החוטבים והשואבים 

וכיתתו חורבותם לבתים

"וכיתתו חרב למזמרה ומזמרה לחרב
וחוזר חלילה ושוב בלי הרף."
(מתוך השיר "מעין אחרית הימים" מאת יהודה עמיחי)


ב-67 הציונות כבר היתה בגוויעה. "החלוציות", "ההתיישבות העובדת" כבר היתה כמעט פאתטית. גם מערכת החינוך שדיבררה אותם - הקיבוצים ותנועות הנוער וכו' - כבר היתה בקיצה. והתרבות הזאת שתיחזקה את הפלמ"ח, חיים חפר וכו'.
אז בפירפור גסיסה קולוסאלי היכה זנב השור (המדינה נולדה במזל שור) כך שתמות נפשי עם פלישתים.

ערביי השטחים יגורו באותם בתים שכפועלי בניין הם בנו כאילו עבור המתנחלים, כך ורק כך עומד הצדק ההיסטורי ליישב ולפצות את פליטי 48. אותם פלמ"חניקים שכחיילים מן השורה עשו מהם פליטים, ב-67 הם כבר היו אלופים, הפלמ"ח כבר פורק והתגלגל לממלכה ואותו דודו שב-48 גנב תרנגולות מהלול ב-67 היה חבר במטכ"ל ועשה את המעשים של הילדים הגדולים, בעלי הקשרים והאמצעים.
ואז הגיעו הניאו-ציוניים, הפסאודואים, אלה שכלתה נפשם לעלות על המפה ולהשאר במפה, להדמות ל"חלוצים", לוואספים, לדודואים.

לפי שעה ערביי השטחים עוד לא סיימו לבנות, כמו שהחוטבים שביניהם עוד לא הפסיקו לגזום את גינות הנוי והשואבים לשאוב את האבק בחדרי הילדים.
אבל אם הפינוי יקרה מחר אז מדינת הפלמ"ח תפוצץ את הבתים האלה.
אז הדטרמיניזם מחכה בסבלנות, עד שתפקח את עיניה.


איבטחתם יונה

תמורת 21 שקל לשעה אתם מוכנים לאבטח את הכסף שלהם, ותמורת 21 וחצי אתם מוכנים לחרף את נפשכם על הגנת "זכות הקניין", אותה חוקת רייכמן שמאבטחת שגם הבודקה שלתוכה הם מכניסים אתכם אף פעם לא תהיה שלכם.
ותמורת 22 שקל לשעה אתם מוכנים להשאר בבודקה הזאת שעות נוספות, בשביל לשמן את האקדח שלהם, אתם רואים את האור שבקצה הקנה של האקדח שלהם ומדמיינים, איך אחרי שאתם מסיימים בהצטיינות את המיכללה שלהם אתם סוחטים את ההדק שלהם, מחסלים את עצמכם תוך כדי תנועה לעבר הצד השני של האקדח.


איבטחתם צמיחה

הרווח העיקרי של זכייני הכלא הפרטי עתיד להיות קבלת עבודות, תעשייתיות, פסי-יצור בתוך הכלא ו/או שליחת אסירים לעבודות במפעלים שבסביבה כשהכלא הוא הקבלן שלהם. היה לאחרונה סרט על כך בערוץ 1 (של במאי בשם נסים מוסק). הפער בין מה שהמדינה תשלם עבור כל אסיר לבין ההוצאות עליו הוא כסף קטן בחזון הזה, אין הסבר אחר ללהיטות ולהשקעה של הזכיינים.
זה התחיל עם הידיים העובדות מהמעברות - הפועלים מהעליות המזרחיות של שנות ה-50.
אחר-כך הפועלים ממעברות הפליטים מהשטחים.
כשפרצה האינתיפאדה עברו הרייכמנים ליבוא מה שנקרא פועלים זרים,
וכיוון שגם היבוא הזה חייב להתמעט אז בימים אלה מייבאים הסקיפרים את הפתרון האמריקאי, אסירים, הזהב השחור הזה שמצמיח את "מנהיגת העולם החופשי" מאז ביטול העבדות (עם שלב ביניים שבו הגידול בתל"ג שלה היה בזכות הפעילות הנמרצת של הקו-קלקס-קלן).
הו כמה שאתם חולמים להדמות להם. והשוות שביניכם נאמנות לתכשירי פנינה, שהם כידוע-לכל סגולה לצמיחת סינדרלה, שבאושר ועושר תעשה איתם את הנסיך הקטן.
ואם לא יסתייע אז לפחות, בהחלט יש מצב שהם יקבלו אתכן בתור יאכטות.


יציאה מוכרת

הוצאות על השגחה וטיפול בילדים ייחשבו כהוצאות מוכרות במס. כך פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב בפסק דין תקדימי (מן העיתונות).

הסטודנטית שעובדת אצלך בניקיון או הבת של השכנים שעושה אצלך בייביסיטר, תשאלי אותן אם הן עוסקות מורשות, כי בלי חשבוניות לא תוכלי לקבל זיכוי.
אם הן לא אז מה תעשי, תשלמי להן פחות?
שוק הילדים הוא יותר ג'ונגל אפילו משוק האינסטלטורים, ומה כבר אפשר לעשות חוץ מאשר לסמוך עלייך שאת זוכרת לעצמך את חסד נעורייך ולא באמת מתלהבת לעשות בו סדר.
הרי אי שם בצעירותך את-עצמך עבדת בעבודות כאלה, שלא לדבר על אחיותייך הדפוקות הקבועות, אלה שעל גבול ההומלסיות, שחלקן חסרות אזרחות, אלה שאת חותמת עבורן על עצומות ומקימה עבורן שדולות, שלא לדבר על עמיתותייך ה"מוכשרות" במיוחד שעושות קריירה מלהתלהם בעניינן במאמרים ובטלויזיה.
אני כבר רואה איך את מפטרת אותן, וכמילות פרידה מציעה להן להיות עובדות קבלן, כי הוא יש לו פנקס חשבוניות.
לא, לא דיברתי עלייך, מה פתאום, גם לא עלייך.

אגב, הקבלן הזה הוא אחלה גבר, ברזומה שלו הוא עבר את האודישן של הישרדות וכמעט שלוהק לתפקיד 'הקסום'.
מדי פעם את נתקלת בו בלובי של המכון כושר, ובתוקף מעמדך השווה כחד-הורית את מספיק אסרטיבית בשביל לסמס לשווה הזה שאת מוכנה לטפל בו.
אמנם לא בחינם, אבל בלי חשבונית, נו באמת, מה הוא חושב שאת, זונה?? באהבה אין צורך במיסוד, חשבונית צריכה להוציא רק המטפלת של הילדים של משלם המזונות שלך.
לא, לא דיברתי עלייך, גם לא עלייך, מה פתאום.