בבית המשפט העליון בירושלים
רע"א 2608/08
בפני:
כבוד הרשמת גאולה לוין
המבקש:
פנחס ברויאר
נ ג ד
המשיבים:
1. דוד שלם
2. מלכה שלם
3. כונס הנכסים הרשמי
4. אינסל, מנהל מיוחד לבדיקת הוכחות החוב מטעם הנושה
הוגש הליך
החלטה
ההליך שבכותרת נסוב על החלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו במסגרת הליך פשיטת רגל של משיבים 1 ו-2. בהחלטה נדחה ערעורו של המבקש על החלטת משיב 4 לדחות תביעת חוב שהגיש המבקש. המדובר בתביעת חוב שניה, שהוגש על סך 420,000 ש"ח, כשנה וארבעה חודשים לאחר תביעת החוב הראשונה שהגיש המבקש. המשיבים טענו כי יש לדחות את הערעור בשל הגשת תביעת החוב באיחור רב. בית המשפט פסק כי אין כל נימוק להגשת החוב באיחור, כי ההחלטה של המנהל המיוחד מנומקת כדבעי ולא נמצא בה כל פגם.
הצדדים התבקשו להגיש עמדותיהם בשאלה מהי הדרך להשיג על החלטה בית המשפט המחוזי, האם בבקשה לרשות ערעור או בערעור בזכות. המבקש וכך גם משיבים 3 ו-4 הביעו עמדתם כי ההליך צריך להתברר כערעור בזכות. והנה, ביום 13.7.2008 ניתן פסק דין בע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק) בעניין כללי הערעור בכל הנוגע להחלטות של בית המשפט המחוזי בערעור על החלטות המפרק או הנאמן לגבי תביעות חוב. נפסק שם כי החלטה של בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת המפרק או הנאמן אשר מכריעה בתביעת חוב לגופה, ניתנת לערעור בזכות לבית המשפט העליון; החלטה של בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת המפרק או הנאמן בבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, ניתנת לתקיפה באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
יישומם של כללים אלה על המקרה שלפניי מוביל, כך נראה, למסקנה כי בדין הוגש ההליך כבקשה לרשות ערעור. אמנם, החלטתו של משיב 4 בעניין תביעת החוב השניה של המבקש אינה מצויה בנספחי הבקשה לרשות ערעור, כך שלא ניתן לדעת בוודאות את תוכנה. יחד עם זאת, מעיון בהחלטת בית המשפט המחוזי נראה כי ההחלטה של משיב 4 שלא לאשר את תביעת החוב התבססה על איחור בהגשת תביעת החוב ולא על הכרעה בתביעת החוב לגופה. החלטת בית המשפט המחוזי נסובה גם היא על השאלה הדיונית של מועד הגשת תביעת החוב ולא בתביעת החוב לגופה. במצב דברים זה, ההחלטה ניתנת לתקיפה באמצעות הגשת בקשה לרשות ערעור, כפי שנעשה על ידי המבקש.
הבקשה לרשות ערעור תמשיך להתברר כסדרה.
ניתנה היום, י"ב בתמוז תשס"ח (15.7.2008).
http://www.court.gov.il
