אלפונסו חסון לקה פעמיים באוטם שריר הלב ועבר ניתוח מעקפים.
עקב מצבו הרפואי, גם מצבו הכלכלי של חסון התדרדר. חסון צמצם בהדרגה את היקף עבודתו עד להפסקה מוחלטת. הוא נאלץ למכור את ביתו ונותר עם 60% נכות שהוענקו לו על ידי הביטוח הלאומי.
חסון היה מבוטח בחברת הביטוח הדר, בפוליסה בשם "עוגן זהב מורחב".
הפוליסה כללה כיסוי מפני אובדן כושר עבודה חלקי המתחיל ב- 25%.
לחסון היו כאמור 60% נכות. הוא היה זכאי, אם כן, לקבל תגמולי ביטוח מהפוליסה.
אולם סוכן הביטוח של הדר, אמר לחסון לפי גרסת חסון, כי הזכאות לתגמולי ביטוח מותנית בנכות של 75% ומעלה. לפי גרסת הסוכן, הוא לא ידע שחסון עבר את מינימום ה- 25%.
בשלב זה אם כן, הפוליסה לא רק שלא שמשה לחסון עוגן זהב, אלא הפרמיות הגבוהות איימו להטביע אותו.
לא עמדה בפני חסון הברירה אלא לבקש מהדר לבטל את הפוליסה.
הדר כמובן לא התווכחה עם חסון. הדר נענתה לבקשה והפוליסה בוטלה.
משהסתבר לחסון כי נפל בפח, ביקש לחזור בו מהודעת הביטול. הפעם הדר התווכחה גם התווכחה עמו. הדר לא ויתרה על שלל הטעות שנפל בידיה.
חסון פנה לעזרת בית משפט השלום בתל אביב.
סעיף 2(א) לחוק חוזה ביטוח, מזכירה השופטת בלהה טולקובסקי, מטיל על חברת הביטוח חובה למסור למבוטח את הפוליסה. מכאן שעל חברת הביטוח, מוטל הנטל להוכיח כי מסרה את הפוליסה למבוטח. אין מדובר בנטל כבד. די היה שחברת הביטוח תראה כי שלחה למבוטח את הפוליסה, בסמוך לאחר הוצאתה, בדואר רשום.
אולם הדר, קבעה השופטת, לא הביאה כל ראיה עצמאית המעידה כי מסרה, או שלחה את הפוליסה למבוטח.
סוכן הביטוח העיד אמנם כי מסר את הפוליסה לחסון, אך הודה כי אין בידו אישור בדבר משלוח הפוליסה באמצעות הדואר. יתירה מזו, גם חשב החברה בה עבד חסון הופיע במשפט ואישר כי כעניין של נוהג הסוכן הותיר בידיו את הפוליסות "ולא היו עותקים בידי העובדים והחברה".
בנסיבות אלה, קיבלה השופטת את גרסת חסון כי הפוליסה לא נמסרה לו.
כעת עוברת השופטת לדון בשאלה, אם בכלל יש לבית המשפט סמכות לאפשר למבוטח לחזור בו מהודעת ביטול של פוליסה ואם כן, באילו נסיבות.
בפרשת שלזינגר, מזכירה השופטת, נקבע על ידי בית המשפט העליון, פה אחד, כי לבית המשפט סמכות לבטל הודעת ביטול של פוליסת ביטוח הן מכוח דיני תום הלב והן אם נפלו פגמים ברצון שהביא למשלוח הודעת הביטול. סקירתה של פרשת שלזינגר מובאת באתר משרדנו תחת הכותרת ביטוח מפני אבחון מחלה.
הדעות בפרשת שלזינגר נחלקו בכל הנוגע לשאלה, אם בנסיבות העובדתיות של אותה פרשה היה המבוטח רשאי לחזור בו מהודעת הביטול. בעוד השופט אדמונד לוי סבר, בדעת מיעוט, כי אי ידיעת המבוטח את מצבו הבריאותי, בעת שביטל את הפוליסה, עולה כדי פגם ברצון, קבעו השופטים אילה פרוקצ'יה ושלמה לוין, בדעת הרוב, כי אי-ידיעת המבוטח את דבר המחלה המקננת בגופו, ואשר טרם התגלתה בעת מתן הודעת הביטול, הינה בגדר "סיכון מחושב" שהמבוטח נטל על עצמו, בעת שהחליט לבטל את הפוליסה. לפיכך, אין מדובר בפגם ברצון, במובנו המשפטי ואין למבוטח עילה, לחזור בו מהודעת הביטול.
אולם בעניינו של חסון, מבהירה השופטת, בעת מתן הודעת הביטול, היה חסון מודע למצבו הרפואי. הוא היה גם מודע למצבו התעסוקתי וההתדרדרות במצבו הכלכלי שנבעה מהפסקת עבודתו בחברה. אף סוכן הביטוח, אישר בעדותו כי חסון ביקש לבטל את הפוליסה, משום שלא יכול היה לעמוד בתשלום הפרמיה. אלא שבבטלו את הפוליסה, פעל חסון, בהעדר ידיעה, לגבי היקף הכיסוי הביטוחי ולגבי זכאותו האפשרית לתגמולי ביטוח, בגין אובדן חלקי של כושר עבודה.
ודוק, מוסיפה השופטת, אין מדובר בטעות לגבי מצב רפואי, כפי שהיה בנסיבות שנדונו בפרשת שלזינגר, אלא בטעות לגבי המצב המשפטי: תנאי הפוליסה והיקף הכיסוי הביטוחי על פיה.
טעותו זו של חסון, בדבר זכויותיו על פי חוזה הביטוח, נובעת מאי מסירת הפוליסה והסתמכותו על דברי הסוכן כי הזכאות לתגמולי ביטוח, בגין אובדן כושר עבודה, מותנית באי כושר עבודה של 75% ומעלה. הערכה שגויה זו של מציאות הדברים - הזכויות הנובעות מפוליסת הביטוח - עולה כדי פגם ברצון, המקנה לחסון עילה לחזור בו מהודעת הביטול.
זאת ועוד, מדגישה השופטת, נוכח מצבו הרפואי, נכותו ומצבו התעסוקתי, סביר להניח שחסון לא היה מבטל את הפוליסה, לו היה יודע שהפוליסה כוללת כיסוי בגין אובדן כושר עבודה חלקי.
למען שלמות התמונה, מוסיפה השופטת, כי לאותה תוצאה, ניתן להגיע, גם על פי דיני הנזיקין. אי מסירת הפוליסה מהווה הפרת חובה חקוקה מצד חברת הביטוח. סוכן הביטוח התרשל בכך שלא מסר למבוטח את הפוליסה. סוכן הביטוח התרשל גם בכך שלא העמיד את חסון על הזכאות לתגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה חלקי ולא הציע לו לבדוק ולהתייעץ בעניין זכאותו האפשרית לתגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה חלקי, בטרם יגבש החלטה בדבר ביטול הפוליסה.
בסופו של יום, הצהירה השופטת טולקובסקי כי הודעת הביטול שניתנה על ידי חסון, נגועה בהטעיה וטעות וזכותו לחזור בו מהודעת הביטול. הפוליסה, פסקה השופטת, תשוב ותחזור לתוקפה, בכפוף לפרעון חוב הפרמיה, ממועד הביטול ואילך בכפוף לתשלום הפרמיות.
מסמך מספר 589
עקב מצבו הרפואי, גם מצבו הכלכלי של חסון התדרדר. חסון צמצם בהדרגה את היקף עבודתו עד להפסקה מוחלטת. הוא נאלץ למכור את ביתו ונותר עם 60% נכות שהוענקו לו על ידי הביטוח הלאומי.
חסון היה מבוטח בחברת הביטוח הדר, בפוליסה בשם "עוגן זהב מורחב".
הפוליסה כללה כיסוי מפני אובדן כושר עבודה חלקי המתחיל ב- 25%.
לחסון היו כאמור 60% נכות. הוא היה זכאי, אם כן, לקבל תגמולי ביטוח מהפוליסה.
אולם סוכן הביטוח של הדר, אמר לחסון לפי גרסת חסון, כי הזכאות לתגמולי ביטוח מותנית בנכות של 75% ומעלה. לפי גרסת הסוכן, הוא לא ידע שחסון עבר את מינימום ה- 25%.
בשלב זה אם כן, הפוליסה לא רק שלא שמשה לחסון עוגן זהב, אלא הפרמיות הגבוהות איימו להטביע אותו.
לא עמדה בפני חסון הברירה אלא לבקש מהדר לבטל את הפוליסה.
הדר כמובן לא התווכחה עם חסון. הדר נענתה לבקשה והפוליסה בוטלה.
משהסתבר לחסון כי נפל בפח, ביקש לחזור בו מהודעת הביטול. הפעם הדר התווכחה גם התווכחה עמו. הדר לא ויתרה על שלל הטעות שנפל בידיה.
חסון פנה לעזרת בית משפט השלום בתל אביב.
סעיף 2(א) לחוק חוזה ביטוח, מזכירה השופטת בלהה טולקובסקי, מטיל על חברת הביטוח חובה למסור למבוטח את הפוליסה. מכאן שעל חברת הביטוח, מוטל הנטל להוכיח כי מסרה את הפוליסה למבוטח. אין מדובר בנטל כבד. די היה שחברת הביטוח תראה כי שלחה למבוטח את הפוליסה, בסמוך לאחר הוצאתה, בדואר רשום.
אולם הדר, קבעה השופטת, לא הביאה כל ראיה עצמאית המעידה כי מסרה, או שלחה את הפוליסה למבוטח.
סוכן הביטוח העיד אמנם כי מסר את הפוליסה לחסון, אך הודה כי אין בידו אישור בדבר משלוח הפוליסה באמצעות הדואר. יתירה מזו, גם חשב החברה בה עבד חסון הופיע במשפט ואישר כי כעניין של נוהג הסוכן הותיר בידיו את הפוליסות "ולא היו עותקים בידי העובדים והחברה".
בנסיבות אלה, קיבלה השופטת את גרסת חסון כי הפוליסה לא נמסרה לו.
כעת עוברת השופטת לדון בשאלה, אם בכלל יש לבית המשפט סמכות לאפשר למבוטח לחזור בו מהודעת ביטול של פוליסה ואם כן, באילו נסיבות.
בפרשת שלזינגר, מזכירה השופטת, נקבע על ידי בית המשפט העליון, פה אחד, כי לבית המשפט סמכות לבטל הודעת ביטול של פוליסת ביטוח הן מכוח דיני תום הלב והן אם נפלו פגמים ברצון שהביא למשלוח הודעת הביטול. סקירתה של פרשת שלזינגר מובאת באתר משרדנו תחת הכותרת ביטוח מפני אבחון מחלה.
הדעות בפרשת שלזינגר נחלקו בכל הנוגע לשאלה, אם בנסיבות העובדתיות של אותה פרשה היה המבוטח רשאי לחזור בו מהודעת הביטול. בעוד השופט אדמונד לוי סבר, בדעת מיעוט, כי אי ידיעת המבוטח את מצבו הבריאותי, בעת שביטל את הפוליסה, עולה כדי פגם ברצון, קבעו השופטים אילה פרוקצ'יה ושלמה לוין, בדעת הרוב, כי אי-ידיעת המבוטח את דבר המחלה המקננת בגופו, ואשר טרם התגלתה בעת מתן הודעת הביטול, הינה בגדר "סיכון מחושב" שהמבוטח נטל על עצמו, בעת שהחליט לבטל את הפוליסה. לפיכך, אין מדובר בפגם ברצון, במובנו המשפטי ואין למבוטח עילה, לחזור בו מהודעת הביטול.
אולם בעניינו של חסון, מבהירה השופטת, בעת מתן הודעת הביטול, היה חסון מודע למצבו הרפואי. הוא היה גם מודע למצבו התעסוקתי וההתדרדרות במצבו הכלכלי שנבעה מהפסקת עבודתו בחברה. אף סוכן הביטוח, אישר בעדותו כי חסון ביקש לבטל את הפוליסה, משום שלא יכול היה לעמוד בתשלום הפרמיה. אלא שבבטלו את הפוליסה, פעל חסון, בהעדר ידיעה, לגבי היקף הכיסוי הביטוחי ולגבי זכאותו האפשרית לתגמולי ביטוח, בגין אובדן חלקי של כושר עבודה.
ודוק, מוסיפה השופטת, אין מדובר בטעות לגבי מצב רפואי, כפי שהיה בנסיבות שנדונו בפרשת שלזינגר, אלא בטעות לגבי המצב המשפטי: תנאי הפוליסה והיקף הכיסוי הביטוחי על פיה.
טעותו זו של חסון, בדבר זכויותיו על פי חוזה הביטוח, נובעת מאי מסירת הפוליסה והסתמכותו על דברי הסוכן כי הזכאות לתגמולי ביטוח, בגין אובדן כושר עבודה, מותנית באי כושר עבודה של 75% ומעלה. הערכה שגויה זו של מציאות הדברים - הזכויות הנובעות מפוליסת הביטוח - עולה כדי פגם ברצון, המקנה לחסון עילה לחזור בו מהודעת הביטול.
זאת ועוד, מדגישה השופטת, נוכח מצבו הרפואי, נכותו ומצבו התעסוקתי, סביר להניח שחסון לא היה מבטל את הפוליסה, לו היה יודע שהפוליסה כוללת כיסוי בגין אובדן כושר עבודה חלקי.
למען שלמות התמונה, מוסיפה השופטת, כי לאותה תוצאה, ניתן להגיע, גם על פי דיני הנזיקין. אי מסירת הפוליסה מהווה הפרת חובה חקוקה מצד חברת הביטוח. סוכן הביטוח התרשל בכך שלא מסר למבוטח את הפוליסה. סוכן הביטוח התרשל גם בכך שלא העמיד את חסון על הזכאות לתגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה חלקי ולא הציע לו לבדוק ולהתייעץ בעניין זכאותו האפשרית לתגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה חלקי, בטרם יגבש החלטה בדבר ביטול הפוליסה.
בסופו של יום, הצהירה השופטת טולקובסקי כי הודעת הביטול שניתנה על ידי חסון, נגועה בהטעיה וטעות וזכותו לחזור בו מהודעת הביטול. הפוליסה, פסקה השופטת, תשוב ותחזור לתוקפה, בכפוף לפרעון חוב הפרמיה, ממועד הביטול ואילך בכפוף לתשלום הפרמיות.
מסמך מספר 589
משרד עו"ד חיים קליר מתמחה בייצוג והופעה בבתי המשפט, במשפטי ביטוח ונזיקין. לפרטים נוספים ראה באתר המשרד http://www.kalir.co.il
המשרד ממוקם בבית שרבט, רחוב קויפמן 4 ת.ד. 50092 תל אביב 61500.
טלפון: 03-5176626, פקס: 03-5177078.
סלולארי: 054-4400005
למשרד סניפים במודיעין: 08-9714884
ובחיפה: 04-8524531
המשרד ממוקם בבית שרבט, רחוב קויפמן 4 ת.ד. 50092 תל אביב 61500.
טלפון: 03-5176626, פקס: 03-5177078.
סלולארי: 054-4400005
למשרד סניפים במודיעין: 08-9714884
ובחיפה: 04-8524531