מלחמה בשומנים ובסוכרים, שלטון הדיאטות... הצילו! אנחנו מאבדים את שפיות דעתנו מול הצלחת. למרות זאת, עם כמה גרמים של חשיבה והגיון אפשר לחזור לאיזון ולהנאה מהאוכל.
התנהגויות האכילה הפכו להיות מוסריים ודרמטיים. מי שאוכל בריא נחשב לנוירוטי. מסובך מאוד היום לאכול, ויש לנו הרגשה, שלא משנה מה עושים, עושים לא טוב. כאשר אנחנו אוכלים, זה כבר יותר מדי - או שזה לא מספיק דיאטטי, או לא מספיק מאוזן, או מעובד מדי, מזוהם מדי, לא מספיק טבעי. כאשר בנוסף מבקשים שמה שאוכלים צריך להיות טעים ונעים, תאווה לחושים, זה רק מוסיף לרמת הדרישות ולקושי לאכול.
לכן, במקום לאכול כמה שיותר טוב, בלי סיפורים, אנחנו מנסים להימנע מלחשוב על הדבר המסובך הזה. אז אוכלים מהר, לא משנה מה כדי לא להיות מודע עד כמה אנחנו אשמים.
מולנו ניצבים המטיפים החדשים שלנו, שהחליפו את הכמרים - דיאטנים, תזונאים, רופאים, טבעונים וכו', בלי לדבר על השפים למיניהם המציפים אותנו בתוכניות בישול. באיזה צד הם נמצאים בדיוק?!
בקיצור, אנחנו אבודים. אני אישית נתקפת חרדה כל פעם שעלי לקנות מעדן חלב לילדיי. האם הוא מכיל צבעי מאכל? חומרים משמרים? כמה קלוריות? האם יש מספיק סידן? וכמה שומן בדיוק? אופס, שכחתי לבדוק כמה סוכר! האם הוא מזין? המשימה הפשוטה של קניית מעדן הופכת לכאב ראש אחד גדול, וזה עוד בלי הפחד מתגובת הילדים שזה לא בדיוק מה שהם רצו כי ראו בטלוויזיה מעדן שנותן כוחות מיוחדים או מעדן אקסטרה-אקסטרה-לארג'!
באופן טבעי אנחנו בנויים לאכול נכון. ראשית כל, אנחנו אוכלים כדי לספק את הצרכים האנרגטיים שלנו. אם מתעמלים, חיים בקור ועובדים עבודה פיזית או שרוב היום יושבים ושוכבים, הרעב והשובע לא יורגשו באופן זהה. בנוסף, התיאבון שלנו יכול להיות ספציפי - אנחנו עכשיו רוצים לאכול מאכל כזה או אחר. כאשר אנחנו אוכלים את המאכל הזה, אנחנו מסופקים.
תפקיד נוסף לאוכל הוא הרגשות. דרך האכילה מתפתחים היחסים הרגשיים הראשוניים. לאכול ביחד הוא היבט חיוני של הקשרים החברתיים. אוכלים בשביל החברות, האהבה או העסקים.
אנחנו גם צריכים לאכול ייצוגים, המרגיעים אותנו או הגורמים לנו לגלות אנשים אחרים שונים מאיתנו. אנחנו אוכלים חלק מהמאכלים, בצורה מסויימת, בסדר מסויים, וכך אנחנו מגדירים את עצמנו. אנחנו איטלקיים, סיניים, יהודים, צמחונים או בודהיסטים.
לבסוף, כאשר אנחנו עוברים תקופה קשה, כאשר הלחץ מציף אותנו, אנחנו מוצאים נחמה באוכל. מאכלים שמנים מאוד ומתוקים, זה מה שאנחנו זקוקים. מה רע בזה אם זה עושה לנו טוב?
ספקו את כל הצרכים שלכם.
איך משתלטים על כל הבלגן הזה? אנחנו עומדים מול צרכים שונים מאוד אבל כולם נחוצים להרמוניה שלנו. יש לנו צרכים אנרגטיים, צרכים בויטמינים ומינרלים, צרכים בייצוגים, צרכים חברתיים, צרכים רגשיים ולפעמים עלינו להשתמש באוכל כדי להתמודד עם לחצים, מחשבות ומצבים רגשיים שונים.
אנחנו מספקים קודם כל את הצרכים הבולטים ביותר באותו רגע. האם אנחנו צריכים חברה? אולי נארגן איזה ערב סביב השולחן עם החברים? כמובן שארוחה כזאת תיצור חסכים ברמות אחרות. נשתה יותר מדי אלכוהול, נאכל מאכלים עתירי קלוריות ובכמויות רבות. אבל לא משנה כי בהמשך השבוע התיאבון יקטן והוויסות האנרגטי יתגבר על זה. לא נהיה רעבים או רק למשהו קטן. באופן לא רציונלי, כאשר אנחנו עוקבים אחר התיאבון, האיזון התזונתי מווסת מעצמו במשך השבוע. לכן - אל תפחדו. אל תפחדו להקשיב לצרכים השונים שלכם. אל תפחדו ממה שנראה כמו הגזמה ברמה אחת או צורך ברמה אחרת. אל תפחדו לאכול כשאתם רעבים.
תקשיבו לתחושות.
אל תפחדו אבל שימו לב. כי צריך לדעת לעשות את זה.
ראשית כל צריך לדעת להקשיב לכל הצרכים שלנו ובשביל זה יש כמה תנאים הכרחיים: צריך זמן, שלווה וכמה מושגים בתזונה. ההקשבה לתחושות ולרגשות בנוגע לאוכל אינה יכולה להתרחש במהירות. אנחנו צריכים ללמוד להקשיב לסימני שובע וסיפוק.
מצאו את ההרמוניה.
המטרה היא להגיע להרמוניה באכילה. ההרמוניה הזו אינה באה לידי ביטוי כאשר הסיפוק של צורך אחד משתלט תמיד על סיפוקם של הצרכים האחרים. למשל, כאשר אנחנו צריכים לאכול כל הזמן הרבה מאכלים עתירי שומן כדי להירגע. אם אוכלים יותר מדי כדי להתמודד עם מתחים פנימיים או חיצוניים, בסופו של דבר נשמין. בעיה גדולה יוצרת חוסר הרמוניה. כדי להחזיר את ההרמוניה צריך קודם כל לחפש פתרונות אחרים, עדיפים יותר. אנחנו נחזיר את ההרמוניה באכילה על ידי עבודה עצמית, על הרגשות ועל הדיבור הפנימי.
תזונה מאוזנת והרמונית באופן טבעי היא סימן לבריאות פיזית ונפשית טובה. אם אתם אוכלים באופן לא מאוזן, תשאלו את עצמכם שתי שאלות:
? מה לא בסדר בחיים שלי?
? מה אני יכול/ה לעשות כדי להחזיר את ההרמוניה?
התנהגויות האכילה הפכו להיות מוסריים ודרמטיים. מי שאוכל בריא נחשב לנוירוטי. מסובך מאוד היום לאכול, ויש לנו הרגשה, שלא משנה מה עושים, עושים לא טוב. כאשר אנחנו אוכלים, זה כבר יותר מדי - או שזה לא מספיק דיאטטי, או לא מספיק מאוזן, או מעובד מדי, מזוהם מדי, לא מספיק טבעי. כאשר בנוסף מבקשים שמה שאוכלים צריך להיות טעים ונעים, תאווה לחושים, זה רק מוסיף לרמת הדרישות ולקושי לאכול.
לכן, במקום לאכול כמה שיותר טוב, בלי סיפורים, אנחנו מנסים להימנע מלחשוב על הדבר המסובך הזה. אז אוכלים מהר, לא משנה מה כדי לא להיות מודע עד כמה אנחנו אשמים.
מולנו ניצבים המטיפים החדשים שלנו, שהחליפו את הכמרים - דיאטנים, תזונאים, רופאים, טבעונים וכו', בלי לדבר על השפים למיניהם המציפים אותנו בתוכניות בישול. באיזה צד הם נמצאים בדיוק?!
בקיצור, אנחנו אבודים. אני אישית נתקפת חרדה כל פעם שעלי לקנות מעדן חלב לילדיי. האם הוא מכיל צבעי מאכל? חומרים משמרים? כמה קלוריות? האם יש מספיק סידן? וכמה שומן בדיוק? אופס, שכחתי לבדוק כמה סוכר! האם הוא מזין? המשימה הפשוטה של קניית מעדן הופכת לכאב ראש אחד גדול, וזה עוד בלי הפחד מתגובת הילדים שזה לא בדיוק מה שהם רצו כי ראו בטלוויזיה מעדן שנותן כוחות מיוחדים או מעדן אקסטרה-אקסטרה-לארג'!
באופן טבעי אנחנו בנויים לאכול נכון. ראשית כל, אנחנו אוכלים כדי לספק את הצרכים האנרגטיים שלנו. אם מתעמלים, חיים בקור ועובדים עבודה פיזית או שרוב היום יושבים ושוכבים, הרעב והשובע לא יורגשו באופן זהה. בנוסף, התיאבון שלנו יכול להיות ספציפי - אנחנו עכשיו רוצים לאכול מאכל כזה או אחר. כאשר אנחנו אוכלים את המאכל הזה, אנחנו מסופקים.
תפקיד נוסף לאוכל הוא הרגשות. דרך האכילה מתפתחים היחסים הרגשיים הראשוניים. לאכול ביחד הוא היבט חיוני של הקשרים החברתיים. אוכלים בשביל החברות, האהבה או העסקים.
אנחנו גם צריכים לאכול ייצוגים, המרגיעים אותנו או הגורמים לנו לגלות אנשים אחרים שונים מאיתנו. אנחנו אוכלים חלק מהמאכלים, בצורה מסויימת, בסדר מסויים, וכך אנחנו מגדירים את עצמנו. אנחנו איטלקיים, סיניים, יהודים, צמחונים או בודהיסטים.
לבסוף, כאשר אנחנו עוברים תקופה קשה, כאשר הלחץ מציף אותנו, אנחנו מוצאים נחמה באוכל. מאכלים שמנים מאוד ומתוקים, זה מה שאנחנו זקוקים. מה רע בזה אם זה עושה לנו טוב?
ספקו את כל הצרכים שלכם.
איך משתלטים על כל הבלגן הזה? אנחנו עומדים מול צרכים שונים מאוד אבל כולם נחוצים להרמוניה שלנו. יש לנו צרכים אנרגטיים, צרכים בויטמינים ומינרלים, צרכים בייצוגים, צרכים חברתיים, צרכים רגשיים ולפעמים עלינו להשתמש באוכל כדי להתמודד עם לחצים, מחשבות ומצבים רגשיים שונים.
אנחנו מספקים קודם כל את הצרכים הבולטים ביותר באותו רגע. האם אנחנו צריכים חברה? אולי נארגן איזה ערב סביב השולחן עם החברים? כמובן שארוחה כזאת תיצור חסכים ברמות אחרות. נשתה יותר מדי אלכוהול, נאכל מאכלים עתירי קלוריות ובכמויות רבות. אבל לא משנה כי בהמשך השבוע התיאבון יקטן והוויסות האנרגטי יתגבר על זה. לא נהיה רעבים או רק למשהו קטן. באופן לא רציונלי, כאשר אנחנו עוקבים אחר התיאבון, האיזון התזונתי מווסת מעצמו במשך השבוע. לכן - אל תפחדו. אל תפחדו להקשיב לצרכים השונים שלכם. אל תפחדו ממה שנראה כמו הגזמה ברמה אחת או צורך ברמה אחרת. אל תפחדו לאכול כשאתם רעבים.
תקשיבו לתחושות.
אל תפחדו אבל שימו לב. כי צריך לדעת לעשות את זה.
ראשית כל צריך לדעת להקשיב לכל הצרכים שלנו ובשביל זה יש כמה תנאים הכרחיים: צריך זמן, שלווה וכמה מושגים בתזונה. ההקשבה לתחושות ולרגשות בנוגע לאוכל אינה יכולה להתרחש במהירות. אנחנו צריכים ללמוד להקשיב לסימני שובע וסיפוק.
מצאו את ההרמוניה.
המטרה היא להגיע להרמוניה באכילה. ההרמוניה הזו אינה באה לידי ביטוי כאשר הסיפוק של צורך אחד משתלט תמיד על סיפוקם של הצרכים האחרים. למשל, כאשר אנחנו צריכים לאכול כל הזמן הרבה מאכלים עתירי שומן כדי להירגע. אם אוכלים יותר מדי כדי להתמודד עם מתחים פנימיים או חיצוניים, בסופו של דבר נשמין. בעיה גדולה יוצרת חוסר הרמוניה. כדי להחזיר את ההרמוניה צריך קודם כל לחפש פתרונות אחרים, עדיפים יותר. אנחנו נחזיר את ההרמוניה באכילה על ידי עבודה עצמית, על הרגשות ועל הדיבור הפנימי.
תזונה מאוזנת והרמונית באופן טבעי היא סימן לבריאות פיזית ונפשית טובה. אם אתם אוכלים באופן לא מאוזן, תשאלו את עצמכם שתי שאלות:
? מה לא בסדר בחיים שלי?
? מה אני יכול/ה לעשות כדי להחזיר את ההרמוניה?
הכותבת הינה מאמנת אישית, מומחית באימון הורים, משפחה ונוער, מומחית לאימון דיאטה, ושפור איכות החיים. מאמנת בגישה הפסיכולוסופית ובגישת האינטליגנציה האינטואיטיבית ומעבירה סדנאות בנושאי שיפור איכות החיים, משפחה והורות ועוד. בעלת תואר שני בפסיכולוגיה ודוקטורנטית במדעי המוח. מלמדת מאמנים בביה''ס ICU קורסים רבים, ביניהם אימון הורים, נוער ומשפחה,ואימון לזוגיות, אסרטיביות ויחסים בינאישיים.
ליצירת קשר
יעל אריאן-דגון
dagonn@bezeqint.net 054-4652051
ליצירת קשר
יעל אריאן-דגון
dagonn@bezeqint.net 054-4652051
