוכה לפטור מלא מתשלום תגמולי הביטוח.

כלשון השופט, "העובדות הכוזבות שנכללו בתביעתה של ברנס מחברת הסנה, הן מבחינת מספרן והן מבחינת משקלן היחסי בסכום הפיצוי (למעלה מ- 50%), מלמדות שזו לא היתה טעות בשוגג או פליטת קולמוס, אלא מעשה שקדמה לו מחשבה ושמאחוריו מסתתרת כוונת מרמה מובהקת".

בנסיבות אלו, מוסיף ומסיים השופט לוי, ראוי לפטור את חברת הסנה כליל מחבותה על פי הפוליסה.

מסמך 40