הגבול בין פרטיות לציבוריות 

מהו קו הגבול, בין זכות הציבור לדעת ועיקרון של הזכות לפרטיות. לציבור - ולבוחרים זכות לגיטימית לדעת על מצב בריאותם ומחלותיהם של מנהיגיו.
רצוי לאמץ את המודל האמריקאי - של מתן חוות דעת רפואית שנתית על בריאות הנשיא - אצלנו ר' הממשלה.
החוק בישראל אינו מחייב גילוי מצב רפואי של מנהיג - רצוי לתקן לאקונה זו.

מאת: עו"ד אברהם פכטר


האירוע המוחי הקל של אריק שרון, בתקופה של טרם בחירות ויום לפני הפריימריס בליכוד, היכו גלים ובצדק בציבור הישראלי. הדאגה הראשונית עם היוודע ששרון הובהל לבית חולים - הזכירה נשכחות מלפני 10 שנים והציבור נכנס ללחץ, עד ששוחררה ההודעה הראשונית של דובר בית החולים, שהיתה קצרה ולקונית, אבל במקומה. ההודעה השניה - היתה יותר עניינית ומרגיעה ומיצתה את מצבו הרפואי, כטוב, יציב ודרוש להמשך בדיקות לשם בטחון.
כרגיל, התחיל מיד וויכוח, אם היה צריך להודיע מיד על מצבו ולמה לשכת ראש הממשלה שתקה. להערכתי הנושא נוהל ודווח בצורה עניינית וחיונית ואין כל צורך או חובה להוציא הודעות ביניים, לא מבוססות לא ענייניות, לפני שנעשו בדיקות מקיפות רק כדי להשקיט את התקשורת שיהיה לה מה לדווח.
מזכיר הממשלה עו"ד מימון, שניהל את העניינים בבית החולים, עשה זאת נכון ויעיל ובצורה מכובדת, כולל תשובותיו לכלי התקשורת על כל טענותיהם.
מבחינת התקשורת, הזמן חשוב להם, זמן מסך עולה כסף וכשאין מה לדווח מתחילה "ברברת" ו"קשקשת" עם מומחים, ידוענים, פוליטיקאים בהווה ובעבר רק כדי להעביר זמן ולמתוח את העצבים ואת הציבור עם תמונות מהעבר וחזרה על אותם דיווחים ריקים מתוכן - חזור וחזור.
לגוף העניין, חוק יסוד הממשלה ראה אפשרות שראש ממשלה לא יכול למלא את תפקידו באופן "זמני" - ואז מ"מ ראש הממשלה, במקרה זה אהוד אולמרט - נכנס לנעליו ולתפקידו.
הבעיה הראשונית היא כמובן פירוש המונח לא מתפקד באופן "זמני" או "נבצר" ממנו - ובכן זה יכול להיות מצב רפואי, כמו טיפול תרופתי, חולשה, בעיות לב, גידול ממאיר, ניתוח בהרדמה, תקופת התאוששות לאחר ניתוח - שלא מאפשר לראש ממשלה לתקשר עם שריו, לקבל אינפורמציה ודיווחים ולחלק הוראות וכמובן להשתתף בישיבות.
במקרה כזה, אם ראש הממשלה מבקש להעביר את הסמכויות או הממשלה מחליטה, להעביר זמנית את הסמכויות למ"מ - ואז הוא פועל במלוא הסמכויות שיש לראש ממשלה. מי שצריך להחליט, ברגעים קריטיים אלה, היא הממשלה לאחר קבלת חוות דעת רפואית והתרשמות אישית.
יש כמובן גם מצב רגיל, בו מועברים הסמכויות באופן זמני אדמיניסטרטיבית למ"מ ראש ממשלה, כמו בנסיעות לחו"ל, חופשה, מחלה קלה, אבל להבדיל מהמקרה הקודם - ראש הממשלה נמצא בקשר ובסוד כל העניינים - רק משאיר את העבודה השחורה היום יומית למ"מ. גם בנסיעות לחו"ל השגרתיות, משאירים כתב הסמכה למ"מ לניהול ענייני פנים - כלומר: יש להבדיל בין העברת סמכויות במצב נורמלי לבין אירוע של מחלה או צורך בהתערבות רפואית פולשנית. (אגב, אורחה - סגן נשיא ארה"ב דיק צ'יני - הוא חולה לב רציני והאיש החזק בממשל האמריקאי - למרות מצבו).
במקרה של העברת סמכויות עקב אי יכולת תפקוד, כמוסבר לעיל, החוק מאפשר 100 ימי חסד למ"מ ואחריהן יש ללכת לבחירות.
במקרה שלנו - ה-100 ימים ממילא נופלים על תאריך הבחירות הכלליות, כך שהפתרון נמצא ממילא במסגרת החוק.
השאלה הגדולה - האם צריך לגלות את התיק הרפואי המלא של ראש ממשלה, או מועמד לראש ממשלה, שרים וראשי מפלגות. חוק הגנת הפרטיות וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו - מגינים על הפרטיות של האזרח, אבל איש ציבור חייו ופעולותיו הפומביים צריכים להיות שקופים לציבור, להבדיל מחייו הפרטיים - אלא אם יש להם השלכה על תפקידיו הממלכתיים. לדעתי - למרות הצורך בפרסום חוות דעת רפואית על מצבו של מנהיג פעיל או מועמד - אין צורך ענייני ומהותי לגלות את כל התיק הרפואי לציבור. ניתן להסתפק בדיווח חד שנתי - שיבוצע ע"י וועדה רפואית ניטרלית של מומחים - שתדווח על מצב בריאותו של המנהיג, ראש ממשלה, מועמד לראש ממשלה בתקופת בחירות - בהתייחס ליכולת תפקודו היום יומי ולקבלת החלטות.
זכורים לציבור ראשי ממשלה מן העבר, שהיו חולים, בטיפולים והדבר הוסתר מעיני הציבור ולא דווח בצורה מסודרת. מנחם בגין ז"ל, גולדה מאיר ז"ל, טופלו משך שנים בצורה סודית ובחשכת הליל הועברו לטיפול, בדיקות בבתי חולים - כאשר העיתונות יודעת אך שותקת, במעין "הסכם שתיקה" של עורכי העיתונים ועיתונאים - והעובדה שזה עבד. (מקרה דומה היה עם הנשיא מיטרן הצרפתי - שסרטן הערמונית שלו הוסתר משך שנים רבות - כמו גם בת מחוץ לנישואין).
כמובן, שהיום בתקופת האינטרנט והפתיחות התקשורתית, לרבות הדלפות ומדליפים, מבין שורות הפוליטיקאים או מבתי החולים - הדבר היה נודע, תוך זמן קצר ביותר.
השקיפות לגבי מצבם של מנהיגים, כולל שרים בתפקידים רגישים, כמו שר בטחון, שר חוץ, תפקידים כמו רמטכ"ל, ר' השב"כ, המוסד, מפכ"ל משטרה וראשי אגפים בנקודות וצמתים רגישים של מידע והחלטות - רצוי וחשוב שהממונים וגם הציבור יידע או יקבל דיווח שנתי לגבי מצבם ויכולת תפקודם.
מאחר וראש ממשלה במיוחד, חורץ גורלות, מחליט החלטות מהותיות בעלות השלכות לטווח קצר וארוך וביניהם של מלחמה ושלום, חיים ומוות, יחסי חוץ ויחסים בין מדינות - חשוב וחיוני שתהיה שקיפות ציבורית לגבי יכולתו וכושר תפקודו הגופני ובמיוחד המנטאלי.
בבחירות הקודמות בהן ניצח שרון, הוגשה הצעת חוק לגבי גילוי מצב בריאותו בהתחשב בגילו וחשש לבריאותו במהלך הקדנציה, אבל החוק שעבר בקריאה ראשונה, נגנז ונעלם אי שם במסדרונות הכנסת.
לאור האירוע האחרון - רצוי וחיוני לתקן את חוק יסוד הממשלה, כך שהציבור יקבל דיווח פעם בשנה מוועדה רפואית ניטראלית על מצבו של ראש הממשלה - ולא רק מפי רופאו האישי - שהוא בוודאי אינטרסנט ושומר סודו של הקליינט החשוב שלו. כפי שציינתי, איש ציבור, שר, ח"כ ובעלי תפקידים רגישים - חייהם הציבוריים צריכים להיות שקופים ואילו חייהם הפרטיים זכאים לחסינות והגנה, אלא אם מעשיהם עלולים להשפיע על תפקודם. למשל, אם איש ציבור ויהיה המוכשר והמצליח ביותר, סובל מהתמכרות להימורים, לאלכוהול, לסמים ונשים והוא בתפקיד רגיש או מועמד לתפקיד רגיש - פרטים אלה חשובים לציבור שבוחר בו, סומך עליו ומצפה ממנו לנהוג או להנהיג באמינות בכנות ובמיומנות.
גם בהיסטוריה שלנו היו בעבר מנהיגים אזרחיים וצבאים, שהתנהלותם וצורת חייהם לא תאמה את מעמדם - אבל אז, בימים ההם, הצליחו להשתיק, לטייח ולהסתיר מעיני הציבור את מעשיהם.
הנשיא הצרפתי דה גול - היה מאושפז, ז'ק שיראק לקה בשבץ מוחי קל, והדבר דווח כמובן בהרחבה, ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר - אירוע לב, נשיא ארה"ב לינדון ג'ונסון שנותח ואפילו התגאה בצלקת על גופו, הנשיא ריגן שנפצע - הן דוגמאות והוכחה לפתיחות ושקיפות - המתבקשת בימים אלה.
מה שנותר אצלנו - לתקן את החוק כמפורט לעיל ובהקדם.