ערכים של שיתוף 

בערכי היסוד שלנו, בין אם גנטיים או חברתיים, רובנו אוהבים חברה. תהליך גדילה ארוך במיוחד מחייב אותנו לתלות מוחלטת שהולכת ומתרופפת במבוגרים שונים שמסביבנו. אחר כך אנחנו חיים בקהילות, לומדים, מתפתחים ונשענים זה על זה בכול אורחות חיינו. שיתוף הוא תנאי הכרחי לקיום האישי בכול רמות החיים. לכן כאשר משהו משתבש בערכי היסוד של שיתוף זוהי פאתולוגיה.

תמיד אפשר יהיה למצוא את אלו שמעדיפים לחיות לבדם. רובינזון על אי בודד או טרזן במעמקי היער. אבל אלו הם מיעוט שבמיעוט וחוץ מזה איפה כבר אפשר למצוא אי בודד או מעמקי יער נורמאליים? לכן מומלץ מאד שלא להיתפס למקרי קיצון ובכול זאת להתבונן על המרחב האנושי ככזה שנשען על ערכים של שיתוף.

אז איך זה שבמערכות הארגוניות, בהכללה שאיננה חוטאת למציאות, שאלת שיתוף בידע עולה חדשות לבקרים - זוהי כמעט עובדה מוצקה שבמסגרות הארגוניות לא משתפים בידע אם לא מוכרחים.

התשובה לכך איננה מסובכת כמו שחושבים. היא קשורה קשר הדוק למבנה החברתי של הארגון. כאשר אנחנו חיים בקהילה, מרגישים חלק ומשתייכים לקבוצה מסוימת, אנחנו חולקים כמעט בכול. נחלוק בינינו רכוש, רעיונות, שמחות, עצב, נשתף בחיי המין שלנו ובסודות האינטימיים מחדרו של הרופא. אין כמעט נושא שלא הופך להיות בר שיתוף. אבל זאת, כאשר אנחנו מרגישים שייכים, בטוחים, חלק מהחבורה הנדונה ובעלי מעמד. הארגונים של היום, רובם הגדול פיתח אווירה חברתית המעודדת חשדנות, חנפנות, וזילות מוחלטת של העובד באשר הוא. באווירה ניאו-פיאודלית שכזו, כאשר ללא פטרון רב כוח עתידך לוט בערפל, העובדים מפתחים אסטרטגיות הישרדות נוקשות מכיוון שעתידם הכלכלי ולעיתים קרובות גם עתידם הכלכלי של הסמוכים אליהם, תלוי ביכולת שלהם להחזיק מעמד במסגרת הזו ולטפס במעלה ההיררכיה.

אם שאלה של שיתוף בידע בארגון מטרידה, מן הראוי שלפני שתינתן התשובה באיזה מן ארגון בדיוק מדובר? מהי דרגת הניאו-פיאודליות שלו? עד כמה קיים אינטרס הישרדותי אצל העובד לשמור כל נכס אצלו במגירה ולהפעיל אותו במועד המתאים בקרב ההישרדות היומיומי שלו?

עד שלא יוכח כי בארגון בו מדברים מתקיים שיתוף באופן כללי כערך, לא ניתן לדון כלל בשאלת השיתוף בידע.