עמותת נאות ראש העין נ. המועצה הארצית לתכנון ובניה 

בבית המשפט העליון בירושלים
 
בש"ם  5113/08 - א'

בפני:  
 כבוד הרשמת גאולה לוין

המבקשת:
 עמותת נאות ראש העין
 

 נ  ג  ד

המשיבים:
 1. המועצה הארצית לתכנון ובניה
 2. הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז
 3. מנהל מקרקעי ישראל
 4. החברה לייזום מיסודה של סי פי אם בע"מ
 5. הועדה המקומית לתכנון ובניה
 6. אמיר לירן
                                         
בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף
 
החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף.

1. ההליך נסוב על פסק דין של בית משפט זה בו נתקבלו ערעורים על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים. נפסק, בניגוד לקביעת בית המשפט קמא, כי החלטות גורמי התכנון לאשר תכנית מתאר מקומית לראש העין הינן החלטות תקפות ותכנית המתאר עומדת בתוקפה. פסק הדין ניתן ביום 20.5.2008. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 6.6.2008. התבקשה בה הארכת מועד של יומיים, בטענה כי עקב טעות בספירת הימים סבר בא-כוח המבקשת כי יש להגיש את הבקשה עד ליום 6.6.208, בעוד שהמועד הנכון הוא עד ליום 4.6.2008. משיבים 1 -3 מתנגדים לבקשה. נטען כי מאחר שעסקינן בבקשה לדיון נוסף, גם שמדובר באיחור בן יומיים בלבד אין מקום להארכת המועד, במיוחד שעה שאין הצדקה לקיומו של דיון נוסף. משיבה 4 מתנגדת גם היא לבקשה, בין היתר בטענה כי עם מתן פסק הדין היא פעלה ליישומה של תכנית המתאר.

2. תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד - 1984 קובעת כי יש להגיש עתירה לדיון נוסף תוך 15 יום מעת מתן פסק הדין. ניתן להאריך את המועד רק אם הראה המבקש טעם מיוחד לכך. עקב טיב ההליך, הכלל הנוהג בעניין זה הוא שיש לנקוט גישה קפדנית ומצמצמת על מנת למנוע השהיית תוקפו של פסק דין סופי. המבקש פנה לבית המשפט באיחור של יומיים וכדי להאריך את המועד להגשת הבקשה לדיון נוסף נדרש הוא להצביע על "טעם מיוחד". אמנם, המדובר באיחור של יומיים בלבד. אך גם כאשר מדובר באיחור קל, ואפילו איחור של יום אחד בלבד, לא תינתן ארכה כדבר שבשגרה והנטל על המבקש להוכיח קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים מתן אורכה להגשת ההליך (בש"א 5636/06 נשר נ' גפן (לא פורסם, 23.8.2006)). במקרה דנן, הבקשה להארכת מועד מבוססת על טענה בדבר טעות בספירת הימים. טענה זו – שנטענה בעלמא ולא נתמכה בתצהיר - אינה יכולה, בנסיבות העניין, להקים "טעם מיוחד" כנדרש. טעות המתייחסת לחישוב המועד אינה מקימה, ברגיל, "טעם מיוחד" להארכת מועד, לא כל שכן אין היא מקימה "טעם מיוחד" מוגבר כנדרש לעניין בקשה לדיון נוסף ובפרט כאשר מדובר בבעל דין מיוצג. אוסיף, כי לא מצאתי שסיכויי ההליך תומכים בהיעתרות לבקשה. על פני הדברים ולצורך ההליך שלפניי, דומה שבפסק הדין לא נפסקה כל הלכה שעומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה יש מקום להורות על קיומו של דיון נוסף. על כן, בהתאם לאמות המידה של סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, סיכוייו של ההליך נמוכים. בשולי הדברים יצוין כי הנוהל של נשיאת בית המשפט העליון לפיו בקשת ארכה שאינה עולה על יומיים תוכל להיות מוגשת לבית המשפט אף ללא תגובות יתר בעלי הדין חלה על בקשה להארכת מועד לשם עשיית פעולה שמועדה נקבע על ידי בית המשפט, להבדיל מפעולה שמועדה קבוע בחיקוק (נוהל 6/98).

הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיבים 1-3 שכר טרחת עורך דין בסך 1,000 ש"ח. תשלום זהה תשלם המבקשת למשיבה 4. הסכומים ישאו הפרשי ריבית והצמדה ממועד ההחלטה ועד למועד התשלום בפועל. 

ניתנה היום, י"ג בתמוז תשס"ח (16.7.2008).