גניבת רכב בזמן עבודה 

לפרידה שרורו הייתה מכונית מסוג הונדה סיביק.

הייתה זו מכונית ישנה, למעלה משתים עשרה שנה על הכביש. כל כולה שווה קצת יותר מ - 25,000 שקל.

המכונית שימשה את בנה של שרורו בחלוקת עיתונים, בשכונת הר חומה בירושלים.

באחד הימים, קצת אחרי השעה חמש לפנות בוקר, העמיד הבן את המכונית ברחוב ויצא ממנה כדי להניח עיתונים בתיבות הדואר של המנויים.

לפתע שמע שמניעים את הרכב. הבן חזר בריצה אל המקום בו עזב את הרכב, אולם מאוחר מדי. הרכב נגנב.

האם פנתה אל חברת הביטוח כלל, אשר בטחה את הרכב בפוליסת ביטוח מקיף, ודרשה ממנה שתפצה אותה על גניבת הרכב.

כלל סירבה לפצות את שרורו. בנך השאיר את הרכב בלתי מאויש כשמפתחותיו במתג ההתנעה. התנהגות זו מפרה את תנאי הפוליסה. איני חייבת לך דבר, סיכמה כלל ודחתה את תביעת שרורו.

המחלוקת בין שרורו לבין כלל הובאה בפני השופט דוד מינץ, מבית משפט השלום בירושלים.

השופט מינץ בחן את הוראות החוק בסוגיה. השופט מצא כי על פי חוק חוזה הביטוח, חברת הביטוח פטורה מכל חבות כאשר היא מצליחה להוכיח שהמבוטח לא נקט באמצעי המיגון שנדרשו בפוליסה ולהוכיח שמבטח סביר לא היה מתקשר בחוזה הביטוח בשום פרמיה שהיא, בלי אותו אמצעי מיגון.

"לא צריך להתעמק הרבה", קבע השופט מינץ, "על מנת לקבוע כי בנסיבות בהן המבוטח השאיר את רכבו לא נעול וללא השגחה למשך למעלה מחמש דקות כשמפתחותיו במתג ההתנעה, אף מבטח סביר לא היה מבטח כלי רכב, יהיו רבים דמי הביטוח ככל שיהיו".

אולם, קובע השופט מינץ, על פי הראיות שהובאו בפניו, הבן לא השאיר את המפתחות במתג ההתנעה. המפתחות היו עם הבן כאשר חילק את העיתונים. לכאן מצטרפת העובדה, שהרכב היה מוגן על ידי אימובילייזר, למרות שהפוליסה לא דרשה להתקינו. "העובדה שהיה לרכב אימובילייזר", קובע השופט, "לא מנעה את הגניבה, ודבר זה אינו מפתיע, שכן הגנה זו כמו כל ההגנות האחרות המותקנות בכלי רכב, אינה מושלמת".

השאלה מקשה השופט, מה הדין במקרה שבו הרכב הושאר לא נעול, אך ללא המפתחות במתג ההתנעה?

כדי להשיב על שאלה זו, במקום לבדוק את הוראות החוק בסוגיה, פנה השופט אל הרהורי ליבו: "נראה כי השארת כלי רכב לא נעול וללא השגחה, למשך זמן לא קצר, מהווה התנהגות רשלנית של המחזיק ברכב הנוטל במודע סיכון שהרכב ייגנב, ולכל הפחות מתנהג באדישות כלפי גניבתו. על כן לא ניתן להטיל סיכון זה על כתפי המבטח. נעילת רכב מהווה הגנה מינימאלית שכל בר דעת מבין שעליו לנקוט בה כשהוא לא שומר על קשר עין ממרחק סביר, וודאי במקרה שהפוליסה אינה מחייבת תנאי מיגון אחרים".

השופט מינץ דחה אם כן את תביעתה של שרורו והותיר אותה ללא כל פיצוי.

בשולי הדברים נבהיר את דעתנו, כי מסקנת השופט מנוגדת להוראת סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, הקובעת כי רק פעולה מכוונת של המבוטח, פוטרת את חברת הביטוח מתשלום. התנהגות רשלנית של מבוטח אינה פוטרת את חברת הביטוח מתשלום. פוליסת הביטוח מכסה את המבוטח גם מפני רשלנותו שלו. לשם מה אדם רוכש ביטוח אם לא לכסות את עצמו קודם לכל מפני הטיפשויות שלו עצמו?

לא זו אף זו: כאמור, למרות שהפוליסה לא דרשה זאת, התקינה שרורו ברכב אימובילייזר. "העובדה שהיה לרכב אימובילייזר", קובע השופט, "לא מנעה את הגניבה, ודבר זה אינו מפתיע, שכן הגנה זו כמו כל ההגנות האחרות המותקנות בכלי רכב, אינה מושלמת". עמדה זו של השופט מעוררת מחשבה - האימובילייזר הותקן ברכב, למרות שלא נדרש על ידי חברת הביטוח. הגנב הצליח להתגבר עליו, כדברי השופט, כי ההגנות שנוהגים להתקין ברכב ממילא אינן מושלמות. הייתה זו שעת בוקר מוקדמת, המפתח הוצא מהמכונית, ואף על פי כן המבוטח נחשב על ידי השופט כמי שאדיש לגניבת רכבו וכמי שהפקיר את רכבו ולא ראוי לכיסוי הביטוחי.

כל זאת על רקע העובדה שהחוק עצמו לא מכיר בפטור לחברת הביטוח במצב של רשלנות מצידו של המבוטח. תוצאת פסק הדין לדעתנו אינה צודקת.

מסמך 628