חברת ביטוח אשר ביטחה רכב מזויף - אינה פטורה מתשלום תגמולים 

חנן ומירב לוי רכשו ממשה פחימה מכונית מסוג מיצובישי סופר לנסר מספר רישוי 57-211-20.

היה זה הרכב הראשון שבני הזוג לוי קנו אי פעם. הם הקפידו על קלה כחמורה. הם בדקו את הרכב במכון טכנו טסט. לאחר מכן בדקו את נתוני הרכב בבנק הדואר.

הבדיקות העלו כי הרכב כשר.

כשלבם שקט, שילמו בני הזוג לוי את התמורה בסך 70,000 שקל, העבירו את הבעלות ברכב על שמם ואף רכשו ביטוח מקיף בחברת אליהו. על כל צרה שלא תבוא.

למרבה הצער, הצרה באה. כשבוע לאחר ביצוע העסקה הרכב נגנב.

מחקירת המשטרה עלה, כי המסמכים של הרכב שרכשו בני הזוג לוי מזויפים. רכב מאותו סוג, עם מספר רישוי זהה, נמצא בחזקתו ובבעלותו של אדם אחר בשם חורחה אברמוביץ.

מה אתם רוצים ממני, אמרה אליהו לבני הזוג. הנה תקראו את הפוליסה. מה מספר הרכב שמבוטח בפוליסה? נכון. רכב שמספרו 57-211-20. האם רכב זה נגנב? נכון. הוא לא נגנב. הוא מוחזק כדת וכדין בידי חורחה אברמוביץ.

מעבר לכך, גניבת הרכב לא הסבה לכם כל נזק. הרכב היה גנוב עוד לפני שנגנב מכם. נגנב מכם משהו שבכלל לא היה שלכם. מכוון זה לא היה לרכב כל ערך כלכלי.

לנוכח עמדתה של אליהו, נאלצו בני הזוג לוי להגיש תביעה לבית משפט השלום בנצרת. התביעה הובאה בפני השופטת רים נדאף.

השופטת נדאף דחתה את טענת אליהו כי מאחר שהרכב הנקוב בפוליסה לא נגנב, אין עליה כל חובה לשלם לבני הזוג לוי מאומה.

בעת רכישת הפוליסה, הבהירה השופטת, הציגו לוי בפני אליהו מצג לפיו רכשו בעלות ברכב, תוך אמונה שהמצג הוא אמיתי. אליהו הסכימה לקבל מצג זה וביטחה את הרכב. "שני הצדדים התכוונו לבטח את הרכב הספציפי אשר היה ברשותם של לוי באותו מועד" פוסקת השופטת נדאף ומוסיפה "אמנם התברר בדיעבד כי המדובר ברכב מזויף, אך אין בגילוי זה כדי לאיין את החוזה או להפוך אותו לבטל ומבוטל".

השופטת דחתה גם את טענת אליהו כאילו לא נגרם למבוטחיה כל נזק כתוצאה מגניבת הרכב.

לוי שילמו עבור הרכב סכום נכבד. הרכב הועבר לחזקתם, היה ברשותם פיזית, והיה בעל ערך כלכלי עבורם. "אין מקום לקבל את טענת אליהו כאילו הוא לא היה קיים כלל וכלל, או כאילו היה עשן שעלה ונעלם באוויר". אליהו, כך קבעה השופטת, "ביטחה את זכותם, בעלותם, ושימושם של התובעים ברכב אשר עמד לרשותם, ואותה זכות נשללה מהם בעת שהרכב נגנב."

אליהו טענה עוד, כי אם היה מתגלה דבר הזיוף עובר לגניבה, היה הרכב נלקח מידי לוי ומוחזר לבעליו החוקיים. לכך השיבה השופטת נדאף כי "מדובר בהשערה פרועה, וניתן להעלות נגדה את ההשערה ההפוכה שהרכב יכול היה להישאר אילולא נגנב... והיה יכול לשמש אותם למשך מספר שנים, והיו יכולים לבטחו שוב ושוב אצל אליהו או אצל חברת ביטוח אחרת. במובן זה הוא בעל ערך כלכלי מלא ומבוטח אצל אליהו".

הדובדבן בקצפת טענות ההגנה של אליהו היה, כי ביטוחו של רכב גנוב הינו חוזה הנוגד את תקנת הציבור. לא יתכן שאנשים יבטחו רכבים גנובים שמוחזקים על ידם שלא כדין. על כן, חוזה הביטוח בטל מיסודו בהיותו בלתי חוקי ונוגד את תקנת הציבור.

אין לקבל אף טענה זו, קבעה השופטת. הרי לוי נהגו בתום לב והאמינו כי הם רוכשים רכב כשר. "דווקא שיקולי המדיניות הכלכלית והחברתית הראויה מובילים למסקנה כי יש מקום לאכוף את חוזה הביטוח על אליהו ולהורות לה לפצות את המבוטחים על נזקיהם".

אליהו חויבה בסופו של יום לשלם ללוי את מלוא ערך הרכב, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ובתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור 20%.

מסמך מספר 573