הומאופתיה וטיפול בכוויות 

הקדמה:

לאורך השנים גילה המוח האנושי נטייה ברורה לחשוב במונחים של 'להפך/בניגוד ל..' וכיוב..מחשבה זו, המניחה שהפתרון לבעיות הוא על דרך הניגוד, מוטבעת בנו באופן כה עמוק, ששינוי התפיסה הזו, אפילו עם הוכחות בצידה, היא כמעט בלתי אפשרית. הימים היותר חשוכים של הרפואה המערבית (כשהייתה בחיתוליה, וזה בעצם נכון עד לאמצע המאה ה-19) היו ספוגים בתפיסה זו. לכל בעיה שהתעוררה היו מעניקים טיפול שגרם לתוצאה ההפוכה. אולם, שיטה זו הניבה את הפעולה הרצויה רק לפרקים קצרים, והיתה תלויה בהמשך הטיפול במינונים הולכים וגדלים, לעיתים עד חוסר תגובה של הגוף בכלל או עד שהנזק בעקבות הטיפול היה בלתי הפיך. למשל: כאבים עזים טופלו באופיום הגורם לאילחוש העצבים. בתום שעות פעולת התרופה הכאבים היו חוזרים במשנה מרץ ומנה גדולה יותר של אופיום נדרשה בכדי להשיג את הפעולה הרצויה (כך בעצם נוצרה התמכרות של החולה לחומר בו טופל). כך היה לגבי עייפות שטופלה בקפה, עצירות שטופלה בחומרים משלשלים, שלשול שטופל בחומרים המאטים את קצב פעולת המעיים, עצבנות שטופלה באלכוהול, שיתוק שטופל באמצעות פולסים חשמליים, הקזת דם במקרים של גודש דם באיזור מסויים. כל הטיפולים האלו גרמו במהלך הזמן להחלשת החולה, להחמרה של התלונה המקורית ולמחלה תרופתית נוספת שהגוף היה צריך להתמודד איתה.

ולענייננו - גם הטיפול בכוויות זוכה לאותו היחס. במקרה של כוויה אנו מורגלים לחשוב שקור הוא זה שיניב הקלה, וכך בכל מקרה של כוויה האינסטינקט הראשוני הוא לקרר את המקום. אם שמתם לב בכל פעם שאנו מוציאים את היד מהמים הקרים או מהקרח, הכאבים הקודמים גוברים ותחושת השריפה הופכת כמעט בלתי נסבלת. אח"כ בד"כ מופיעים אודם ושלפוחיות.

ההומאופתיה:

האנמן, המגלה של ההומאופתיה וזה שפיתח את התפיסה 'דומה מרפא דומה' כתב מאמר ארוך ומפורט על הטיפול בכוויות בכל דרגות הקושי ב'אסופת הכתבים הפחותים' שלו, בו הוא ממליץ לקרב מיד את המקום שנכווה למקור החום עד שחשים כאב ולהרחיק, וכך לעשות מס' פעמים.
התוצאה היא מדהימה ולרב לא נותרות צלקות ,אודם ושלפוחיות. גם הכאב באיזור נעלם מהר. פעולה זו, הנוגדת את חוקי ההגיון שלנו, שלא יכול לקבל את העובדה שיש לחזור ל'מקום הסכנה' בכדי להטיב את הכוויה, היא שימוש בחוק הדומים ההומאופתי ומי שמיישם שיטה זו בטיפול בכוויות (מסוגים קלים), נוכח שתגובת הגוף, בניגוד להיגיון, היא הטובה ביותר שניתן לצפות לה.

רעיונות נוספים לגבי טיפול הומאופתי בדרגות כוויה שונות, שחלקן כוויות מדרגה גבוהה, מפורטים במאמר. באותה התקופה שהאנמן פירסם את המאמר, מספר רופאים ניסו את השיטה בהשוואה לשיטת הקירור הרגילה ונאלצו להודות בעליונותה. למרות זאת, הממסד הרפואי בגרמניה נשאר אטום לתגליתו של האנמן, על אף שאימץ רבות מהצעותיו האחרות.

מנסיוני, ומנסיון הומאופתים ואנשים קרובים רבים השיטה הזו מוכיחה את עצמה באורח פלא. ברגע שמצליחים להתגבר על המחסום הפסיכולוגי הכרוך בלחמם מקום שנכווה בשנית (כוויות קלות), זוכים בפתרון מהיר ויעיל ביותר.

לפניכם כמה דוגמאות לתרופות הומאופתיות המתאימות לכוויות מדרגה גבוהה יותר. אלו כוויות הדורשות טיפול תרופתי פנימי כמו גם חיצוני קונוונציונלי:

Arsenicum album:
תרופה שיכולה להתאים בכוויות חמורות, אפילו מדרגה שלישית.
התרופה תתאים לכוויות כואבות מאוד מלוות בחוסר מנוחה כללי וחרדה.
המצב יכול להיות מלווה בצמרמורות חום ובתשישות. המטופלים לא יוכלו לסבול מגע של קומפרסים קרים וצריכים להישאר מחוממים. מתאימה לכוויות באיברים מסויימים עם זיהום שמתפתח לנמק.

Cantharis:
לכוויות חמורות מדרגה שניה ושלישית. לתחושת שריפה בלתי נסבלת והטבה מאפליקציות קרות. המטופלים חייבים שיהיה על הכוויות משהו קר כל הזמן. אם נותנים אותה מיידית היא יכולה למנוע התפתחות שלפוחיות. תרופה זו יכולה להתאים מאוד לכוויות של הרקמות הריריות של הפה והגרון.יכולה לעזור לכוויות ממקור כימי או לכוויות מצריבה מקומית של חומצה או לייזר (בהסרת קונדילומה וכו').

Urtica -urens:
לכוויות לא מדרגה גבוהה, במיוחד בכוויות שטחיות ללא שלפוחיות. תחושת שריפה מלווה בגירוד עז. מתאימה בעיקר לכוויות ממים חמים או רותחים.

Causticum:
כוויות מדרגה שלישית. לתופעות שנמשכות לאחר כוויות קשות. כוויות עמוקות שמסרבות להירפא. כוויות של הלשון. לשיפור התאחות של גלדי כוויות קשות.

להומאופתיה יש עוד מלאי גדול של תרופות המתאימות לנושא. כמו תמיד יש להתאים את התרופה למצב המדוייק שבו המטופל נמצא.
אין לראות במאמר זה המלצה לטיפול. לפני כל לקיחה של תרופה הומאופתית יש להתייעץ עם הומאופת/ית מוסמך/כת.

בבליוגרפיה:
desktop companion to physical pathology / by Roger Morrison M.D
Organon of medicine / Samuel Hahnemann