שימוש ללא רשות גם הוא גניבה 

באחד הימים, נטל בנה של שרה פוגל את מפתחות מכונית המיצובישי שלה ויצא לסיבוב.

במהלך נהיגתו, איבד הבן שליטה על המכונית והיא ניזוקה.

מנורה, אשר ביטחה את המכונית בביטוח מקיף, סירבה לשלם את תגמולי הביטוח: לבן לא היה רישיון נהיגה. הפוליסה לא מכסה נהיגה ללא רישיון.

אכן לבני אין רישיון, הודתה פוגל, אבל הוא לקח את הרכב ללא רשותי, ללא ידיעתי וללא הסכמתי.

זהו ויכוח ישן נושן בין חברות הביטוח למבוטחיהן.

ביטוחי רכב מקיף בארץ, נערכים על בסיס פוליסה תקנית, שהוכתבה על ידי המפקח על הביטוח.

הפוליסה דורשת כי הנוהג ברכב יהיה בעל רישיון נהיגה. אולם ברור כי אם הרכב נגנב וניזוק תוך כדי גניבה, הנזקים מכוסים, גם אם לגנב לא היה רישיון נהיגה.

הבעיה היא, שהמפקח לא הגדיר בפוליסה התקנית את המונח גניבה.

המשמעות המילולית של המונח גניבה היא ל"הוציא משהו מרשות בעליו שלא בידיעתו". כך במילון אבן שושן. לפי הגדרה זו, אין ספק כי לפוגל מגיעים תגמולי הביטוח. הרי הבן נטל את מפתחות הרכב ונהג בו שלא בידיעתה ושלא בהסכמתה של אמו.

אלא שבמהלך השנים, הצליחו חברות הביטוח לשכנע חלק ניכר משופטינו, כי את המונח גניבה בפוליסה, יש לפרש לפי משמעותו הפלילית.

במשפט הפלילי, מי שנטל רכב ללא רשות, אינו נחשב לגנב. גנב הוא רק מי שנוטל רכב ללא רשות ולא מתכוון להשיבו לבעליו. על פי פרשנות זו, פוגל אינה זכאית לתגמולי ביטוח. הבן אמנם נטל את הרכב ללא רשות, אך התכוון להחזיר אותו לאמו.

המחלוקת בין מנורה לבין פוגל הובאה בפני השופט רפאל כרמל, מבית משפט השלום בירושלים.

בית המשפט העליון טרם אמר דברו בסוגיה זו, פתח השופט כרמל. לכן למעשה אין תקדים מחייב. שהרי רק פסקי הדין של בית המשפט העליון מחייבים.

עד היום, הוסיף השופט, רק שני שופטי שלום פסקו כי יש לתת למונח גניבה בפוליסה את המשמעות המילולית. רוב השופטים סבור כי יש לתת לו את המשמעות הפלילית.

השופט כרמל מנתח את פסקי הדין השונים, ומחליט להצטרף לדעת מיעוט השופטים, המאמצים את המשמעות המילולית.

השופט מתבסס על פסק דין של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט מאיר שמגר, אשר קבע, אמנם בסוגיה ביטוחית אחרת (בפרשת רוני סיני), כי אין כל טעם להחיל הגדרות של החוק הפלילי על פרשנות של פוליסות ביטוח. את פוליסות הביטוח יש לפרש על פי "המשמעות המילולית, הפשוטה והסבירה של המילים", ועל פי הכלל, שפוליסה יש לפרש נגד מי שניסח אותה, כלומר נגד חברת הביטוח.

השופט כרמל מוסיף וקובע כי לא מקובלת עליו גם הבחנה שנעשתה על ידי אחד משופטי השלום, בין אדם זר לבין בן משפחה. על פי הבחנה זו, גם שימוש ברכב ללא רשות ייחשב כגניבה, אולם בתנאי שהמשתמש הוא אדם זר. לעומת זאת בן משפחה שנטל את הרכב ללא רשות, לא ייחשב גנב.

אבחנה זו, לדעת השופט, מקימה שדה מוקשים ויוצרת מקרים אפורים לרוב. למשל: מה דינו של החבר של הבת של הבעלים של הרכב- האם הוא קרוב לבעלים או זר. או, האם יש הבדל בין סיטואציה בה הבן שעשה שימוש במכונית ללא רשות האב, מתגורר עם האב בבית אחד, לבין בן אחר אשר ניתק את הקשר עם האב?

הפתרון לדעתו של השופט כרמל, בקיומה של האחדה. כל שימוש ברכב, בלא רשות, בלא קשר לזהות המשתמש בו, ייחשב גניבה המכוסה בפוליסה.

בפרשנות זו, יש יתרון נוסף. היא מסיטה את נקודת האיזון ומציבה את הדגש על המבוטח ולא על המשתמש. יש לזכור כי בשלב בו נגרם הנזק, הרכב מצוי ברשות משתמש העושה בו שימוש אסור. המבוטח חסר אונים ונטול שליטה לגבי המתרחש. במצב דברים זה, הצפייה של המבוטח הנה לקבל פיצוי בגין כל נזק שייגרם ואין זו צפייה בלתי סבירה.

לסיכום, קובע השופט כרמל, יש לראות ברגע הוצאת הרכב מרשות הבעלים, ללא ידיעתו וללא הסכמתו, משום גניבה לצורך תחולת הפוליסה. החוליה החשובה היא החוליה הראשונה: ניתוק הקשר, גם לפרק זמן זמני, בין המבוטח לבין רכבו. משנותקה חוליה זו, יש בכך, מבחינת המבוטח, משום גניבה, והאפשרות שהרכב יוחזר למבוטח בעתיד, בנקודת זמן בלתי ידועה, אין בה כדי לשנות מכך.

בסופו של דיון, חייב אם כך השופט כרמל את מנורה, לשלם לפוגל את מלוא תגמולי הביטוח.

מסמך 583